drbarak

לאורך האבולוציה למד גוף האדם להסתגל לתנאי מזג אויר קשים ואף קיצוניים, האדם הוא כנראה הייצור הסתגלן ביותר עלי אדמות, זהו המין היחיד השורד הן במדבריות סהרה והן בקוטב, הן במעמקי הים והן בחלל. כמעט בכל תנאי אקלים קיצוני יש יצורים חיים, אך רק האדם הגיע ושרד בכולם. ובכל זאת, בעת חשיפה לתנאים מסוימים, נוטים בני האדם לחלות. לפי הסינים יש ששה מחוללי מחלה חיצוניים, אשר חודרים מן החוץ אל הגוף ומעוררים מחלה. כפי שהוסבר בקצרה בשיחה הקודמת, הסיבה למחלה "חיצונית" יכולה להיות עוצמה חריגה של מחולל המחלה, חולשה אבסולוטית או יחסית של האנרגיות המגנות אצל האדם המותקף, או הופעה "מפתיעה", פתאומית, שלא בעיתה, של מחולל המחלה. אחד או יותר מתנאים אלה עלול ליצור מצב בו יכולת ההסתגלות של האדם ירודה, המערכת תיכנס לאי-איזון, והאדם יחלה.
מחוללי מחלה מסוימים נפוצים יותר בתנאים או בעונות מסוימות, כך- מחלות הנגרמות על ידי רוח נפוצות יותר באביב, מחלות הנגרמות על ידי לחות שכיחות בתנאי חיים של לחות, מחלות חום הקיץ מופיעות בקיץ וכו'. עוד תופעה בעלת חשיבות היא נטיית מחוללי מחלה לחדור יחד (כגון רוח עם קור, עם לחות וכו') ונטייתם להשתנות לאחר שחדרו לגוף, כך קור עשוי להפוך לחום, לחות ליובש ועוד, תופעה נוספת היא מסלול חדירת מחולל המחלה: היות ואלה גורמים חיצוניים, הם חודרים מן החוץ פנימה במסלול מסוים, דרך העור, האף והפה, ובסדר מסוים של שכבות אנרגטיות, המסודרות מן החוץ פנימה לפי יחסי יין ויאנג מסוימים.
השכבות, מן החוץ פנימה, הן:
TAI YANG, 太阳, היאנג הגדול, הפגיע בעיקר לקור ומכיל את שלפוחית שתן והמעי דק,
YANG MING, 阳明, היאנג הזוהר, פגיע ליובש ובו הקיבה והמעי הגס,
SHAO YANG, 少阳, יאנג הקטן, פגיע לאש, עם כיס המרה והמחמם המשולש,
TAI YIN, 太阴, יין הגדול, פגיע ללחות ובו הטחול והראות,
SHAO YIN, 少阴, יין הקטן, פגיע לחום עם הכליות והלב,
JUE YIN, 厥阴, יין המוחלט, פגיע לרוח ובו הכבד ומגן הלב.

ככל שמחולל המחלה חודר עמוק יותר, כך יותר קשה המחלה.
מחוללי המחלה החיצוניים הם:
רוח Wind 風 Fēng

הרוח נושבת קרירה

רוח אמנם נפוצה יותר באביב אך קיימת למעשה לאורך השנה כולה. כשרוח מופיעה בעודף או בעוצמה חריגה, זוהי רוח פתוגנית, שהיא אולי מחולל המחלה החשוב ביותר. רוח חיצונית תוקפת תחילה את העור, את שכבת השרירים החיצונית, ודרכי הנשימה.
המאפיין הבולט ביותר של פתולוגיות של רוח הוא התנועה (תנועת יתר או היעדר תנועה), אני מפנה אתכם לשיחה הראשונה בסדרה, ובה שיחה שניהלתי עם בני נוי על הרוח. משמעות הדבר היא שסימנים וסימפטומים המשוייכים לרוח מתאפיינים בשינויים: שינוי מיקום, שינוי אופי, שינוי תנועה (רעד או קפאון/שיתוק). אופייה של הרוח הוא יאנגי, בגלל עוצמתה, כוחה, תנועתיותה, ועל כן היא נוטה לתקוף חלקים עליונים בגוף ואיברים חיצוניים. מחלות רוח חיצונית מתאפיינות בהופעה מהירה ובשינויים מהירים, כך- התקררות/הצטננות/שפעת נגרמת על ידי רוח, אך גם פריחה אלרגית, וגם דלקת פרקים בה כאב הפרקים נודד ממפרק למפרק. כשרוח תוקפת את דרכי הנשימה, מלווה המחלה לעתים ברעד שרירי וצמרמורת. מלבד רוח חיצונית קיימת רוח פנימית, הנוצרת במצבים קיצוניים, בהם מתרחשת תנועה עזה, כגון בחוסר יין או דם, או במצבי חום קיצוניים, כגון במחלות אש (ראו בהמשך).
קור Cold 寒 Hán

מה אומרים זקני צפת?

