אחד ההיבטים החשובים של הרפואה הסינית, המבדיל אותה ביתר שאת מן הרפואה המערבית, הוא ראייתה את המערכת גוף-נפש-רגש כמקשה אחת, כמבנה בלתי ניתן לחלוקה.
רגשות הם כמובן מרכיב אינטגרלי ויום-יומי של חיינו, אך כשעוצמתם גדולה, משכם ארוך או שהעיתוי שלהם "לא מתאים", הם הופכים להיות מחוללי מחלה. היבט מעניין נוסף שלהם, הוא שהם גם מחוללי מחלה, אך גם סימפטומים, העוזרים לנו להבין את מהות הדיסהרמוניה. לדוגמה: פחד פוגע בכליות ומחליש את הצ'י שלהן, אך נטייה לפחדנות ולחרדות מעידה על כליות חלשות, עודף חשיבה פוגע בטחול, אך חולשה של הטחול עלולה להתבטא בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, וכו'.
קיימים חמישה רגשות "נורמליים", המהווים את ה"נוף הרגשי" שלנו,
אלה Wǔ Zhì 五志 Five aspirations/Emotions/Wills/Minds על פי חמישה איברי צאנג וחמישה אלמנטים. והם: שמחה Joy 喜 Xǐ , כעס Anger 怒 Nù , חרדה, Anxiety 憂 Yōu , מחשבות Pensiveness 思 Sī ופחד Fear 恐 Kǒng .
רגשות אינם "טובים" או "רעים", רגשות הם רגשות,כולנו חווים אותם, ובאופן נורמלי, כשרגש חולף ודועך - ממשיכים הלאה. הבעיה מתחילה כשהרגש נמשך זמן רב מדי, או שעוצמתו רבה, או שהופעתו מתרחשת בעיתוי לא טוב, אז הופכים רגשות לשליליים, לפתוגנים, אז הם הופכים להיות שבעת האַפֶקְטִיםSeven affects Qī Qíng 七情, ואנחנו יודעים לומר למה הם גורמים:
כעס/תסכול 怒 Anger Nù גורם לצ'י לעלות ומשפיע על הכבד, שמחה 喜 Joy Xǐ מאטה את הצ'י ומשפיעה על הלב, דאגה/חרדה Anxiety 憂 Yōu ומחשבות Pensiveness Sī 思 "קושרים" את הצ'י, משפיעים על הטחול והראות, צער/אבל 悲 Grief Bēi "ממיס" את הצ'י ומשפיע על הראות, פחד 恐 Fear Kǒng מנחית את הצ'י ומשפיע על הכליות, הלם/חרדה 驚 Fright Jīng מפזר את הצ'י, משפיע על הכליות והלב.
למרות האמור לעיל, ומה שאומר בהמשך, יש לזכור כי כל רגש, לאורך זמן, עלול לגרום ל"תקיעת" צ'י, לעימדון, או בשפה שלנו- לסטגנציה Stagnation Zhì 滯, מצב, אשר בסופו של דבר, יביא לאש פנימית, או חום "ריק".
כעס פוגע בכבד וגורם לצ'י לעלות, הכוונה לכעס עצור, רגזנות, תיסכול, עלבון, עוינות ומרירות, נטייה לרטון וסוגים מסוימים של דכאון נחשבים גם כביטויי כעס. לכעס יש תפקיד ומטרה, כשאדם רוצה לבטא את מעמדו, האוטוריטה שלו, להשיג מטרה מסוימת, הוא ייטה לבטא כעס. אבל כעס עודף חוסם את זרימת צ'י הכבד ודם הכבד, מייצר חום פנימי או גורם ליאנג לעלות, הדבר עלול להביא לכאבי ראש, מיגרנות, כאב צוואר או נטייה לצוואר תפוס, צלצולים באוזניים או אוזניים אטומות, סחרחורת, טעם מר בפה, יתר לחץ דם ואף לארוע מוחי. ייתכנו גם בעיות שונות במערכת העיכול, בשל "פלישת" הכבד לטחול או לקיבה, כגון "מעי רגיז", בעיות נשימה מ"העלבת" הראות או הפרעות לב מחדירת החום מהכבד. לפעמים יש תחושה שהנשימה "אינה מספקת", יש רצון להיאנח או לנשום עמוק, או הרגשה של גוש בגרון (מצב המכונה "תסמונת גלעין השזיף"), בגלל שהכבד מזין את הרחם והמרידיאן (המסלול האנרגטי שלו) עובר באיברי המין ומסתיים בשדיים, נראה הרבה פתולוגיות באיברים אלה, כגון תסמונת קדם ווסתית המתבטאת בגודש וכאבים בשדיים, מצבי רוח, שינויים בפעילות המעי ובתאבון ועוד, ובזמן המחזור- כאבי ווסת, לפעמים קשים מנשוא, וקרישי דם, ואף קושי להרות, בגברים אפשר שנראה אימפוטנציה או הפרעות בתפקוד המיני.
