ארכיון פוסטים מהקטגוריה "תרופות"

115: לא זה ולא זה, או גם זה וגם זה, פרק XVI מתוך שיחות ברפואה הסינית

יום שני, 2 באוגוסט, 2010
הסמל הסיני לאריכות חיים
הסמל הסיני לאריכות חיים

שמה של הרפואה הסינית הולך לפניה בשל היותה רפואה מונעת. האגדה האורבנית מספרת שלרופאים הסיניים דפעם היו הרבה מטופלים ומעט חולים, הרופא נהג "לעשות סיבוב" בין מטופליו, נתן להם הנחיות לניהול אורח חיים בריא ותקין, קיבל תשלום והמשיך לדרכו. במידה והמטופל מילא אחר הוראות הרופא ולמרות זאת חלה, היה הרופא מטפל בו ללא תשלום עד אשר הבריא. בתנאי שהמטופל אכן היה ממושמע וניהל אורח חיים בריא, כפי שנצטווה. זו הדרך האידאלית לטפל= המניעה, אלא שלצערנו בודדים הנוקטים בה, ורוב העצות שאנחנו נותנים נופלות על אוזניים ערלות, ושוות כשלג דאשתקד.

הדבר מביא אותנו לשיחה על גורם המחלה היחיד שיכול שיהיה בשליטתנו, ווהוא- איך אנחנו מנהלים את חיינו.
היום נשוחח על המושג Bù Nèi Wài Yīn 不内外因, שפירושו "לא פנימי ולא חיצוני", והכוונה היא למחוללי מחלה שאינם משתייכים לאף אחת משתי הקבוצות הקודמות: החיצוניים, והפנימיים, אך המשפיעים במידה מכרעת על בריאותנו, והם: הגנטיקה שלנו מחד, ואיך אנחנו מנהלים את חיינו מאידך.
המבנה הגופני 體質 Constitution/Physique Tǐzhí
מדובר ברמת הבריאות והחוזק הכללי של האדם ברגע נתון, תוצאה של המבנה התורשתי-המולד, הנקבע ממצב הג'ינג של ההורים בעת ההפרייה, והוא הג'ינג והצ'י של השמיים הקדומים, מבריאותה הגופנית והנפשית של האם במהלך ההריון, וממהלך הלידה עצמה. כך, יכול להוולד ילד חזק וחסון, או חלוש וחולני, על פי גיל ההורים, מצבם הבריאותי והרגלי חייהם לפני, במהלך ולאחר ההריון. גורם נוסף בעל השפעה הוא האינטראקציה של האדם עם הסביבה, הן פיזית והן רגשית ואינטלקטואלית.
תזונה 營養 Nutrition Yíng yǎng
אכילת יתר, אכילת מזונות לא מתאימים פוגעים בתפקוד הטחול, מזון לא מתאים הוא באופן כללי שמן מדי, או קר מדי. במושג מזון קר הכוונה היא אמנם גם לטמפרטורה, אך למזון לא מבושל, כגון ירקות חיים, הנחשבים קרים, או סוגי מזון שהאנרגיה שלהם קרה, כגון מוצרי חלב, פחממות מעובדות (סוכר, קמח), כל אלה פוגעים בצ'י וביאנג של הטחול, הדבר פוגם ביכולת ההתמרה שלו, ובגוף מצטברת לחות, אשר נוכחותה לאורך זמן תביא ללחות. ביטוייה יהיו צבירת שומן (לחות), ליחה בראות או בעור, לחות במעיים שתתבטא בשלשולים, יציאות רכות, ריבוי גזים, תסמונת המעי הרגיז או מחלת מעי דלקתית. אוכל שמן, חריף, ריבוי אלכוהול גורמים ללחות חמה, קרי- מחלות כבד, צרבת, אולקוס, מחלות לב, מחלות חניכיים, טחורים ועוד..
אכילה מועטה או לא מזינה תגרום לחוסר צ'י ודם, עייפות, חולשה, דפיקות לב. עוד אלמנט בעל חשיבות הוא "אכילה מסודרת", אחד מן המשפטים האקסיומטיים שכל תלמיד משנן הוא "הטחול אוהב סדר", ועל כן נאמר:

ארוחת בוקר- אכול מלא, ארוחת צהריים- אכול בסדר, ארוחת ערב-אכול קטן (מעט).