קור תוקף כשהגוף לא מוכן להופעתו ואינו מצליח להדוף אותו. אמנם קור נפוץ בעיקר בחורף, אבל מאז המצאת המזגן, ויותר בשנים האחרונות, הפכו מחלות קור ורוח לשכיחות בכל ימות השנה. לי יש הסבר משלי לכך, שאמנם לא הוכח מדעית, אך כיוון שאני המצאתי אותו הוא חביב עליי, אז הנהו לפניכם, באופן בלעדי, מוצג לפניכם: בתחתית המוח שלנו יש בלוטה ושמה בלוטת האצטרובל Pineal gland, בלוטה זו משחררת לזרם הדם חומר ושמו מלטונין Melatonin, כמותו נקבעת על פי כמות האור השוררת, ומשתנה גם עם גיל האדם. אחד התפקידים המרכזיים של המלטונין הוא וויסות שתי מערכות חיסון שונות בגופנו, המערכת ההומורלית Humoral immunity והמערכת התאית Innate immunity, טענתי היא שהמוח שלנו מפעיל "תוכנת קיץ" או "תוכנת חורף" על פי עונות השנה, וכמות האור השוררת בהן, כך, בימים של הרבה אור, הגוף שלנו אמור לעבוד ב"מתכונת קיץ", ואם אנחנו נחשפים למזגן, שהוא למעשה מזג אויר חורפי, על פי הרפואה הסינית, מתרחש מצב של רוח וקור המופיעים בעיתוי לא מתאים, שלא בעונתם, ואז אנחנו חולים. ובהקשר זה ראו כאן
קור הוא יין באופיו ועל כן הוא פוגע ומחליש את היאנג, או את האספקט היאנגי של הצ'י, כך, למשל, קור שיחסום ויפגע בתפקוד הצ'י המגן, יפגע ביכולת הגוף לחמם עצמו ותופענה צמרמורות, אם תתרחש פגיעה בצ'י הטחול או הקיבה ייתכנו כאבי בטן ביחד עם קשיי עיכול, או קשיי נשימה והפרשת נזלת וליחה אם הפגיעה היא בצ'י של הראות. וכשקור חודר לשכבות עמוקות הוא יכול להפוך למרכיב מרכזי למשל בדלקת פרקים.
חום הקיץ Summer Heat 暑 Shǔ

מי אמר תל אביב ולא קיבל?

כפי שקור הוא פתוגן של חורף אך עלול להופיע בעונת הקיץ בגלל מיזוג, כך "חום הקיץ" הוא אמנם מחולל מחלה של קיץ, אך עלול לפגוע בנו בחורף בעקבות הפעלת מיזוג/חימום מרכזי. מאפייניו הם של עודף יאנג, כלומר- יובש, לפעמים על רקע הזעה מרובה, חום גבוה, אי שקט, סומק בפנים, דופק מהיר, צמא רב, שתן מועט או מרוכז ובמקים קיצוניים אפילו  אובדן הכרה.
לחות Damp 湿 Shī

אולי תצא כבר מהמים?

אצלנו שוררת הלחות, לפחות בשפלה, במרבית השנה, ובעיקר בקיץ. גם בסין שייכת הלחות, כמחולל מחלה, לסוף הקיץ, עת היאנג מתחיל לדעוך והיין מתעצם. ואכן, לחות היא פתוגן יין באופיו. היא פוגעת באלה המתגוררים באזורים לחים, בעוסקים בעבודות הכרוכות בלחות ומים, בניזונים ממזונות המגבירים לחות, ובבעלי טחול חלש, שבגינו אין גופם מסוגל להפטר מעודפי הלחות. הלחות מאטה זרימת צ'י ומכבידה, היא מסרבלת תפקוד איברים, מנפחת, מגבירה הפרשות, נותנת תחושת כובד ולאות ו"משיכה כלפי מטה". במצבים קשים היא תתבטא בבצקות, גושים, דלקות והפרשות שונות, ואף כליחה המצטברת בדרכי הנשימה.
יובש  Dryness 燥 Zào

are you happy to see me dear??