כעס ותסכול
שמחה מאטה את הצ'י ומשפיעה על הלב. מדובר בריגוש יתר, אם מאירוע ספציפי ואם מחשיפה לעיסוק כזה, הדבר קיים אצל ילדים המרבים לשחק במשחקי מחשב או לראות טלוויזיה, אך גם במבוגרים שעיסוקם כרוך בריגוש ומתח, כגון אנשי עסקים, סוחרי בורסה, עורכי דין וכו'. הביטוי יכול להיות תחושת חום במרכז החזה ובגפיים, הפרעות שינה, יובש בפה, נטייה לדלקות שתן, הפרעות בתפקוד המיני וקושי בתקשורת "נורמלית" עם הסביבה.
שמחה
דאגה ומחשבות קושרים את הצ'י, משפיעים על הטחול והראות.
"חשיבת יתר" היא מושג מאוד סיני, ועוד יותר המושג "העלאת גירה מנטלית" mental rumination 復思 Fù sī, אך למרבה הצער הבעיה דווקא נפוצה מאוד בחברה שלנו, הן כגורם מחלה, והן כסימפטום לחולשה של הטחול, כלומר- של אלמנט האדמה. זה כולל גם התעסקות מוגזמת בענייני חשיבה תוך הזנחת הגוף, התעסקות כפייתית במחשבות, עד כדי תסמונת אובססיבית-קומפולסיבית. מביא להצטברות לחות וממנה קצרה הדרך לצבירת ליחה, וברובד הראות- לדאגנות יתר, קשיי נשימה, נוקשות בשכמות ובחגורת הכתפיים והעורף, ולתסמונת חרדתית. נזק לטחול יכול שיתבטא בהפרעות אכילה שונות, החל מאנורקסיה ועד בולימיה, אכילת יתר, אכילת לילה, אכילה כפייתית או רגשית. מעי רגיז, מחלות מעי דלקתית (קרוהנ'ס וקוליטיס) כיב קיבה ותריסריון ועוד. כתוצאה מצבירת לחות אפשר לראות מחלות נשימה רבות, החל מ"סתם" נטייה לדלקות חוזרות בדרכי הנשימה, דרך דלקות אוזניים, וכלה באסתמה, ובל נשכח תופעות עור, אשר קשורות מבחינה סינית באופן ישיר למערכת הנשימה והנשמה, כגון אקזמה, המוכרת כאסתמה של העור או אטופיק דרמטיטיס, פסוריאזיס וכו'.
צער/אבל ממיס את הצ'י ומשפיע על הראות
תחושת צער ואבל ממיסות ומפרקות את צ'י הראות והלב, הדבר מתבטא בחולשה או לאות כללית, קוצר נשימה עד כדי אסתמה, או מחלת ראות כרונית, תמונת דכאון, חוסר דם שביטוייו רבים: יובש, אי הזנת רקמות ואיברים ועל כן חולשה ודלדול שרירים, חוסר דם בלב ועל כן הפרעות שינה, כי לנשמה אין עגינה, בהעדר דם שיזין את הצ'י תהיה אי-זרימה של צ'י, העלולה להתפתח לאש בלב, שביטוייה יכולים להיות נפשיים, אך גם מחלות לב מסוגים שונים.