早饭- 吃得饱, 中饭-吃得好, 晚-吃得小

Zǎofàn-chīde Bǎo, Zhōngfàn-chīde Hǎo, Wǎnfàn-chīde Xiǎo

או בשפה ציורית יותר- "אכול בבוקר כמו קיסר, בצהריים כמו נסיך ובערב כמו אביון"

נושא התזונה הוא בעל משמעות יתרה אצל ילדים, שבהגדרה הינם בעלי טחול חלש, ורגישים למזונות מקררים ומגבירי לחות, נטייתם היא ל"צבירת מזון"  food retention, שביטוייה תופעת הגזים המוכרת בתינוקות, קשיי עיכול, ליחה מרובה בדרכי הנשימה, ומכאן נטייה לזיהומי מערכת הנשימה, נוזלים באוזניים ועוד. חשובה גם אכילה מאוזנת, ובה כל מרכיבי המזון, וכל 5 הטעמים, על מנת שתהיה הזנה נכונה לכל האיברים, על 5 האלמנטים.


פעילות גופנית
בספר הרפואה הפנימית של  הקיסר הצהוב נאמר: התבוננות ממושכת פוגעת בדם (של הכבד), שכיבה ממושכת פוגעת בצ'י (הנשלט ע"י הראות), ישיבה ממושכת פוגעת בבשר (השרירים, הנשלטים ע"י הטחול), עמידה ממושכת פוגעת בעצמות (בהן שולטות הכליות), הליכה ממושכת פוגעת בגידים וברצועות (שהכבד מזין)". עודף פעילות מנטלית פוגע בטחול ומכאן בשרירים, במערכת העיכול ובעוצמת השרירים, ובייצור הדם ולכן עלול להשפיע על פעילות הלב, שביטוייה יהיו דפיקות לב, אך גם הפרעות שינה, חוסר ריכוז, ירידה בזכרון ובתפקודי השן (הנפש). מצד שני, חוסר פעילות מביא לצ'י עצל, מסורבל, אטי, ואז כמעט כל מערכת בגוף סופה שתכשל.
פעילות מינית ולידות
בכל פעם אישה יולדת היא מאבדת ג'ינג, צ'י ודם, הדבר נכון גם להפלות, ועל כן, ככל שאישה יולדת יותר, או מפילה יותר, זה מחליש אותה.
בכל פעם שגבר שופך זרע הוא מאבד ג'ינג, מהות, שהוא מקור החיוניות הבסיסי. על כן נקבעו כללים ברורים מאוד למספר הפעמים בהן מומלץ לגבר לשפוך את זרעו, על פי גילו ומצבו הבריאותי:

  • בגיל 15 בעל בריאות מלאה יכול פעמיים ביום, בעל בריאות בינונית יכול פעם ביום.
  • בגיל 20 בעל בריאות מלאה יכול פעמיים ביום, בעל בריאות בינונית יכול פעם ביום.
  • בגיל 30 בעל בריאות מלאה יכול פעם ביום, בעל בריאות בינונית יכול פעם בכל יומיים.
  • בגיל 40 בעל בריאות מלאה יכול פעם בכל 3 ימים, בעל בריאות בינונית יכול פעם בכל 4 ימים.
  • בגיל 50 בעל בריאות מלאה יכול פעם בכל 5 ימים, בעל בריאות בינונית יכול פעם בכל 10 ימים.
  • בגיל 60 בעל בריאות מלאה יכול פעם בכל 10 ימים, בעל בריאות בינונית יכול פעם בכל 20 יום.
  • בגיל 70 בעל בריאות מלאה יכול פעם בכל 30 יום, בעל בריאות בינונית לא יכול אף פעם.

