• 139: חמוד, תהיה גבר, תסדר קצת את הבית עד שאני חוזרת.

     

    Lucy

    לפני 4 מיליון שנים הסתובבו באזורי הסאוואנה שבאפריקה המוכרים היום כאזור אתיופיה, ייצורים הקרויים אצל החוקרים האמונים על הדבר Australopithecus afarensis, ואילו אלה שבאזור דרום אפריקה של היום (כ-50 ק"מ צפונית ליוהנסבורג) Australopithecus africanus.

    ואני מתפלא עליכם שלא ידעתם את ההבדל.

    אלה וגם אלה נמנים על אבות אבות אבות אבותינו, והזכרתי אותם, באחד הפוסטים היותר ידועים לשמצה שלי, שעסק בתיאוריית הקוף הימי

    והנה התפרסמו שני מאמרים, הנוגעים- לא נוגעים בנושא, וכיוון שאני לוקה בעניין כלשהו בנושאים שכאלה, ואין מי שיכול לבקר אותי או לערוך את מה שאני כותב כאן, אני מרשה לעצמי לשתף ולהלאות אתכם בדבר, וכמובן שיש לכל סיפור, שאני מספר, מתיש ככל שיהיה, פואנטה.

    הסיפור הראשון מתייחס ל"לוסי" המפורסמת, אותה הזכרתי בפוסט, היקר כל כך ללבי, שהזכרתי לעיל: השלד הקדום ביותר המשויך לגזע האנושי ידוע בכינויו "לוסי" (על שם השיר של החיפושיות, שהתנגן במחנה כשחפרו אותו) זהו שלד נקבה בן 3.6 מיליון שנים, בעלת השם המדעי Australopithecus Afarensis, בגלל שנמצאה באזור באתיופיה הקרוי AFAR.

    לאחרונה התפרסם בעתון מדעי חשוב בעל השם Science, כי מבדיקה של עצם המתטרסוס הרביעית של כף רגלה של לוסי, עולה שצורתה קשתית.

    אז מה? אל יהיה הדבר קל בעיניכם:

    אצל קופים מטפסי עצים,עצם זו ישרה, הדבר מאפשר להם אחיזה טובה יותר בענפים בעת הטיפוס. אצל האדם המודרני, ההולך על 2, עצם זו מפותלת לאורכה ו"יושבת" בזווית לקרקע, הדבר מאפשר בניית שתי קשתות, אורכית ורוחבית, בכף הרגל, תצורה שהיא חיונית לעמידה, הליכה וריצה, הן להשגת יציבות ואחיזה בקרקע, והן לספיגת מהלומות ובלימת זעזועים.

     

    מטטרסוס רביעי של אסטררלופיתקוס

    מטטרסוס רביעי של כל מיני מינים, להשוואה

    מסקנת החוקרים היא ש Australopithecus היו הולכי-על 2, כך הם יכלו לנדוד ממקום למקום בקלות יחסית.

    על פי מאמר נוסף, המתפרסם בעיתון לא פחות חשוב, בשם Nature, לקחו ארכאולוגים ובדקו הרכב כימי של שיניים של Australopithecus africanus, בני 1.8 עד 2.2 מיליון שנים, שנמצאו בשתי מערות בדרום אפריקה, כ-50 ק"מ מיוהנסבורג. הם הבדילו בין שיני זכרים ושיני נקבות על פי גודלן (לזכרים יש, איך לומר זאת, גדול יותר). הם בדקו את רמתם של שני איזוטופים של היסוד סטרונטיום, strontium (מתכת שסימנה Sr ומספרה האטומי 38). יסוד זה מצוי באדמה, נספג על ידי צמחים, וכאשר אלה נאכלים, מגיע לשיניו של האדם שצרך אותם, נוכחותו בשיניים מצביע על הסביבה בה שהה וחי האדם.

    הצוות בדק את רמת האיזוטופ בניב ובטוחנת השלישית, ב-19 שרידי פרטים באותן 2 מערות, שיניים אלה נוצרות ומעוצבות בערך בגיל 8, וכך ניתן לקבוע איפה חיו וגדלו פרטים אלה בצעירותם,. הם גם בדקו את רמתו ב-170 צמחים ובעלי חיים החיים או קיימים בסביבת מערות אלה, כדי לקבוע את רמת המינרל באזור.

    הממצא היה כדלקמן: בשיניים הגדולות (קרי- של הזכרים) היו רמות הסטרונטיום מתאימות הרבה יותר למה שקיים באזור מאשר בשיניים הקטנות, השייכות לנקבות. כ-90% מן השיניים הגדולות היו "מקומיות", בניגוד לשיניים הקטנות, הנקביות, שההרכב המינרלי שלהן היה מתאים לאזורים אחרים.

    מסקנת החוקרים – שמוצא הנקבות היה מסביבה אחרת, ולאחר בגרותן המינית הן נדדו והתרחקו מן הבית, בעוד הזכרים נטו להשאר בסביבה בה נולדו וגדלו, כלומר- אצל אבותינו הקדמונים- הנקבות היו אלה שעזבו את הבית והלכו לרעות בשדות זרים, והזכרים היו יושבי הבית.

    Owen Lovejoy, חוקר מאוניברסיטת אוהיו תומך במסקנה זו, ומביא הסבר לכך: זכרים "חדשים" נוטים להיות תוקפניים בהצטרפם ללהקה חדשה, דבר העלול לסכן את הצעירים בלהקה, ועל כן הגיוני יותר שיישארו בשבט או בסביבה המוכרת להם, והנקבות, הפחות תוקפניות, הן אשר תנדודנה.

    חוקר אחר, פרופסור Sandi Copeland מאוניברסיטת קולורדו, כותב ב Science Daily כי תבנית זו של "פיזור נקבי" קיימת בשני סוגי פרימאטים אותם הזכרתי במאמר שלי שציינתי לעיל בגאווה רבה כל כך: השימפנזים וקופי הבונובו, בניגוד לגורילות למשל, שם הנקבות נשארות והזכרים עוזבים את הלהקה ונודדים.

    מסקנת כל מי שנגע במחקר היא שהרעיון ש"מקומה של האישה בבית" ו"כבוד בת מלך פנימה" אינם בהכרח דברים טבעיים, אלא נרכשים-תרבותיים, ולפמיניזם שורשים עמוקים וטבעיים הרבה יותר ממה שנוטים לחשוב.

     

    Strontium isotope evidence for landscape use by early hominins; Sandi R. Copeland, Matt Sponheimer, Darryl J. de Ruiter, Julia A. Lee-Thorp, Daryl Codron, Petrus J. le Roux, Vaughan Grimes & Michael P. Richards . Nature 474, 76–78 (02 June 2011) doi:10.1038/nature10149. Published online 1 June 2011 | Nature | doi:10.1038/news.2011.338

    Copeland, S. R. et al. Nature 474, 76-78 (2011) Lockwood, C. A., Menter, C. G., Moggi-Cecchi, J. & Keyser, A. W. Science 318, 1443-1446 (2007). Published online 10 February 2011 | Nature | doi:10.1038/news.2011.85

    Ward, C. V., Kimbel, W. H. & Johanson, D. C. Science 331, 750-753 (2011). | Article | ChemPort

    |

    תגיות: , , , ,


הוספת תגובה