הסתיו הוא עונת היובש. מחלות יובש מתאפיינות במיעוט נוזלים והפרשות, בסדקים בעור ובריריות, צמא, בשיער, עור וצפורניים יבשים ופריכים, מיעוט שתן, עצירות, שיעול יבש ואפילו דמי, ייתכנו גם הפרעות ווסת, בגלל "יובש בדם".
אש Fire 火 Huǒ

yes, I am

המושג אש בא להבדיל בין חום פיזיולוגי, נורמלי, ובין חום פתולוגי, שמקורו לרוב חיצוני. בהיות האש פתוגן יאנג, היא נוטה לעלות ולתקוף את חלקי הגוף העליונים. ביטוייה סומק, דופק מהיר, חום גבוה, צמא קשה אך גם הזעה מרובה, אודם בעיניים, בפה ובשפתיים, פצעים בפה, דימומים ודלקות חניכיים, כאב ודלקת בגרון, בסינוסים, באוזניים, שטפי דם, עצירות וחולשה. בגלל תנועת האש, עלולה להתפתח "רוח פנימית" שיכולה להתבטא ברעד או בשיתוק (כגון באירוע מוחי), ואם האש תוקפת את הלב- גם התקפים פסיכוטיים או מאניים.
בשיחה הבאה: ייסורי הנפש.

כתבה רביעית בסדרת כתבות שלי באתר NRG.

כל הרפואה הסינית, על ענפיה השונים, מושתתת על עקרון היין והיאנג. כל תהליך פיזיולוגי, סימפטום, פתולוגיה או אבחנה, ניתנים לניתוח המבוסס עליהם. לכל איבר או חלק בגוף יש אופי דומיננטי - ייני או יאנגי. ויש לכך חשיבות מעשית קלינית. אך יש לזכור שהתכונה היא יחסית. כך, למשל, החזה הוא יאנג יחסית לבטן, אך יין יחסית לראש.
בעת האבחון, הדבר ניכר בכל דבר: למשל, אם האדם הוא נמרץ, חם מזג, אנרגטי וגופו חם למגע, כי אז הוא טיפוס יאנגי. מנגד, אדם יותר ייני יהיה אטי, מכונס או עצור, עורו יהיה קר והוא רגיש לקור. וכך גם הגוף עצמו: איבר או אזור פתולוגי הנמצא בחלק האחורי של הגוף הוא יאנגי, בעוד שחלקו הקדמי הוא יין; החלק העליון הוא יאנג, התחתון יין; תופעות או איברים חיצוניים הם יאנג, יין מבטא את הפנימי; הצדדי הוא יאנג, המרכזי הוא יין. אם הבעיה ממוקדת ברקמה או במבנה האיבר יש לה אופי ייני, ואם היא נובעת מתפקוד האיבר היא נחשבת יותר יאנגית.
כך, נחשבת פתולוגיה בדם, בזרע או ביתר נוזלי גוף לפתולוגיה יינית, ואם מקורה אנרגתי היא טמונה בצ'י - שהוא יאנג. ומכיוון שהכול יחסי, נהוג לייחס גם לסוגי הצ'י השונים ביטוי יאנגי או ייני: האנרגיה המגנה היא יאנג ואילו הצ'י המזין נחשב יותר יין. איברי הגוף הפנימיים מחולקים גם הם ליין ויאנג, על פי תפקודם. איברי היאנג קולטים מוצרי מזון, מעבדים, מעכלים, מתמירים ומייצרים צ'י, וגם פולטים ומפרישים תוצרים "לא טהורים" של המזון והנוזלים. רובם נמצאים בקשר עם העולם החיצון.

איברים אלה מכונים איברי פו 腑 Fǔ. אלו הם המעי הדק, כיס המרה, המעי הגס, הקיבה, שלפוחית השתן ואיבר אנרגטי ייחודי לרפואה הסינית, המכונה "המחמם המשולש". איברי היין מכונים איברי הצאנג  Zàng 臟 והם אוגרים תוצרים "טהורים" של תהליך העיבוד שעושים איברי היאנג. הם עסוקים רק באגירת התוצרים, ובעיקר החומרים החיוניים: צ'י, דם, נוזלי הגוף וחומר אנרגטי המכונה "תמצית". אלו הם הלב, הכבד, הריאה, הטחול, הכליה ומגן הלב.