גישה דומה יש גם אצל ההודים, וגם אצלינו: בשולחן ערוך של הרב יוסף קארו (הלכות אורח חיים הלכות צניעות סימנים ר"מ-רמ"א סעיף ז) יש גם הוראות הפעלה בנושא, ובספר "משנה תורה" לרמב"ם (המאה ה-12 למניינם), הִלְכּוֹת אִישׁוּת, פֵּרֶק יד כתוב:

א) "עוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה-לְכָל אִישׁ וְאִישׁ כְּפִי כּוֹחוֹ, וּכְפִי מְלַאכְתּוֹ.  כֵּיצַד: בְּנֵי אָדָם הַבְּרִיאִים הָרַכִּים וְהָעֲנֻגִּים, שְׁאֵין לָהֶם מְלָאכָה שֶׁמַּכְשֶׁלֶת כּוֹחָן, אֵלָא אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וְיוֹשְׁבִין בְּבָתֵּיהֶן-עוֹנָתָן בְּכָל לַיְלָה.
ב) הַפּוֹעֲלִין–כְּגוֹן הַחַיָּטִין, וְהַאוֹרְגִין, וְהַבּוֹנִים, וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן-אִם הָיְתָה מְלַאכְתָּן בָּעִיר, עוֹנָתָן פַּעֲמַיִם בְּכָל שַׁבָּת; וְאִם מְלַאכְתָּן בְּעִיר אַחֶרֶת, עוֹנָתָן פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת.  הַחַמָּרִים, פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת; הַגַּמָּלִים, אַחַת לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם; הַמַּלָּחִין, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.  תַּלְמִידֵי חֲכָמִים–עוֹנָתָן פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה מֵתֵשׁ כּוֹחָן; וְדֶרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, לְשַׁמַּשׁ מִטָּתָן מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת".

תלמיד חכם, מחכה לשבת
תלמיד חכם, מחכה לשבת

ויש במקורותינו גם התייחסות לנזק הבריאותי שבשפיכת זרע מיותרת: (קיצור שולחן ערוך הלכות אישות,סימן קנא סעיף יז): "שכבת זרע היא כח הגוף ומאור עינים. וכשתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדים. וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, ושיניו נושרות, והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת משאר חלאים והאלף מרוב תשמיש. לפיכך צריך האדם ליזהר".
הנזק הוא בהחלשת הכליות ועימן כמעט כל מערכת בגוף, הזדקנות מהירה יותר, ירידה בחוסן וכו'.

אבל לכל הפולניות: לא להתלהב, כי גם אי קיום יחסי מין מזיק, כי בכך נמנעת תנועה פנימית של צ'י ונוצרות "הצטברויות", בעיקר לאורך מרידיאני הכבד והלב, ובאיברים אלה עצמם, והצטברות אש פנימית, שסופה שתפגע בלב, בכבד, במוח, ביין הכליות, בראות, בקיצור- קצת סקס כולנו צריכים, ואל תגידו לו "לך תעשה ספורט במקום" לכל דבר יש סיבה ומטרה.

הנושא דורש עוד קצת הסבר: הבעיה היא לא בקיום יחסי מין, אלא בשפיכת הזרע, ועל כן פותחו במזרח טכניקות שמטרתן לקיים יחסים, ללא שפיכת זרע, מכך הרוויחו הן הנשים, בשל הארכת זמן המגע, עד לאין סוף באופן תיאורטי, והן הגברים, כי ככל שאתה מקיים יחסים במשך זמן ארוך יותר- הדבר למעשה מחזק את הכלליות שלך, מרפא ובונה אותך, עד לכדי יכולת להגיע לחיים אינסופיים (לפחות לפי האגדות הדאויסטיות) הדבר קיים הן אצל ההודים (ראו ערך טנטרה) והן אצל הסינים (בשיטות של "צ'יקונג מיני", או טיפוח זוגי: DUAL CULTIVATION שיטה בה בני הזוג מתרגלים טכניקות צ'יקונג ומדיטציה תוך קיום יחסים, מכוונים ושולטים בצ'י ובאנרגיות נוספות המתחזקות ומתעצמות תוך יחסי המין, מניעים אותן, ומרפאים באמצעותן מחלות ואיברים שונים, מי שמוכר בעולם בעיסוקו בנושא הוא מאסטר מנטאק צ'יה GRAND MASTER MANTAK CHIA, השוכן בצפון תאילנד, שהיה לי הכבוד להשתתף באחת הסדנאות שלו בארץ)