אבל וצער
פחד מנחית את הצ'י ומשפיע על הכליות
אינסטינקט פחד מינימלי דרוש לנו לשם יצר הקיום הבסיסי שלנו, אך עודף פחד גורם לצ'י לרדת למטה (מנחית אותו) ובכך מחליש את הכליות, הדבר יתבטא בבעיות שתן למיניהן, כגון קושי בשליטה עליו והשתנת לילה מרובה, עד כדי הרטבת לילה, הן בילדים והן במבוגרים, חרדות, בעיות בתפקוד המיני והפרעות פוריות בשני המינים, ברמה המנטלית- חוסר מוטיבציה וכוח רצון, והדבר ימנע מן האדם להתפתח מבחינה אישית ו/או מקצועית.
הלם/חרדה מפזר את הצ'י, משפיע על הכליות והלב.
במצב זה הנזק הוא בעיקר לכליות וללב, אך גם למעי הדק, ייתכנו הפרעות בקצב הלב, הפרעות נשימה, והפרעות שינה, פגיעה במעי הדק תתבטא בקושי להבדיל בין עיקר ותפל, ומכאן- "התעסקות בשטויות" וקושי לקבל החלטות בחיים.
הלם, SHOCK
עם כל האמור לעיל חשוב להכיר כלל נוסף, והוא- כי בעת הופעת רגש בעוצמה, ייפגע לא רק האיבר הקשור אליו לפי החלוקה שפורטה לעיל, אלא, ייפגע גם האיבר הפעיל באותו זמן. כך, בשורה מצערת הנמסרת בעת שהאדם אוכל, תפגע לא רק בצ'י ובראות, אלא גם במערכת העיכול, קרי- הטחול והקיבה, על כל המשתמע מכך.
על אותו משקל – ארוע מפחיד בעת קיום יחסי מין ייפגע קשות בעיקר בכליות, אך מעשה של אלימות מינית, כגון אונס, מצב בו מעורבים כמעט כל הרגשות שציינתי לעיל, ייפגע במידה זו או אחרת כמעט בכל מערכת, היות ובזמן שכזה יש פחד, כעס, תסכול, הלם, אבל ודאגה, צאו וחשבו כי אין מערכת או איבר שלא ניזוקים במצב שכזה.
היום נדבר על תופעה, סינדרום רפואי, נפוצה, שמימדיה מתרחבים במחוזותינו, והתלויה באורח החיים של כל אדם ואדם.
הסינדרום המטבולי הוא אסופה של הפרעות רפואיות באותו אדם, המעלה את הסיכוי שלו לחלות במחלת לב וכלי דם ובסוכרת.
התופעה נפוצה במערב ב-1 מכל 5 אנשים, ובארה"ב 1 מכל ארבעה. היא גדלה והולכת, ושכיחה ככל שהגיל עולה.
לתופעה נתנו שמות שונים, כגון סינדרום-X או סינדרום מטבולי-X, או תסמונת העמידות לאינסולין: metabolic syndrome X, syndrome X, insulin resistance syndrome.
התופעה זוהתה כבר בשנות ה-20 של המאה שעברה אבל לקח לה שנים להגיע למודעות הציבור. היא כוללת:
השמנה בטנית (יחס היקף מותן לירכיים 0.9 בגברים או 0.85 בנשים או BMI 30 ומעלה) או היקף בטן בס"מ- מעל 94 ס"מ בגברים ומעל 80 ס"מ בנשים (ובאופן לא מפתיע, אצל האמריקאים זה 102 ס"מ לגברים ו-88 ס"מ לנשים)
רמות גבוהות של שומנים "רעים" בדם: טריגליצרידים ו-LDL ורמה נמוכה של HDL (הטוב) או שהאדם מקבל טיפול תרופתי לשומנים בדם.
יתר לחץ דם (מעל 140/90) או שהאדם מקבל טיפול תרופתי ללחץ דם.
עמידות לאינסולין או אי סבילות לגלוקוזה, או תבחין העמסת סוכר פתולוגי, או סוכרת מאובחנת או סוכר בצום מעל 100
הפרעה בתפקודי קרישה המעמידה את האדם בסכנה ליצירת קרישים (פיברינוגן גבוה או plasminogen activator inhibitor–1 גבוה)
מצב טרום דלקתי (המתבטא ברמה גבוהה של CRP בדם).