היין-יאנג באים לידי ביטוי במבנים השונים שבגוף, באופי המנוגד של האיברים ובסימפטומטולוגיה ההפוכה במחלות השונות. מאפיינים בסיסיים המשמשים אותנו באבחנה: מחלות בעלות אופי יאנג מצטיינות בחום, באי שקט, ביובש, בנוקשות, בהתרגשות, במהירות (התפתחות מחלה מהירה) ובשינויים מהירים. מחלות יין קשורות בקור או בהיעדר חום, ברגיעה עד אפתיות, הן כרוניות או מתפתחות ומשתנות לאט, וקשורות יותר בתהליכי אגירה (למשל: היווצרות גושים.(עקרון בסיסי ברפואה הסינית הוא מושג הדואליות בין אש למים. הוא הקשור בתפיסת חמשת האלמנטים, עליה אדבר בפרוט בהמשך, אך בנקודה זו הוא חופף לתפיסת היין-יאנג. האיזון בין אש למים בגוף חיוני: האש דרושה לכל התהליכים הפיזיולוגיים. זוהי הלהבה המקיימת את החיים ואת התהליכים המטבוליים. היא מסייעת ללב לשכן בתוכו את הרוח (MIND) ומספקת לטחול את החום הדרוש לתהליכי ההתמרה וההנעה שלו. היא מעוררת את המעי הדק המפריד בין נוזלי הגוף, מספקת חום לשלפוחית השתן ולמחמם התחתון לשם התמרת והפרשת נוזלים, ולרחם לשם הנעת הדם. כשהאש דועכת אפשר שנראה דיכאון, בצקות אי פוריות ותופעות דומות נוספות. אש פיזיולוגית זו היא אש "שער החיים" או "שער החיוניות" (MING MEN), ומקורה בכליות.

המים מלחלחים ומקררים לשם איזון החום שהאש יוצרת, וגם המקור שלהם מן הכליות. כשהאש גדלה מדי ויוצאת מכלל שליטה, היא נוטה לעלות כלפי מעלה. ביטוייה בחלק העליון של הגוף הם אודם בפנים ובעיניים, כאבי ראש וצמא. כשהמים בעודף יהיו בצקת בחלק התחתון של הגוף, השתנה מרובה או אי-שליטה על השתן.

אספקט נוסף של יין-יאנג הוא טמפרטורת הגוף: עודף יאנג מתבטא בחום ואילו עודף יין בקור. אדם הסובל מעודף יאנג יתלונן תדיר כי חם לו, ומי שמתאפיין בעודף יין יסבול תמיד מקור. כך, מורסה חמה ואדומה מצביעה על בעיית חום, ובצקת המלווה בעור קר מצביעה על קור בכליות.

גם התנועה והרגיעה מצביעות על איכויות האדם. זה שניכר בו אי שקט והוא סובל מהפרעות שינה, מחוסר מנוחה ומרעד לוקה בעודף יאנג. מנגד, חוסר תנועה, ישנוניות, אפאתיות או התנהגות שקטה וחוסר רצון לזוז, מקורם בעודף יין.

כל סימן או סימפטום ליובש, כגון עיניים יבשות, גרון יבש, עור יבש ויציאות יבשות, מצביעים על עודף יאנג או על חוסר יין. סימני לחות כגון עיניים דומעות, אף מטפטף, נגעים לחים על פני העור ויציאה רכה, מצביעים על עודף יין או על חוסר יאנג. גושים, נפיחויות או בליטות קשים נובעים בדרך כלל מעודף יאנג, אך אם הם רכים הם נובעים מעודף יין.

כשתפקוד כלשהו נמצא ב"היפר" זהו מצב עודף יאנג, וכאשר הוא ב"היפו" ניכר עודף יין. כאלה הם קצב לב מהיר לעומת דופק אטי, פעילות יתר של בלוטת התריס לעומת תת-פעילות, יתר לחץ דם לעומת לחץ דם נמוך.

אווריריות מול דחיסות, חיפזון מול איטיות יכולים להיות ניכרים בתנועתיות החולה או בצורת הופעת המחלה. כשחולה זז מהר, מדבר מהר וכו' סימן שהוא במצב של עודף יאנג. אך אם תנועותיו, דיבורו ומחשבתו איטיים, סימן שהוא בעודף יין. אם סימפטומים של מחלה מופיעים מהר ומשתנים מהר זהו מצב יאנגי. אם המחלה מופיעה באיטיות ומשתנה לאט, זהו מצב ייני.