לפי הסינים הוא ימות צעיר
לפי הסינים הוא ימות צעיר

טראומה
טראומה פיזית (חבלה) גורמת לסטגנציה, להתעקות (של צ'י ודם), ועלולה להביא לכאבים, גושים, גידולים, ואי תפקוד של איבר סמוך למקום הפגיעה, או לאיבר שעל גבי המרידיאן שלו התרחשה הפגיעה, גם אם הוא מרוחק.
מגפות ומחלות מדבקות
בטח תשמחו לדעת שכבר בתקופת שושלת סונג  (960–1279), התקיימה בסין טכניקת חיסון (שיובאה מהודו) כנגד אבעבועות, השיטה נקראה 種痘 Zhòng dòu שפירושה בערך "שתילת זרעי מחלה", ובאמצעותה לקחו גלדים מנגעים של אבעבועות ועם מחט דקרו איתם אנשים בריאים, כדי לחסנם.
ללמדכם, שהסינים היו מודעים, למרות הדיבור על מחוללי מחלה שמקורם באקלים, לכך שיש מכניזם של מחלה שנגרם על ידי "משהו" גם אם לא קראו לו בשם חיידק או וירוס.

חיסון במחט, בשיטה הסינית העתיקה

חיסון במחט, בשיטה הסינית העתיקה

114: ייסורי הנפש, שיחות מן הרפואה הסינית, פרק XV

יום שני, 12 ביולי, 2010
הרהורים ומחשבות

הרהורים ומחשבות

אחד ההיבטים החשובים של הרפואה הסינית, המבדיל אותה ביתר שאת מן הרפואה המערבית, הוא ראייתה את המערכת גוף-נפש-רגש כמקשה אחת, כמבנה בלתי ניתן לחלוקה.
רגשות הם כמובן מרכיב אינטגרלי ויום-יומי של חיינו, אך כשעוצמתם גדולה, משכם ארוך או שהעיתוי שלהם "לא מתאים", הם הופכים להיות מחוללי מחלה. היבט מעניין נוסף שלהם, הוא שהם גם מחוללי מחלה, אך גם סימפטומים, העוזרים לנו להבין את מהות הדיסהרמוניה. לדוגמה: פחד פוגע בכליות ומחליש את הצ'י שלהן, אך נטייה לפחדנות ולחרדות מעידה על כליות חלשות, עודף חשיבה פוגע בטחול, אך חולשה של הטחול עלולה להתבטא בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, וכו'.
קיימים חמישה רגשות "נורמליים", המהווים את ה"נוף הרגשי" שלנו,
אלה Wǔ Zhì 五志 Five aspirations/Emotions/Wills/Minds על פי חמישה איברי צאנג וחמישה אלמנטים. והם: שמחה Joy 喜 Xǐ , כעס Anger  怒 Nù  , חרדה, Anxiety 憂 Yōu  , מחשבות Pensiveness 思 Sī  ופחד Fear 恐 Kǒng .
רגשות אינם "טובים" או "רעים", רגשות הם רגשות,כולנו חווים אותם, ובאופן נורמלי, כשרגש  חולף ודועך - ממשיכים הלאה. הבעיה מתחילה כשהרגש נמשך זמן רב מדי, או שעוצמתו רבה, או שהופעתו מתרחשת בעיתוי לא טוב, אז הופכים רגשות לשליליים, לפתוגנים, אז הם הופכים להיות שבעת האַ‏פֶ‏קְטִים Seven affects Qī Qíng 七情, ואנחנו יודעים לומר למה הם גורמים:

כעס/תסכול  怒 Anger Nù גורם לצ'י לעלות ומשפיע על הכבד,
שמחה 喜 Joy Xǐ מאטה את הצ'י ומשפיעה על הלב,
דאגה/חרדה Anxiety 憂 Yōu ומחשבות    Pensiveness Sī 思 "קושרים" את הצ'י, משפיעים על הטחול והראות,
צער/אבל 悲 Grief Bēi "ממיס" את הצ'י ומשפיע על הראות,
פחד 恐 Fear Kǒng מנחית את הצ'י ומשפיע על הכליות,
הלם/חרדה 驚 Fright Jīng מפזר את הצ'י, משפיע על הכליות והלב.