לעתים קרובות- כבד שומני
לחלק יש רמות גבוהות של חומצה אורית URIC ACID, דבר הגורם לפודגרה (GOUT )
לחלק מן הנשים יש שחלות פוליציסטיות (POLYCYSTIC OVARY SYNDROME )
לחלק יש הפרשת אלבומין (חלבון) בשתן מעל 20 מ"ג לדקה או יחס בין אלבומין לקראטינין מעל 30מ"ג לגר'.
אנשים אלה נמצאים בסיכון לפתח סוכרת ו/או מחלות לב וכלי דם, שעלולים לגרום להתקף לב או אירוע מוחי.
רוב הלוקים בתסמונת הם בני 50 ומעלה (44%), יותר נשים מגברים, שמנים (היקף בטן גדול או BMI מעל 30), ולא עושים פעילות גופנית
סטרס Stress הוא בעל השפעה משמעותית בהתפתחות התסמונת
גם גנטיקה
אורח חיים יושבני (כשמו כן הוא- כשיושבים כל היום על התחת)
להרבה מהם מחלות לב וכלי דם בגיל מוקדם יחסית (50%, שזה המון כבר בגיל 45).
לנהל עודף חיים בריא…(טיפול תרופתי לא מוכיח את עצמו)
לצעוד כל יום לפחות 30 (אני אומר 45) דקות
לרדת במשקל
מי שאחרי לידה- תניקי!!!! כמה שיותר. זה טוב לתינוק וטוב גם לך,
כי הנה עכשיו מתפרסם מאמר הטוען שגם הנקה מפחיתה את הסיכון לפתח תסמונת מטבולית, במיוחד בנשים עם סוכרת היריון. המחקר מתפרסם בעיתון המכובד Diabetes, והוא מדווח על 1400 נשים, ונמשך 20 שנה.
מתוצאות המחקר עולה, כי משך הנקה ארוך יותר מפחית את הסיכון לפתח תסמונת מטבולית, גם שנים לאחר גמילת התינוק, והשפעה זו חזקה יותר בקרב נשים שסבלו מסוכרת היריון, אם כי קיימת גם בנשים ללא סוכרת היריון.
ב- BMJ התפרסמו נתונים חדשים בדבר הסיכון לתמותה ולתחלואה לבבית בעקבות נטילת תרופות לטיפול בסוכרת
במחקר רטרוספקטיבי גדול שפורסם בדצמבר ב BRITISH MEDICAL JOURNAL נבדקה רמת הסיכון לחולי סוכרת לפתח מחלות לב וכלי דם או למות על פי סוג התרופה שהם נוטלים.
במשך 15 שנים (1990 עד 2005) נעשה מעקב אחר 91,521 חולי סוכרת שנטלו תרופות לסוכרת (לא תלויי אינסולין).
3588 פיתחו התקף לב
6900 סבלו מאי-ספיקת לב
18,458 מתו, מסיבות שונות.
בהשוואת התרופות האנטי-סוכרתיות שהם נטלו נמצא שתרופות המורכבות מסולפוניל אוראה sulphonylureas קשורות באופן משמעותי בארעיות המחלות הנ"ל.
ב-24% עד 61% יותר מקרי מוות מכל הסיבות
ב-18% עד 30% יותר אי ספיקת לב
המסקנה מן המחקר: בנוטלים תרופות אלה כטיפול יחד בסוכרת יש יותר סיכוי לתמותה בכלל, ויותר סיכוי למחלות לב וכלי דם. החוקרים ממליצים לשקול את משמעות הממצאים בעת מתן תרופות אלה.
ולחולי הסוכרת מביניכם ושיש לכם קרובים הנוטלים אותם- ללכת לרופא עם המחקר הזה ולבקש את התייחסותו.