מצב יאנג הוא מצב אוורירי, אנרגטי יותר לעומת היין החומרי, הדחוס והצפוף יותר. כשיאנג נמצא במצב מאוזן, מתאפשרת תנועה וזרימה. בחוסר יאנג לא ינוע הצ'י כראוי ותהיה סטגנציה, "תקיעות". נוזלים לא יעברו התמרה ולא יופרשו, והמצב יהפוך למאוד יין. לכן, יאנג מבטיח את תנועת הדברים ומאפשר שלא יהיו חומריים מדי. בעודף יין היאנג לא מסוגל להניע ולהמיר, האנרגיה הופכת לחומר, לממשית, הנוזלים יהפכו לסמיכים יותר, ותיתכן הופעת גושים וגידולים.

יין משמר, אוצר ואוגר, דבר המתבטא בתפקידי איברי היין המשמרים את "אוצרות הגוף": הדם, נוזלי הגוף, וה"תמצית". היאנג מתמיר ומשנה. גם כאן מתבטא הדבר בתפקיד איברי היאנג, המתמלאים ומתרוקנים תדיר, והם משנים, מעבירים ומפרישים. במצב בריאות אין הפרדה בין היין ליאנג, במחלה יש הפרדה, דיסהרמוניה של היין והיאנג, ואחד מהם יבלוט יותר ויבטא את סימני המחלה.

למרות ההבחנה הברורה בין יין ליאנג בביטויים הקליניים, הרי שמעשית חשיבותה פחותה לעומת כלי אבחנה אחרים. הסתמכות בלבדית על עקרונות יין-יאנג עלולה להטעות, ולהביא לאבחנה מוטעית. חשיבותה ניכרת יותר בהתוויית קו כללי בכיוון ההפרעה.

חשוב לזכור שבין יין ליאנג יש תלות הדדית: הם מנוגדים זה לזה, אך גם תלויים זה בזה ולאחד אין קיום ללא השני. כל תהליך טבעי או פיזיולוגי הוא תוצאת יחסי הגומלין בין צד היין לצד היאנג שלו. על כן מתרחשת כלייה הדדית של יין ויאנג. הם נתונים במצב מתמיד של שינוי, בו גדילתו של האחד מביאה לצמצום או להתכלות של השני: כשיין קטן יאנג גדל; כשיאנג קטן יאנג גדל; כשיין גדל יאנג קטן; כשיאנג גדל יין קטן.

יש להבדיל בין עודף אמיתי של יין או יאנג לבין עודף מדומה, הנובע מחוסר של בן זוגו. תמונה קלינית של חום יכולה להיות חום אמיתי, של עודף יאנג, המכונה "חום מלא". אך תמונה קלינית של חום יכולה להיות של חום מדומה, או חום ריק, הנובע מחוסר יין. כך גם במצב קור, היכול להיות אמיתי, מלא, מעודף יין - או ריק, מדומה, מחוסר יאנג.

למה הדבר דומה? יעל ואסף הם זוג צעיר ומאוהב. הם עברו לגור יחד וערב אחד אסף נכנס למקלחת ראשון, ולקראת סופה צועקת לו יעל "אל תסגור את המים, אני נכנסת אחריך". וכך הוא עושה. אלא שליעל נוצרת בעיה: אסף הצעיר והחסון אוהב מקלחת קרה, ואילו יעל אוהבת מקלחת חמה. שתי אפשרויות בפניה: הראשונה, המקובלת על רוב האנושות, תהיה לפתוח את המים החמים כדי להגיע לחום הרצוי. השנייה, הפחות מקובלת, תהיה לסגור את המים הקרים.

בשני המקרים נקבל זרם חם יותר, (מצב יאנג). הראשון מתרחש בגלל תוספת החום: זהו מצב של חום מלא, אמיתי; השני נובע מגריעת יין והוא מבטא חום מזויף. אתם יכולים לתאר את הסצנריו המתרחש אם אסף נכנס למקלחת אחרי יעל. הבחנה זו חשובה, וכדאי שתקדישו לה כמה דקות של מחשבה, כי ממנה נובעת מדיניות טיפול שונה ומנוגדת. במצבים "מלאים" יש צורך בפיזור העודף, במצבים "ריקים" יש צורך בחיזוק.