למרות האמור לעיל, ומה שאומר בהמשך, יש לזכור כי כל רגש, לאורך זמן, עלול לגרום ל"תקיעת" צ'י, לעימדון, או בשפה שלנו- לסטגנציה Stagnation Zhì 滯, מצב, אשר בסופו של דבר, יביא לאש פנימית, או חום "ריק".

כעס פוגע בכבד וגורם לצ'י לעלות, הכוונה לכעס עצור, רגזנות, תיסכול, עלבון, עוינות ומרירות, נטייה לרטון וסוגים מסוימים של דכאון נחשבים גם כביטויי כעס. לכעס יש תפקיד ומטרה, כשאדם רוצה לבטא את מעמדו, האוטוריטה שלו, להשיג מטרה מסוימת, הוא ייטה לבטא כעס. אבל כעס עודף חוסם את זרימת צ'י הכבד ודם הכבד, מייצר חום פנימי או גורם ליאנג לעלות, הדבר עלול להביא לכאבי ראש, מיגרנות, כאב צוואר או נטייה לצוואר תפוס, צלצולים באוזניים או אוזניים אטומות, סחרחורת, טעם מר בפה, יתר לחץ דם ואף לארוע מוחי. ייתכנו גם בעיות שונות במערכת העיכול, בשל "פלישת" הכבד לטחול או לקיבה, כגון "מעי רגיז", בעיות נשימה מ"העלבת" הראות או הפרעות לב מחדירת החום מהכבד. לפעמים יש תחושה שהנשימה "אינה מספקת", יש רצון להיאנח או לנשום עמוק, או הרגשה של גוש בגרון (מצב המכונה "תסמונת גלעין השזיף"), בגלל שהכבד מזין את הרחם והמרידיאן (המסלול האנרגטי שלו) עובר באיברי המין ומסתיים בשדיים, נראה הרבה פתולוגיות באיברים אלה, כגון תסמונת קדם ווסתית המתבטאת בגודש וכאבים בשדיים, מצבי רוח, שינויים בפעילות המעי ובתאבון ועוד, ובזמן המחזור- כאבי ווסת, לפעמים קשים מנשוא, וקרישי דם, ואף קושי להרות, בגברים אפשר שנראה אימפוטנציה או הפרעות בתפקוד המיני.

כעס ותסכול

כעס ותסכול

שמחה מאטה את הצ'י ומשפיעה על הלב. מדובר בריגוש יתר, אם מאירוע ספציפי ואם מחשיפה לעיסוק כזה, הדבר קיים אצל ילדים המרבים לשחק במשחקי מחשב או לראות טלוויזיה, אך גם במבוגרים שעיסוקם כרוך בריגוש ומתח, כגון אנשי עסקים, סוחרי בורסה, עורכי דין וכו'. הביטוי יכול להיות תחושת חום במרכז החזה ובגפיים, הפרעות שינה, יובש בפה, נטייה לדלקות שתן, הפרעות בתפקוד המיני וקושי בתקשורת "נורמלית" עם הסביבה.