יש צמחי מרפא, רובם הודים, המוכרים כיעילים בטיפול בסוכרת, לפחות בהורדת רמות הסוכר בדם, ובהפחתת ה"קפיצות" בערכים שלו, דבר המתבטא בערכים נמוכים יותר של HA1C ובצריכה מופחתת של תרופות:
ביבלה INDIAN KINO, MALABAR KINO Pterocarpus marsupium Bijak, Pitasala, Bibla, Vijaysar
ג'ימננה GYMNEMA SYLVESTRE (Gurmar, Cherukurinja)
עלי עץ האוכמנית הכחולה (Blueberry (Highbush Blueberry (Vaccinium corymbosum
ב-1970 אובחן באנגליה מקרה אחד של ADHD לכל 2000 ילדים.
בסוף שנות ה-90 טופלו באנגליה כבר פי 6 ילדים: 3 לכל 1000.
ב-2003 היו באנגליה 3.6% מאובחני ADHD בקרב הבנים (שזה 36 ילדים לכל 1000, למי שמתקשה), ו-1% בקרב בנות.
בארה"ב אובחנו ב-1970 12 ילדים לכל 1000
בסוף שנות ה-90 כבר היו 3.4%, שזה 34 ל-1000.
אחת האוכלוסיות המשמשת לבדיקה סטטיסטית של מחלות בארה"ב היא שחקני ליגת הכדורסל, המוכרת בשם
ה-Major League Baseball. בשנת 2009 אובחנו 8% מקרב השחקנים בליגה כסובלים מ-ADHD, הדבר מגדיר את התופעה כמגפה בקרב אותם שחקנים, ולדבר יש חשיבות בגלל השימוש בתרופות בקרב ספורטאים.
בשנת 2003 הוערך מספר הילדים בעולם המאובחנים ב ADHD בני פחות מ-19 ב3% עד 5%. מכלל הילדים. כאשר השכיחות, באורח לא מפתיע, גבוהה יותר בצפון אמריקה ופחות באפריקה ובמזה"ת.
ב-2007 הייתה השכיחות העולמית הממוצעת כבר 5.29%, כאשר כבר לא נמצאו הבדלים גדולים בין אירופה וארה"ב (שם דווח על 7.8% מהילדים בגיל ביה"ס), אבל עדיין נשמר ההבדל בין ארה"ב לבין אפריקה והמזה"ת.
מחקרים שונים מראים שכיחות שבין 2% ועד 14%, כאשר החלוקה בתוך ארה"ב למשל היא (כמובן) הרבה יותר במזרח מאשר במערב, ובאזורים עשירים יותר מאשר עניים וכו'.
הרבה יותר בנים מאובחנים מאשר בנות (10% לעומת 4%).
הגוף הנקרא THE NATIONAL INSTITUTE FOR MENTAL HEALTH (NIMH) בארה"ב, המגדיר את התופעה כהפרעת בריאות נפשית mental health disorder קובע שבמבוגרים האבחנה נשארת יציבה ברמת של כ-4.1%.
שכיחות ADHD בארה"ב
אחוז הילדים בגילאים 4 עד 17 שאובחנו כ-ADHD בשנת 2003 בארה"ב לפי אזורי מחיה
בשנת 1997 יצאה החברה הבריטית לפסיכולוגיה בהצהרה הבאה: "על רופאים ופסיכיאטרים להמנע מללכת אחר הגישה הנהוגה בארה"ב על פיה מדביקים תוויות למגוון רחב של אי סדירויות הקשורות בקשב, הרעיון על פיו ילדים שאינם מקשיבים או לא יושבים בשקט בביה"ס סובלים מהפרעה נפשית אינה מקובלת על רוב הקלינאים הבריטיים". אך למרבה הצער, ב-2009 החברה הבריטית המלכותית לפסיכולוגיה, והחברה המלכותית לפסיכיאטריה כבר קבעו כללי אבחון וטיפול ב- ADHD. חבל שהם לא עמדו בקביעתם מ-2003, וחבל שכמוהם, נכנע ונוהר כל העולם אחרי האמריקאים…
אצלנו, לפי המכון לחקר הגורם האנושי לתאונות דרכים (ע.ר.) "ADHD הינה בעיה התפתחותית שכיחה, הקיימת בקרב 5 ל-8 אחוזים מכלל הילדים. רוב הילדים האלו, כשמונים אחוזים, ממשיכים לגלות תסמינים של ADHD גם לאחר גיל ההתבגרות".