כשיין נהפך ליאנג למרות היותם מנוגדים, מסוגלים יין ויאנג להשתנות ולהפוך זה לזה. תהליך זה אינו אקראי, אלא מתרחש בשלבים ובזמנים מסוימים, ומותנה על ידי תנאים פנימיים. התנאים אמורים להיות "בשלים" ברגע מסוים, כפי שיום לא יהפוך ללילה בכל זמן, אלא לאחר שהגיע לשיאו. הגורם השני, הפנימי, הוא תכונותיו הפנימיות של הדבר, כשם שעץ יכול להפוך לפחם, אך אבן לא.

לכך מיוחסת חשיבות בהבנת תהליכים פיזיולוגיים ופתולוגיים: אם אנו מודעים לכך שתופעה או דבר יכולים להשתנות ולהפוך למצב ההופכי, נוכל למנוע תופעות שליליות בטרם תתרחשנה. על ידי טיפול בעודף במועד נוכל למנוע חסר עתידי - ולהיפך. מטרתנו היא השמירה על האיזון. כך, בעיקרון, גם מכוון הטיפול לאחת מארבע אסטרטגיות טיפוליות בסיסיות אפשריות:

• חיזוק יאנג;
• חיזוק יין;
• פיזור עודף יאנג;
• פיזור עודף יין.

אמנם, כפי שתראו בהמשך, המציאות מורכבת הרבה יותר, אבל נקודת המוצא הראשונית של הרפואה הסינית היא התפיסה הדואלית של יין ויאנג.

אפתח בגילוי נאות: סבתא שלי עליה השלום הלכה לעולמה לפני כשנה בגיל 100 שנים יום אחד.
הסיבה שאני מספר לכם את העובדה היא שסבתא שלי מאוד אהבה, מאוד מאוד אהבה סבן-אפ.
עד כדי כך, שבתום ההלוויה שלה שפכתי פחית סבן אפ על הקבר שלה, כדי שהטעם ילווה אותה גם בעולם הבא, וכל הנוכחים בלוויה הבינו ומחאו כפיים.

ועכשיו לעניין עצמו:

בגיליון האחרון של העיתון הרפואי Cancer Epidemiology, Biomarkers & Prevention פורסם מחקר שנערך בשיתוף פעולה על ידי חוקרים מיחידות המחקר האפידמיולוגי של אוניברסיטת מינסוטה בארה"ב ואוניברסיטת סינגפור.
רקע:

משקאות קלים ומיצים, שהם בעלי מדד גליקמי גבוה יחסית, בגלל תכולת הסוכר שלהם, חשודים מזה זמן כבעלי פוטנציאל מסרטן. החוקרים החליטו לבחון חשד זה על אוכלוסיית גברים ונשים ממוצא סיני בסינגפור.
השיטה:

מחקר עֻקְבָּה, (פירוש המילה הוא "קבוצת אנשים בעלי אפיון סטטיסטי או דמוגרפי משותף") פרוספקטיבי נערך במטרה לבדוק את הקשר בין צריכת משקאות קלים ומיצים והסיכון לפתח סרטן הלבלב על 60,524 נבדקים, על פני 14 שנים.

נאסף מידע על צריכת המשקאות הנ"ל, על הרגלי תזונה והרגלי חיים אחרים, כולל חשיפה לגורמים סביבתיים. המידע נאסף באמצעות ראיון אישי עם תחילת עריכת המחקר. מקרי סרטן הלבלב ומקרי מוות תועדו מרישום ברשויות המדינה.
תוצאות:

14 שנות המחקר הראשונות הניבו סה"כ 648,387 שנות אדם במצטבר ו-140 מקרי סרטן הלבלב. פרטים שצרכו 2 ויותר משקאות קלים בשבוע היו סטטיסטית בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן הלבלב (יחס סיכון ממוצע 1.87) בהשוואה לכאלה שלא צרכו משקאות קלים, לא נמצא סיכון גבוה יותר בקרב צרכני מיץ הפירות.
מסקנה:
צריכה סדירה של משקאות קלים משחקת תפקיד עצמאי בהתפתחות סרטן הלבלב

Soft Drink and Juice Consumption and Risk of Pancreatic Cancer: The Singapore Chinese Health Study. Cancer Epidemiology, Biomarkers & Prevention; 19 (2); 447–55