שמחה

שמחה

דאגה ומחשבות קושרים את הצ'י, משפיעים על הטחול והראות.
"חשיבת יתר" היא מושג מאוד סיני, ועוד יותר המושג "העלאת גירה מנטלית" mental rumination 復思 Fù sī, אך למרבה הצער הבעיה דווקא נפוצה מאוד בחברה שלנו, הן כגורם מחלה, והן כסימפטום לחולשה של הטחול, כלומר- של אלמנט האדמה. זה כולל גם התעסקות מוגזמת בענייני חשיבה תוך הזנחת  הגוף, התעסקות כפייתית במחשבות, עד כדי תסמונת אובססיבית-קומפולסיבית. מביא להצטברות לחות וממנה קצרה הדרך לצבירת ליחה, וברובד הראות- לדאגנות יתר, קשיי נשימה, נוקשות בשכמות ובחגורת הכתפיים והעורף, ולתסמונת חרדתית. נזק לטחול יכול שיתבטא בהפרעות אכילה שונות, החל מאנורקסיה ועד בולימיה, אכילת יתר, אכילת לילה, אכילה כפייתית או רגשית. מעי רגיז, מחלות מעי דלקתית (קרוהנ'ס וקוליטיס) כיב קיבה ותריסריון ועוד. כתוצאה מצבירת לחות אפשר לראות מחלות נשימה רבות, החל מ"סתם" נטייה לדלקות חוזרות בדרכי הנשימה, דרך דלקות אוזניים, וכלה באסתמה, ובל נשכח תופעות עור, אשר קשורות מבחינה סינית באופן ישיר למערכת הנשימה והנשמה, כגון אקזמה, המוכרת כאסתמה של העור או אטופיק דרמטיטיס, פסוריאזיס וכו'.

צער/אבל ממיס את הצ'י ומשפיע על הראות
תחושת צער ואבל ממיסות ומפרקות את צ'י הראות והלב, הדבר מתבטא בחולשה או לאות כללית, קוצר נשימה עד כדי אסתמה, או מחלת ראות כרונית, תמונת דכאון, חוסר דם שביטוייו רבים:  יובש, אי הזנת רקמות ואיברים ועל כן חולשה ודלדול שרירים, חוסר דם בלב ועל כן הפרעות שינה, כי לנשמה אין עגינה, בהעדר דם שיזין את הצ'י תהיה אי-זרימה של צ'י, העלולה להתפתח לאש בלב, שביטוייה יכולים להיות נפשיים, אך גם מחלות לב מסוגים שונים.

אבל וצער

אבל וצער

פחד מנחית את הצ'י ומשפיע על הכליות
אינסטינקט פחד מינימלי דרוש לנו לשם יצר הקיום הבסיסי שלנו, אך עודף פחד גורם לצ'י לרדת למטה (מנחית אותו) ובכך מחליש את הכליות, הדבר יתבטא בבעיות שתן למיניהן, כגון קושי בשליטה עליו  והשתנת לילה מרובה, עד כדי הרטבת לילה, הן בילדים והן במבוגרים, חרדות, בעיות בתפקוד המיני והפרעות פוריות בשני המינים, ברמה המנטלית- חוסר מוטיבציה וכוח רצון, והדבר ימנע מן האדם להתפתח מבחינה אישית ו/או מקצועית.

הלם/חרדה מפזר את הצ'י, משפיע על הכליות והלב.
במצב זה הנזק הוא בעיקר לכליות וללב, אך גם למעי הדק, ייתכנו הפרעות בקצב הלב, הפרעות נשימה, והפרעות שינה, פגיעה במעי הדק תתבטא בקושי להבדיל בין עיקר ותפל, ומכאן- "התעסקות בשטויות" וקושי לקבל החלטות בחיים.

הלם, SHOCK

הלם, SHOCK

עם כל האמור לעיל חשוב להכיר כלל נוסף, והוא- כי בעת הופעת רגש בעוצמה, ייפגע לא רק האיבר הקשור אליו לפי החלוקה שפורטה לעיל, אלא, ייפגע גם האיבר הפעיל באותו זמן. כך, בשורה מצערת הנמסרת בעת שהאדם אוכל, תפגע לא רק בצ'י ובראות, אלא גם במערכת העיכול, קרי- הטחול והקיבה, על כל המשתמע מכך.
על אותו משקל – ארוע מפחיד בעת קיום יחסי מין ייפגע קשות בעיקר בכליות, אך מעשה של אלימות מינית, כגון אונס, מצב בו מעורבים כמעט כל הרגשות שציינתי לעיל, ייפגע במידה זו או אחרת כמעט בכל מערכת, היות ובזמן שכזה יש פחד, כעס, תסכול, הלם, אבל ודאגה, צאו וחשבו כי אין מערכת או איבר שלא ניזוקים במצב שכזה.

112: למה אנחנו חולים, שיחות מן הרפואה הסינית, פרק 13

יום שישי, 2 ביולי, 2010

התפיסות הסינית והמערבית ביחס לגורמים להתפתחות מחלות שונות מאוד, מהותית. בלב התפיסה הסינית קיימים מרכיבים מיסטיים, פילוסופיים תרבותיים ורפואיים, ובמרכזה העיקרון של שאיפה להרמוניה, בתוך הפרט, בינו לבין החברה ובינו לבין הטבע.
ספר הרפואה הפנימי של הקיסר הצהוב, Huángdì Nèijīng 黃帝內經, מן המאה הראשונה לפני הספירה, המיוחס לדמות אגדית בשם הקיסר הצהוב Huángdì, (2697 – 2597לפנה"ס) מורכב משני חלקים, כל אחד בן 81 פרקים, והוא מהווה עד היום את הבסיס לרפואה הסינית. החלק הראשון, ספר השאלות הפשוטות, 素問 Suwen  , מדבר על הבסיס התיאורטי ושיטות האבחון. החלק השני, ששמו "הציר השמימי" 靈樞 Língshū מפרט שיטות טיפול ובעיקר אקופונקטורה. נהוג לצטט משפטים מתוך ספרים אלה כאקסיומות המתארות במדויק עקרונות רפואיים., וכך אומר ה  Suwen: "אם צ'י ודם לא מאוזנים- מאה המחלות תתחוללנה". ואילו ה  Lingshu: "כשיין רגוע ויאנג איתן, הנפש רגועה ולא מוטרדת".

Huángdì

Huángdì

מה שמזוהה או קרוי ברפואה המערבית כמחלה, נתפס ברפואה הסינית כמצב של חוסר איזון, כדיסהרמוניה, כיציאה מן המצב ההרמוני בו יש איזון בין כל מרכיבי החיים, כל האנרגיות.
על כן, כל מה שמפר איזון זה מוגדר כגורם מחלה, או פתוגן (ביוונית: פָּתוֹס pathos=סבל, מחלה, גֶּן=יצירה, הולדה, יחד פָּתוֹגֶּן =מחולל מחלה). בבואנו לזהות את מחולל המחלה, אנחנו מתייחסים למכלול הגורמים המרכיבים את הקיום: היין והיאנג, העולם החיצוני לנו, והעולם הפנימי שלנו. כיוון שכך, נחשבים גורמי מזג אוויר והאקלים כגורמי מחלה, אך גם אורח החיים שלנו, וחיי הרגש שלנו, כל אלה אינם אבסולוטיים. מידת השפעתם תלויה במידת החוסן שלנו וביכולתנו להתנגד להם ולשינוי שהם מחוללים. פרמטר חשוב בעת תהליך האבחנה, הוא הביטוי הפיזי של המצב החולני, ולאו דווקא התנאים בהם המחלה התפתחה, כך, למשל, "התקררות" עשויה להיות חמה או קרה, על פי סימני החולה, ולא על פי תנאי מזג האוויר שגרמו למחלה. באופן הכללי ביותר קיימים 2 מצבי חולי: מחלות עודף, בהם יש חדירה או הצטברות של אנרגיה שלילית, ומצבי חוסר, בהם קיים מחסור באנרגיה מסוימת, הגוררת כשלון תפקודי, שיתבטא בחולי. מחוללי המחלה מחולקים לשלוש קבוצות. מחוללי מחלה חיצוניים, מחוללי מחלה פנימיים, ומחוללי מחלה אחרים.
שלושה מרכיבים בסיסיים פעילים בתהליך המחלה: הגוף, מחולל המחלה ותסמונת הדיסהרמוניה. אלה קשורים זה בזה בצורה הדוקה כל כך עד שאינם ניתנים להפרדה.

מחולל המחלה הוא הגורם המתחיל או המגרה לתחילת המחלה, התסמונת היא הקומפלקס של השינויים הפתולוגיים הפנימיים והסימנים החיצוניים הקשורים בחוסר האיזון הספציפי הנוצר באינטראקציה בין הגוף לסביבה. הגוף הוא הבסיס לקיום הפיסי, הרגשי, השכלי והרוחני של הפרט, והוא מתבסס על שלד אירגוני של חומרים, מסלולי זרימה של אנרגיה (מרידיאנים וכלי דם), איברים, ורקמות.
הגורם הבסיסי הקיים תמיד בעת התפתחות מחלה הוא פגיעה בזרימת וביחסי בין יין ליאנג. אלא שלעתים קרובות הגרת הבעיה חורגת בהרבה מתחום זה, ומתייחסת לפרמטרים רבים אחרים.
כך, בעת התפתחות "מחלה חיצונית" מתרחשת חדירת מחולל מחלה חיצוני, הקרוי באופן כללי "צ'י רע" Xié Qì 邪氣  ומתרחש קרב בינו לבין ה"צי הנכון" Zhèng qì 正氣, ביטוייו החיצוניים של קרב זה הם חום, צמרמורת, הזעה, ורתיעה מקור. ברוב המקרים מנצח "הצ'י הנכון" והחולה מחלים, אך במקרים מסוימים אין הדבר כך, ואז ייתכנו שתי אפשרויות: באחת- ינצח מחולל המחלה והאדם ימות. אפשרות נוספת, היא שמחולל המחלה יישאר בתוך הגוף, מערכת ההגנה של הגוף תהיה חזקה מספיק כדי למנוע את מות האדם, אך חלשה מכדי לגרש את האויב החוצה, ותתפתח מחלה כרונית.
גם למצב זה ייתכנו התפתחויות: האדם יכול להיחלש בהדרגה ולמות בסופו של דבר, האדם יכול להתחזק ולהחלים, או שהמחלה תימשך לאורך כל חייו של האדם, ותפגע באיכות חייו, עד יומו האחרון, אולי אפילו בשיבה טובה.
ששת מחוללי המחלה החיצוניים. Xié Qì 六邪氣 Liù הם שישה מצבי או גורמי אקלים טבעיים, שכאשר הם מופיעים בעוצמה מוגזמת, או שהם תוקפים אדם שמערכת החיסון שלו חלשה, או שמופיעים "שלא בזמן המתאים" נוצר חוסר איזון (דיסהרמוניה) לה אנו קוראים מחלה. ואלה הם:
•    רוח Wind 風 Fēng
•    קור Cold 寒 Hán
•    חום הקיץ Summer Heat 暑 Shǔ
•    לחות Damp 湿 Shī
•    יובש Dryness 燥 Zào
•    אש  Fire 火 Huǒ
בנוסף לגורמי המחלה החיצוניים יש גורמים פנימיים:
אלה שבעת השדים, או שבעת האַ‏פֶ‏קְטִים  Seven affects Qī Qíng 七情, אלה שבעה רגשות הקיימים בחיינו באופן טבעי, אבל, כאשר הם מוגזמים, או קיצוניים, או מופיעים בזמן ה"לא נכון", גם הם, כמו הגורמים החיצוניים, עלולים לגרום למחלות. ואלה הם:
•    Joy 喜 Xǐ  שמחה
•    Anger 怒 Nù  כעס/תסכול
•    Anxiety 憂 Yōu חרדה
•    Thought 思 Sī  מחשבות/הרהורים
•    Sorrow 悲 Bēi  צער/אובדן
•    Fear 恐 Kǒng  פחד
•    Fright 驚 Jīng  הלם

בנוסף לגורמים הפנימיים והחיצוניים אנו מונים עוד מספר גורמים העלולים להביא למחלות:
•    מבנה מולד ירוד/חלש.
•    הרגלי תזונה לא נכונים
•    עודף עבודה פיזית ומנטלית
•    עודף פעילות מינית
•    טראומה פיזית
•    הרעלה
•    טפילים
•    העדר מנוחה מספקת
•    טיפול לא נכון (נזק יאטרוגני)