במחקר שנערך בקרב רופאי ילדים בוושינגטון וסביבתה נבדקה השאלה מי המאבחן הראשון של ADHD אצל ילדים.
התוצאות היו:
מורות= מעל 45% מהמקרים
הורים= כ-30%
רופאים= כ-11%
צוות חינוכי אחר שאינו מורים= כ-3.5%
פסיכולוגים או פסיכיאטרים= כ-3%
אחרים= השאר
השימוש בריטלין /קונצרטה עלה בין 1991 ל-1999 ביותר מ- 500%.
באותה תקופה עלה השימוש באמפטמינים ביותר מ-2000% (כן אלפיים אחוזים, ראיתם טוב).
לפי ה- Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, על סמך מחקר שנמשך 8 שנים, הידוע כ- Multimodal Treatment Study of Children with ADHD או בקיצור ,MTA study "שימוש בריטלין ואמפטמינים אינו יעיל בטיפול ארוך טווח, ולא רק שהתרופות לא יעילות, הן פוגעות בהתפתחותם, וילדים על ריטלין למשך 3 שנים לפחות נוטים להיות קטנים ונמוכים יותר מבני גילם". מסקנה נוספת ממחקר זה, היא שלטווח ארוך, טיפול התנהגותי יעיל יותר.
למה אני מפציץ אתכם בכל המספרים האלה?
כי לא מזמן דברו בחדשות על 1 מכל 10 כמאובחן ב-ADHD, ושהם מעורבים יותר בתאונות דרכים.
והכי נחמד, וזו סיבת הציטטה שהבאתי בתחילת המאמר, זה שעכשיו ממליצים לתת לילדים האלה אמפטמינים,
שזה בשפה פשוטה- ספיד, נכון, לתת להם ספידים, תראו בעצמכם:
במאמר שהתפרסם בחודש שעברבעיתון האירופי לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר European Child and Adolescent Psychiatry מדווח על סקירה אינטגרטיבית של מחקרים כפולי-סמיות שהשו את יעילותם של methylphenidate (שזה ריטלין) לפורמולציות של אמפטמין בטיפול בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).
המסקנה שלהם היא שעוצמת האפקט של אמפטמין גדולה יותר מזו של ריטלין.
Comparing the efficacy of stimulants for ADHD in children and adolescents using meta-analysis
באיזה חומר מדובר? מה זה אמפטמין?
מתוך אתר הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, שבאחריות המשרד לבטחון פנים: אמפטמינים גורמים ל: הגברת קצב הלב, לחץ הדם וחילוף החומרים; הרגשת שמחה וכוח, הרגשת עירנות, דופק מהיר או בלתי סדיר; הפחתת התיאבון, ירידה במשקל, אי ספיקת לב, עצבנות, נדודי שינה, סבילות והתמכרות.
באמפטאמין גם: נשימה מהירה, רעד, אבדן קואורדינציה; זעפנות, חרדה, איש שקט, הזיות, פאניקה, פאראנויה, אימפולסיבית, תוקפנות, פסיכוזה.
אמפטמין (alpha-methyl-phenetylamine מכונה גם "ספיד") הוא סם פסיכואקטיבי ממריץ סינתטי המשמש כמדכא תיאבון בבקרת משקל גוף, ולטיפול בנרקולפסיה (נרדמות) ובהפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). האמפטמין שכיח גם בתור סם רחוב, בייחוד בתערובות עם סמים אחרים. אמפטמין ניתן לשאוף (בצורתו האבקתית, "להסניף"), לבלוע כגלולה, לעשן
או להזריק. כאשר האמפטמין נלקח כגלולה, האפקט של הסם הוא "חלק" יותר (מתון יותר) ונמשך לאורך יותר זמן. לעתים אמפטמין נלקח גם כדי להגביר את התופעות השונות של סמים אחרים. ספורטאים משתמשים באמפטמין להגברת השגיהם, ולכן נחשב כסם אסור בספורט. שימוש כרוני באמפטמין עלול לגרום לתלות פסיכולוגית חמורה (ראו: התמכרות). שימוש לטווח
ארוך עלול לגרום לתשישות ולתת-תזונה עד כדי הגעה לאפיסת כוחות ומוות. היסטורית הסם
תמצית שהופקה מהצמח אפדרה, שימשה ברחבי אירופה למטרות רפואיות. בעקבות הביקוש הרב החלו לסנתז את החומר הפעיל באפדרה, האפדרין (שמשמש גם כיום כתרופה) בצורה מסחרית. האמפטמין סונטז לראשונה ב-1887 בברלין על ידי הכימאי הרומני לזר אדליאנו. מאוחר יותר סינתזו את האמפטמין מהאפדרין על ידי חיזור .
