• 228: הוא שלך?

    mothers and babies

    לא אחת אני נתקל אצל מטופלות שלי במראה מדוכדך ואף מבולבל, אני מדבר על מטופלות שלאחר נסיונות רבים, לעתים לאחר שנים של טיפול, נואשו והחליטו לקבל תרומת ביצית.

    ואז מגיע היום הגדול, הבטא חיובי, וכולם שמחים ומאושרים, פרט לאם העתידית, שיחד עם השמחה נושאת בלבה חשש, מכך שהילד שלה הוא "לא באמת שלה", "אמנם הזרע הוא של בן זוגי, אבל הביצית היא של מישהי אחרת" הן אומרות לי בשיחות בארבע עיניים.

    והרי משאת לבם של רוב ההורים היא להעמיד לעצמם המשך, שיישא את דמם, את תכונותיהם….

    והנה נולד התינוק, וכולם מתפעלים לא רק מכישוריו וחוכמתו, אלא גם דואגים לציין כמה הוא דומה לאמא, ורק היא, וכמה שותפי סוד יודעים לכאורה את האמת…

    אז היום אני מביא לכן חדשות:

     גם אם תינוקך נולד מתרומת ביצית- הרי שהעברת לו תכונות גנטיות משלך,

    אז יש מצב שהוא באמת באמת דומה לאמא…

     עד לא מזמן הייתה מקובלת המחשבה כי הדי-אן איי, DNA של העובר, ותכונותיו הגנטיות, נובעים אך ורק מן החומר הגנטי הנישא בביצית ובזרע מהם הוא נוצר.

    על סמך מחקריו של פרופסור ניק מאקלון Nick Macklon, מאוניברסיטת סאותהאמפטון Southhampton  שבאנגליה , הרי שהתינוק הנולד מקבל תכונות גנטיות מסוימות מן האם הנושאת אותו ברחמה, ולא רק מן הזרע והביצית מהם נוצר.

    במחקר, שנערך בוולנסיה שבספרד נבדקו מי השפיר של נשים שהתעברו מתרומת ביצית, בבדיקה נמצא כי מי השפיר מכילים חומר גנטי של האם ההרה, וכשהחוקרים מסאותהאמפתון בדקו את התינוקות שנולדו מהריונות אלה, הם מצאו שהתינוקות ספגו את המידע הגנטי הזה (המחקר פורסם בעתון הרפואי Development ).

    מסקנת החוקרים שיש העברת מידע בין הרחם לעובר, תופעה שלא הייתה ידועה עד כה.

    איך זה קורה? השליה מהווה מחסום טבעי בין האם לעובר, חשיבותה במניעת מעבר חומר גנטי ביניהם, היא מאפשרת מעבר חומרי הזנה, תרופות, חמצן, אך חוסמת מעבר תאי דם ותאים אחרים, כך שבאופן תיאורטי, אין מעבר חומר גנטי, די אן איי, הנמצא בתוך התאים, הדבר חיוני למניעת מעבר חומרים העלולים להזיק לתינוק.

    אלא שהמנגנון הזה אינו מושלם ואטום הרמטית.

    ועל כן, מבינים היום, מתרחשת תופעה שנחשבה לבלתי אפשרית, והיא- מעבר חומר גנטי בשני הכיוונים.

    המעבר מן העובר לאם נפוץ ומתרחש יותר, אבל יש גם מעבר תאים מן האם לעובר, ובמעבר זה עובר גם חומר גנטי, די אן איי.

    במידה ותאים וחומרים אלה נאחזים ומשולבים בעובר, מתקיימת התופעה המוכרת ככימריזם עובר-אם fetomaternal chimerism או מיקרוכימריזם microchimerism.

    אמנם, ביחס למיליארדי התאים מהם מורכב העובר, זהו מספר זעיר, אבל כמות החומר הגנטי מספקת כדי שתהיה לו השפעה על הגנטיקה והמערכת האימונית של העובר.

    שם אחר לתופעה, מוכר יותר, הוא אפיגנטיקה  epigenetics, תחום מרתק לכשעצמו, הנוגע לכולנו ולהתנהגות היום-יומית שלנו.

    מידע אפיגנטי הוא מידע תאי נרכש, יציב, שעשוי להפוך למורש (יעבור לדורות הבאים), שלא מקודד ברצף הדי אן איי של התא, אלא תוצאה של מודיפיקציה תאית/כרומוזומלית בעת חלוקת התא כתוצאה מסביבת החיים, stably heritable phenotype resulting from changes in a chromosome without alterations in the DNA sequence

    במלים פשוטות, יש הוכחה מדעית לכך שהמטבוליזם האמהי ישפיע על התכנות האפיגנטי של העובר, כלומר- אורח חייה של האשה הנושאת את העובר, התזונה שלה, החשיפה שלה למזהמים, פיזיים או מנטליים- ישפיעו על תכונותיו של העובר, ועל חייו לאחר הלידה, ואולי אף על הדורות הבאים, כי ברגע שהשינוי מוטבע בעובר- דינו להיות מועבר בירושה, למרות שלא קרה על רצף הדי אן איי.

    (היבט מרתק נוסף הוא שבשינוי אורח החיים שלכם אתם יכולים לנצח ולשנות את הגנטיקה שלכם, ולהוריש שינוי זה לצאצאים שלכם).

    השינוי הוא לא בגנים עצמם, אלא באקטיבציה ובקריאה שלכם, כלומר- יש בידכם היכולת להפעיל תכונה מסוימת ולעודד את ביטויה, ומצד שני למנוע הפעלה/ ביטוי של תכונה אחרת, למרות שהיא עוברת במשפחה מדור לדור, וזאת על ידי איך ואיפה אתם חיים, כאן למשל יש תפקיד עצום לתזונה, כי מזונות מסוימים מגבירים או מפחיתים את השינוי הגנטי, המתרחש בעת תיקון די אן איי פגום.

     אז מה שאני אומר בעצם הוא שגם אם העובר שאת נושאת או התינוק שילדת הוא מתרומת ביצית, הרי שהטבעת בו את חותמך הגנטי, והוא באמת בשר מבשרך, וכך גם הנכדים שיוולדו לך ממנו אם ירצה השם.

     

    Microchimerism

    תגיות: , , , , , , , , , , , ,

5 תגוובת


  1. בנימין שהם הגיב:

    מאמר מעניין ומחקר מאיר עיניים.
    בעיני יש נקודה נוספת הקשורה לשאלה האמהית ״האם הוא שלי?״ והיא העובדה שעובר/תינוק/אדם אינו רק מטען גנטי. כל המסה של גוף התינוק מגיעה ישירות מהאם הנושאת אותו ברחמה. כל האנרגיה של ההריון והלידה מגיעים מהאמא. כל האהבה, הטיפול, ההזנה והחינוך שהאמא נותנת לילד שלה, הם מה שהופכים אותה לאמא של הילד הזה.
    אפילו ילדים מאומצים עד גיל מסויים קוראים להורים המטפלים שלהם אבא ואמא, והם גם אלה שממלאים את תפקיד ״הקול שבתוך הראש״ של הילד לכל ימי חייו.
    אמא שקיבלה תרומת ביצית והיתה נוכחת במלואה בחיי הילד היא בעיני הרבה יותר אמא שלו מאמא ביולוגית מזניחה או חלילה פוגענית.

  2. ראובן הגיב:

    כמובן אני מסכים איתך לחלוטין, רק רציתי להאיר את הצד הביולוגי/מדעי שבדבר. תודה

  3. ראובן הגיב:

    מאמר מרתק שטוען שDNA עובר מגבר לאשה בזמן קיום יחסי מין:
    http://yournewswire.com/women-dna-man-sex/

  4. ראובן הגיב:

    המושג הנכון הוא naturally acquired microchimerism

הוספת תגובה