השימוש בחומר מביא לאופוריה ממושכת. כמו כן, הוא גורם לאנורקסיה (איבוד תיאבון), ולתחושת מרץ. בזכות השפעות אלה החליטו להשתמש בו ככדור מרץ הניתן לחיילים לפני משימות. לאחר מספר חודשים גילו שהחיילים שקיבלו את הכדור אכן הראו מרץ רב יותר כל עוד לקחו את הכדור, אך כאשר הפסיקו לקבל אותו, החיילים נכנסו למצב שהוגדר כ"דאון" - דיכאון קשה, ועייפות מתמשכת. מאוחר יותר, נכנס האמפטמין לפקודת הסמים של ארצות הברית (Controlled substance act), במערכה השנייה, השמורה לחומרים בעלי פוטנציאל התמכרות גבוה להם יש שימוש רפואי. החומר החל להימכר בצורה בלתי חוקית בשם "ספיד". האמפטמין שנמכר ברחוב עלול להיות מהול ולהכיל אפילו רק כ־5% של החומר הפעיל אמפטמין. החומרים המוהלים עלולים להיות רעלנים הפוגעים בגוף ובמוח, וכן חומרים המפרקים את ממברנת התא (כגון אצטון ומלח).
האמפטמין נמכר כיום תחת תרופת המרשם אדרל.
פרמקולוגיה: מולקולת האמפטמין
האמפטמין מתחיל לפעול במוח כחצי שעה לאחר לקיחתו, והאפקט שלו שם נמשך שעתיים עד ארבע שעות. החומר מביא להצפה המוח במוליך העצבי דופמין (בעיקר באזור מרכז התגמול), וכמו כן לעלאה ברמת הסרוטונין ונוראפינפרין. הוא עושה זאת על היקשרות לחלבוני טרנספורטר מונואמין (Monoamine Transporter DAT - טרנספורטר דופאמין, וכמו כן של נוראפינפרין וסרוטונין) המובילה לעלייה בכמות הדופאמין במרווח הסינפטי. הצפת המוח בדופמין היא שמביאה להרגשה הטובה ולתחושת האופוריה. הדבר גם מסביר את הרגשת הדיכאון הממושכת שמגיעה לאחר השימוש בסם- האמפטמין מכלה את מאגרי הדופמין במוח, ומביא לרמות נמוכות ביותר של דופמין לאחר השפעתו. שימוש ממושך באמפטמין עלול להביא לפגיעה ארוכת טווח במערכת הדופמינרגית על ידי הידללות קולטני הדופמין, המביאה לאנהדוניה (אי יכולת לחוות עונג). פגיעה זו יכולה להימשך חודשים ובמקרים חמורים שנים רבות עד שכמות הקולטנים חוזרת לרמה נורמלית. מנות גדולות של אמפטמין עלולת להביא למצב פסיכוטי בשם פסיכוזת אמפטמין[1][2], ככל הנראה בגלל כמות הדופמין הגבוהה בסינפסות (ראו הנחת הדופמין של סכיזופרניה). השפעות פיזיולוגיות
בנוסף להשפעתו על המוח, משפיע האמפטמין גם על הגוף. הוא מעלה את פעילותה של מערכת העצבים הסימפתטית, ובכך מביא לעלייה בלחץ הדם, להרחבת האישונים ולהזעה רבה וסמיכה. השפעה זו עלולה לגרום לדפוסי שינה משתנים, סחרחורות, תנועות גוף בלתי רצוניות (עוויתות או טיקים), היפראקטיביות, בחילה, גרד, עור חיוור ושומני, ירידה בתפקוד וביעילות המערכת החיסונית, בעיות לב, שבץ ונזקים לכבד, כליות וריאות. כאשר האפטמין נשאף, הוא עלול לתקוף את ריריות האף העדינות. מאידך הוא מוביל לערנות גדולה ולהפחתת עייפות.
האמפטמין אינו משמש אתלטים, שתחום ההתעמלות שלהם כולל מאמץ לב-ריאה מוגבר במיוחד, מכיוון שאמפטמינים מעמיסים מתח רב מאוד על הלב. בנוסף, שימוש ארוך בסם יכול להביא לתופעות פרקינסוניות ולבעיות מוטוריות נוספות. כמו כן, הוא מביא לסדקים בעור, ולהרס מסיבי של שרירי השלד (הנגרם על ידי הרעלנים המצורפים לסם). הרס השרירים מביא
במקרים רבים לתופעת המיוגלובינואוראה- שתן אדום מלא במיוגלובין.
חלק מהאנשים המשתמשים בסם זה, משתמשים בו לצורך הרזיה על ידי הפחתת התיאבון כתוצאה מהשפעת הסם. השפעות פסיכולוגיות
ריכוז מוגבר, אופוריה, דיבור מהיר, הפסקת תופעת חלימה (איבוד של שנת חלום - REM), והתמכרות. שימוש ממושך עלול לגרום לאירטיבליות, אלימות ושיפוט לקוי, בעיקר בשל מחסור בשינה.
ראו גם
• מתילפנידייט - החומר הפעיל בריטלין ובקונצרטה
• מתאמפטמין
• חגיגת
מסקנות? יש הרבה, תנחשו מה דעתי. ביו המנחשים נכונה יוגרל פרס, שעדיין לא החלטתי עליו.
2003.” Morbidity and Mortality Weekly Report, Mental Health in the United States. 54(34);842-847. 02 Sept. 2005.
Centers for Disease Control and Prevention. "What is Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder (ADHD)?” National Center on Birth Defects and Developmental
Disabilities. 20 Sept. 2005.
National Institute of Mental Health. "Attention Deficit Hyperactivity Disorder." Department of Health and Human Services. National Institutes of Health. 2006.
National Institute of Mental Health. "The Numbers Count: Mental Disorders in America." Department of Health and Human Services. National Institutes of
Health. 2006.
The impact of prescribed psychotropics on youth Global Neuroscience Initiative Foundation, Los Angeles, CA, USA Clinical Practice and Epidemiology in
Mental Health 2007, 3:21doi:10.1186/1745-0179-3-21
Woodworth T. Ritalin use among youth: hearing before the Subcommittee on Early Childhood, Youth, and Families of the House Committee on Education and
the Workforce, 106th Congress, 2nd Session, 16 May 2000. Testimony of Terrance Woodworth, Deputy Director, Office of Diversion Control, Drug
Enforcement Administration. Available at http://edworkforce.house.gov/hearings/106th/ecyf/ritalin51600/woodworth.htm. Accessed April 29, 2003.
Robison LM, Skaer TL, Sclar DA, Galin RS. Is attention deficit hyperactivity disorder increasing among girls in the US? Trends in diagnosis and the prescribing
of stimulants. CNS Drugs 2002;16:129–137.
LeFever GB, Dawson KV, Morrow AL. The extent of drug therapy for attention deficit hyperactivity disorder among children in public schools. Am J Public
Health 1999;89:1359–1364.
Burton TM. Prescription drug use varies widely from state to state. Wall Street Journal June 19, 2001:B4.
Angold A, Erkanli A, Egger HL, Costello EJ. Stimulant treatment for children: a community perspective. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry 2000;39:975–
984.
Vitiello B, in Marshall M. Duke study faults overuse of stimulants for children. Science 2000;289:721.
Vitiello B. Commentary. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry 2000; 398:992–994.
Sax L. Reclaiming kindergarten: making kindergarten less harmful to boys. Psychol Men Masculinity 2001;2:3–12.
Nolan ED, Gadow KD, Sprafkin J. Teacher reports of DSM-IV ADHD, ODD, and CD symptoms in schoolchildren. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry
