drbarak

הרהורים ומחשבות

אחד ההיבטים החשובים של הרפואה הסינית, המבדיל אותה ביתר שאת מן הרפואה המערבית, הוא ראייתה את המערכת גוף-נפש-רגש כמקשה אחת, כמבנה בלתי ניתן לחלוקה.
רגשות הם כמובן מרכיב אינטגרלי ויום-יומי של חיינו, אך כשעוצמתם גדולה, משכם ארוך או שהעיתוי שלהם "לא מתאים", הם הופכים להיות מחוללי מחלה. היבט מעניין נוסף שלהם, הוא שהם גם מחוללי מחלה, אך גם סימפטומים, העוזרים לנו להבין את מהות הדיסהרמוניה. לדוגמה: פחד פוגע בכליות ומחליש את הצ'י שלהן, אך נטייה לפחדנות ולחרדות מעידה על כליות חלשות, עודף חשיבה פוגע בטחול, אך חולשה של הטחול עלולה להתבטא בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, וכו'.
קיימים חמישה רגשות "נורמליים", המהווים את ה"נוף הרגשי" שלנו,
אלה Wǔ Zhì 五志 Five aspirations/Emotions/Wills/Minds על פי חמישה איברי צאנג וחמישה אלמנטים. והם: שמחה Joy 喜 Xǐ , כעס Anger  怒 Nù  , חרדה, Anxiety 憂 Yōu  , מחשבות Pensiveness 思 Sī  ופחד Fear 恐 Kǒng .
רגשות אינם "טובים" או "רעים", רגשות הם רגשות,כולנו חווים אותם, ובאופן נורמלי, כשרגש  חולף ודועך - ממשיכים הלאה. הבעיה מתחילה כשהרגש נמשך זמן רב מדי, או שעוצמתו רבה, או שהופעתו מתרחשת בעיתוי לא טוב, אז הופכים רגשות לשליליים, לפתוגנים, אז הם הופכים להיות שבעת האַ‏פֶ‏קְטִים Seven affects Qī Qíng 七情, ואנחנו יודעים לומר למה הם גורמים:

כעס/תסכול  怒 Anger Nù גורם לצ'י לעלות ומשפיע על הכבד,
שמחה 喜 Joy Xǐ מאטה את הצ'י ומשפיעה על הלב,
דאגה/חרדה Anxiety 憂 Yōu ומחשבות    Pensiveness Sī 思 "קושרים" את הצ'י, משפיעים על הטחול והראות,
צער/אבל 悲 Grief Bēi "ממיס" את הצ'י ומשפיע על הראות,
פחד 恐 Fear Kǒng מנחית את הצ'י ומשפיע על הכליות,
הלם/חרדה 驚 Fright Jīng מפזר את הצ'י, משפיע על הכליות והלב.

למרות האמור לעיל, ומה שאומר בהמשך, יש לזכור כי כל רגש, לאורך זמן, עלול לגרום ל"תקיעת" צ'י, לעימדון, או בשפה שלנו- לסטגנציה Stagnation Zhì 滯, מצב, אשר בסופו של דבר, יביא לאש פנימית, או חום "ריק".

כעס פוגע בכבד וגורם לצ'י לעלות, הכוונה לכעס עצור, רגזנות, תיסכול, עלבון, עוינות ומרירות, נטייה לרטון וסוגים מסוימים של דכאון נחשבים גם כביטויי כעס. לכעס יש תפקיד ומטרה, כשאדם רוצה לבטא את מעמדו, האוטוריטה שלו, להשיג מטרה מסוימת, הוא ייטה לבטא כעס. אבל כעס עודף חוסם את זרימת צ'י הכבד ודם הכבד, מייצר חום פנימי או גורם ליאנג לעלות, הדבר עלול להביא לכאבי ראש, מיגרנות, כאב צוואר או נטייה לצוואר תפוס, צלצולים באוזניים או אוזניים אטומות, סחרחורת, טעם מר בפה, יתר לחץ דם ואף לארוע מוחי. ייתכנו גם בעיות שונות במערכת העיכול, בשל "פלישת" הכבד לטחול או לקיבה, כגון "מעי רגיז", בעיות נשימה מ"העלבת" הראות או הפרעות לב מחדירת החום מהכבד. לפעמים יש תחושה שהנשימה "אינה מספקת", יש רצון להיאנח או לנשום עמוק, או הרגשה של גוש בגרון (מצב המכונה "תסמונת גלעין השזיף"), בגלל שהכבד מזין את הרחם והמרידיאן (המסלול האנרגטי שלו) עובר באיברי המין ומסתיים בשדיים, נראה הרבה פתולוגיות באיברים אלה, כגון תסמונת קדם ווסתית המתבטאת בגודש וכאבים בשדיים, מצבי רוח, שינויים בפעילות המעי ובתאבון ועוד, ובזמן המחזור- כאבי ווסת, לפעמים קשים מנשוא, וקרישי דם, ואף קושי להרות, בגברים אפשר שנראה אימפוטנציה או הפרעות בתפקוד המיני.

כעס ותסכול

שמחה מאטה את הצ'י ומשפיעה על הלב. מדובר בריגוש יתר, אם מאירוע ספציפי ואם מחשיפה לעיסוק כזה, הדבר קיים אצל ילדים המרבים לשחק במשחקי מחשב או לראות טלוויזיה, אך גם במבוגרים שעיסוקם כרוך בריגוש ומתח, כגון אנשי עסקים, סוחרי בורסה, עורכי דין וכו'. הביטוי יכול להיות תחושת חום במרכז החזה ובגפיים, הפרעות שינה, יובש בפה, נטייה לדלקות שתן, הפרעות בתפקוד המיני וקושי בתקשורת "נורמלית" עם הסביבה.

שמחה

דאגה ומחשבות קושרים את הצ'י, משפיעים על הטחול והראות.
"חשיבת יתר" היא מושג מאוד סיני, ועוד יותר המושג "העלאת גירה מנטלית" mental rumination 復思 Fù sī, אך למרבה הצער הבעיה דווקא נפוצה מאוד בחברה שלנו, הן כגורם מחלה, והן כסימפטום לחולשה של הטחול, כלומר- של אלמנט האדמה. זה כולל גם התעסקות מוגזמת בענייני חשיבה תוך הזנחת  הגוף, התעסקות כפייתית במחשבות, עד כדי תסמונת אובססיבית-קומפולסיבית. מביא להצטברות לחות וממנה קצרה הדרך לצבירת ליחה, וברובד הראות- לדאגנות יתר, קשיי נשימה, נוקשות בשכמות ובחגורת הכתפיים והעורף, ולתסמונת חרדתית. נזק לטחול יכול שיתבטא בהפרעות אכילה שונות, החל מאנורקסיה ועד בולימיה, אכילת יתר, אכילת לילה, אכילה כפייתית או רגשית. מעי רגיז, מחלות מעי דלקתית (קרוהנ'ס וקוליטיס) כיב קיבה ותריסריון ועוד. כתוצאה מצבירת לחות אפשר לראות מחלות נשימה רבות, החל מ"סתם" נטייה לדלקות חוזרות בדרכי הנשימה, דרך דלקות אוזניים, וכלה באסתמה, ובל נשכח תופעות עור, אשר קשורות מבחינה סינית באופן ישיר למערכת הנשימה והנשמה, כגון אקזמה, המוכרת כאסתמה של העור או אטופיק דרמטיטיס, פסוריאזיס וכו'.

צער/אבל ממיס את הצ'י ומשפיע על הראות
תחושת צער ואבל ממיסות ומפרקות את צ'י הראות והלב, הדבר מתבטא בחולשה או לאות כללית, קוצר נשימה עד כדי אסתמה, או מחלת ראות כרונית, תמונת דכאון, חוסר דם שביטוייו רבים:  יובש, אי הזנת רקמות ואיברים ועל כן חולשה ודלדול שרירים, חוסר דם בלב ועל כן הפרעות שינה, כי לנשמה אין עגינה, בהעדר דם שיזין את הצ'י תהיה אי-זרימה של צ'י, העלולה להתפתח לאש בלב, שביטוייה יכולים להיות נפשיים, אך גם מחלות לב מסוגים שונים.

אבל וצער

פחד מנחית את הצ'י ומשפיע על הכליות
אינסטינקט פחד מינימלי דרוש לנו לשם יצר הקיום הבסיסי שלנו, אך עודף פחד גורם לצ'י לרדת למטה (מנחית אותו) ובכך מחליש את הכליות, הדבר יתבטא בבעיות שתן למיניהן, כגון קושי בשליטה עליו  והשתנת לילה מרובה, עד כדי הרטבת לילה, הן בילדים והן במבוגרים, חרדות, בעיות בתפקוד המיני והפרעות פוריות בשני המינים, ברמה המנטלית- חוסר מוטיבציה וכוח רצון, והדבר ימנע מן האדם להתפתח מבחינה אישית ו/או מקצועית.

הלם/חרדה מפזר את הצ'י, משפיע על הכליות והלב.
במצב זה הנזק הוא בעיקר לכליות וללב, אך גם למעי הדק, ייתכנו הפרעות בקצב הלב, הפרעות נשימה, והפרעות שינה, פגיעה במעי הדק תתבטא בקושי להבדיל בין עיקר ותפל, ומכאן- "התעסקות בשטויות" וקושי לקבל החלטות בחיים.

הלם, SHOCK

עם כל האמור לעיל חשוב להכיר כלל נוסף, והוא- כי בעת הופעת רגש בעוצמה, ייפגע לא רק האיבר הקשור אליו לפי החלוקה שפורטה לעיל, אלא, ייפגע גם האיבר הפעיל באותו זמן. כך, בשורה מצערת הנמסרת בעת שהאדם אוכל, תפגע לא רק בצ'י ובראות, אלא גם במערכת העיכול, קרי- הטחול והקיבה, על כל המשתמע מכך.
על אותו משקל – ארוע מפחיד בעת קיום יחסי מין ייפגע קשות בעיקר בכליות, אך מעשה של אלימות מינית, כגון אונס, מצב בו מעורבים כמעט כל הרגשות שציינתי לעיל, ייפגע במידה זו או אחרת כמעט בכל מערכת, היות ובזמן שכזה יש פחד, כעס, תסכול, הלם, אבל ודאגה, צאו וחשבו כי אין מערכת או איבר שלא ניזוקים במצב שכזה.

היום נדבר על תופעה, סינדרום רפואי, נפוצה, שמימדיה מתרחבים במחוזותינו, והתלויה באורח החיים של כל אדם ואדם.

הסינדרום המטבולי הוא אסופה של הפרעות רפואיות באותו אדם, המעלה את הסיכוי שלו לחלות במחלת לב וכלי דם ובסוכרת.
התופעה נפוצה במערב ב-1 מכל 5 אנשים, ובארה"ב 1 מכל ארבעה. היא גדלה והולכת, ושכיחה ככל שהגיל עולה.
לתופעה נתנו שמות שונים, כגון סינדרום-X או סינדרום מטבולי-X, או תסמונת העמידות לאינסולין: metabolic syndrome X, syndrome X, insulin resistance syndrome.
התופעה זוהתה כבר בשנות ה-20 של המאה שעברה אבל לקח לה שנים להגיע למודעות הציבור. היא כוללת:

• השמנה בטנית (יחס היקף מותן לירכיים 0.9 בגברים או 0.85 בנשים או BMI 30 ומעלה) או היקף בטן בס"מ- מעל 94 ס"מ בגברים ומעל 80 ס"מ בנשים (ובאופן לא מפתיע, אצל האמריקאים זה 102 ס"מ לגברים ו-88 ס"מ לנשים)
• רמות גבוהות של שומנים "רעים" בדם: טריגליצרידים ו-LDL ורמה נמוכה של HDL (הטוב) או שהאדם מקבל טיפול תרופתי לשומנים בדם.
• יתר לחץ דם (מעל 140/90) או שהאדם מקבל טיפול תרופתי ללחץ דם.
• עמידות לאינסולין או אי סבילות לגלוקוזה, או תבחין העמסת סוכר פתולוגי, או סוכרת מאובחנת או סוכר בצום מעל 100
• הפרעה בתפקודי קרישה המעמידה את האדם בסכנה ליצירת קרישים (פיברינוגן גבוה או plasminogen activator inhibitor–1 גבוה)
• מצב טרום דלקתי (המתבטא ברמה גבוהה של CRP בדם).
• לעתים קרובות- כבד שומני
• לחלק יש רמות גבוהות של חומצה אורית URIC ACID, דבר הגורם לפודגרה (GOUT )
• לחלק מן הנשים יש שחלות פוליציסטיות (POLYCYSTIC OVARY SYNDROME )
• לחלק יש הפרשת אלבומין (חלבון) בשתן מעל 20 מ"ג לדקה או יחס בין אלבומין לקראטינין מעל 30מ"ג לגר'.
• אנשים אלה נמצאים בסיכון לפתח סוכרת ו/או מחלות לב וכלי דם, שעלולים לגרום להתקף לב או אירוע מוחי.
• רוב הלוקים בתסמונת הם בני 50 ומעלה (44%), יותר נשים מגברים, שמנים (היקף בטן גדול או BMI מעל 30), ולא עושים פעילות גופנית
• סטרס Stress  הוא בעל השפעה משמעותית בהתפתחות התסמונת
• גם גנטיקה
• אורח חיים יושבני (כשמו כן הוא- כשיושבים כל היום על התחת)
• להרבה מהם מחלות לב וכלי דם בגיל מוקדם יחסית (50%, שזה המון כבר בגיל 45).
• בחלק יש תופעה עורית המוכרת בשם acanthosis nigricans

הטיפול, למרבה הצער, הוא נורא פשוט:

• לנהל עודף חיים בריא…(טיפול תרופתי לא מוכיח את עצמו)
• לצעוד כל יום לפחות 30 (אני אומר 45) דקות
• לרדת במשקל
• מי שאחרי לידה- תניקי!!!! כמה שיותר. זה טוב לתינוק וטוב גם לך,

כי הנה עכשיו מתפרסם מאמר הטוען שגם הנקה מפחיתה את הסיכון לפתח תסמונת מטבולית, במיוחד בנשים עם סוכרת היריון. המחקר מתפרסם בעיתון המכובד Diabetes, והוא מדווח על 1400 נשים, ונמשך 20 שנה.

מתוצאות המחקר עולה, כי משך הנקה ארוך יותר מפחית את הסיכון לפתח תסמונת מטבולית, גם שנים לאחר גמילת התינוק, והשפעה זו חזקה יותר בקרב נשים שסבלו מסוכרת היריון, אם כי קיימת גם בנשים ללא סוכרת היריון.

Duration of Lactation and Incidence of the Metabolic Syndrome in Women of Reproductive Age According to Gestational Diabetes Mellitus Status: A 20-Year Prospective Study in CARDIA—The Coronary Artery Risk Development in Young Adults Study 2009, doi: 10.2337/db09-1197 Diabetes

ובאותו עניין, מתוקים שלי,

ב- BMJ התפרסמו נתונים חדשים בדבר הסיכון לתמותה ולתחלואה לבבית בעקבות נטילת תרופות לטיפול בסוכרת

במחקר רטרוספקטיבי גדול שפורסם בדצמבר ב BRITISH MEDICAL JOURNAL נבדקה רמת הסיכון לחולי סוכרת לפתח מחלות לב וכלי דם או למות על פי סוג התרופה שהם נוטלים.
במשך 15 שנים (1990 עד 2005) נעשה מעקב אחר  91,521 חולי סוכרת שנטלו תרופות לסוכרת (לא תלויי אינסולין).

3588 פיתחו התקף לב
6900 סבלו מאי-ספיקת לב
18,458 מתו, מסיבות שונות.

בהשוואת התרופות האנטי-סוכרתיות שהם נטלו נמצא שתרופות המורכבות מסולפוניל אוראה sulphonylureas קשורות באופן משמעותי בארעיות המחלות הנ"ל.
ב-24% עד 61% יותר מקרי מוות מכל הסיבות
ב-18% עד 30% יותר אי ספיקת לב

המסקנה מן המחקר: בנוטלים תרופות אלה כטיפול יחד בסוכרת יש יותר סיכוי לתמותה בכלל, ויותר סיכוי למחלות לב וכלי דם. החוקרים ממליצים לשקול את משמעות הממצאים בעת מתן תרופות אלה.

ולחולי הסוכרת מביניכם ושיש לכם קרובים הנוטלים אותם- ללכת לרופא עם המחקר הזה ולבקש את התייחסותו.

BMJ 2009;339:b4731 Risk of cardiovascular disease and all cause mortality among patients with type 2 diabetes prescribed oral antidiabetes drugs:

שמות התרופות המכילות סולפוניל אוראה (דור שני) בארץ
גליפיזיד
גלוקו-רייט    Gluco-Rite

גלימפיריד
אמריל    Amaryl

גליבנקלאמיד (גליבוריד)
גלובן,    Gluben
גליבטיק    Glibetic
דאוניל    Daonil

אז אני לא אומר להפסיק הכל.

• אני אומר (שוב):
• תזונה נכונה
• ספורט
• שיחד זה אורח חיים נכון וירידה במשקל
  

ועוד אפשרות:

יש צמחי מרפא, רובם הודים, המוכרים כיעילים בטיפול בסוכרת, לפחות בהורדת רמות הסוכר בדם, ובהפחתת ה"קפיצות" בערכים שלו, דבר המתבטא בערכים נמוכים יותר של HA1C ובצריכה מופחתת של תרופות:

• ביבלה  INDIAN KINO, MALABAR KINO Pterocarpus marsupium Bijak, Pitasala,    Bibla, Vijaysar
• ג'ימננה GYMNEMA SYLVESTRE (Gurmar, Cherukurinja)
• עלי עץ האוכמנית הכחולה  (Blueberry (Highbush Blueberry (Vaccinium corymbosum
• ג'ינסנג אסיאתי, ASIAN GINSENG  Panax ginseng
• גינקו בילובה  GINKGO BILOBA
• אוכמניה/אוכמנית שחורה. Bilberry (Vaccinium myrtillus)
• סטיויה STEVIA
• קינמון  CINNAMON
• חילבה. Fenugreek Bockshornklee: (foenum-graecum Trigonella).
• אמבליקה / אמלקה. Indian Gooseberry/Amalaka /Emblica officinalis) (Phyllanthus emblica
• אישפגולה, פסיליום, פלנטגו,  ISPAGHULA Psyllium, (Plantago ovata/ P. major/P. ispaghula)
• עלי מנגו MANGO LEAVES
• עץ הנים . Neem tree (indica AzadirachtaNEEM (MARGOSA)
• עלי עץ הקארי CURRY LEAVES  Chalcas koenigii
• עלי בטטה  SWEET POTATO LEAVES
• קליפת עץ המאדהוקה או מאוואה Madhuca longifolia, commonly known as mahwa
• שיח הקאסיה  או טארוואר Cassia auriculata Tenner's Cassia Tarwar

תחפשו, תנסו, תצליחו

מכאן הגענו

וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ;

וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן.

(בראשית פרק יא, פסוק לא)

למה אני מביא את הפסוק הזה? לא כי אני "מתחזק", אלא בגלל אזכורה של העיר אור.
ולמה אני מזכיר את העיר אור? לא כי נהייתי ארכיאולוג, אלא בגלל החפירות הארכיאולוגיות שנעשו בה.
אז ככה.
בחפירות הנ"ל נמצא אוסף גדול של לוחיות אבן וחימר הכתובות בכתב היתדות. גילן מוערך בכ-5000 שנים (3000 לפנה"ס) . אחת מלוחיות האבן עוסקת בתרופות שונות, ואחת התרופות המוזכרת שם היא קליפת עץ הערבה הלבנה .Willow, Salyx Alba,  ויחד עימה, עם אותן תכונות, הדס מצוי,Myrtle, Myrtus Communis.
שני הצמחים מוזכרים כיעילים בהרגעת כאב, הורדת חום, וכנוגדי דלקת.

טבלייה מהעיר אור

טקסטים קדומים נוספים רבים מזכירים את הערבה: פפירוס אברס Ebers papyrus , מסמך מצרי עתיק מבערך 1500 לפנה"ס, אשר משערים שהוא העתק של הטבלייה ההיא מאוּר.

פפירוס אברס

כתביו של היפוקרתס, מהמאה החמישית לפני הספירה. גם הרופא רומאי צלזוס, משנת 30 לספירה, המציע חליטת עלה ערבה לטיפול כשמופיעים ארבעת הסימנים הקלאסיים של הדלקת (שגם אותי לימדו בביה"ס לרפואה):

אודם- RUBOR

חום- CALOR

נפיחות- TUMOR

כאב- DOLOR

(למצטיינים שבכם- יש סימן נוסף- אובדן תפקוד: FUNCTIO LAESA).

אחריהם מזכירים את הערבה עוד רופאים דגולים רבים לאורך ההיסטוריה, והנה, ב-1829, מגלים חוקרים שהסיבה לחיבתם הרבה של הרופאים לערבה היא החומר הפעיל שבה, הקרוי סאליצין, או בהמשך עיבודו הכימי- חומצה סאליצילית (להזכירכם-סאליקס הוא השם הבוטני של הצמח) המוכר כיום בשמו המסחרי- אספירין.

ערבה לבנהערבה בוכיה

אז למה כל ההקדמה ההיסטורית (והמייגעת לרובכם) הזאת?
כי לפני כמה שנים גילו שהאספירין הוא גם "מדלל דם" (זה לא מדוייק אבל מספיק לצורך העניין) ומיד החלו להמליץ לכל אדם (תנחשו מי המליץ? נכון, משרד הבריאות האמריקאי, ואחריו כל העולם), לכל גבר מגיל 45 וכל אישה מגיל 55, עד גיל  79 ליטול אספירין לשם מניעת מחלות לב וכלי דם.
וכולם אימצו את זה…
אז זהו, שזה לא נכון…
ה Drugs and Therapeutics Bulletin מפרסם החודש סקירה של כל העובדות הקיימות בנושא ומסקנתו היא:
אין הצדקה לנטילת אספירין למניעה באנשים שלא עברו אירוע כלי דם (אירוע לבבי או אירוע מוחי).
זה כולל אנשים הסובלים מיתר לחץ דם או סוכרת.

הסיכון מנטילת האספירין לגרימת דימומים ממערכת העיכול גדול מן הסיכוי למנוע אירוע כלי-דם,

הם ממליצים, שגם בכאלה הנוטלים אספירין, יעשו הרופאים הערכה מחדש וישקלו להפסיק אותו.

אנשים הנמצאים בקבוצת סיכון למחלות הנ"ל (מעשנים, בעלי עודף משקל, כולסטרול גבוה, יתר לחץ דם, סוכרת, מתוחים ועצבניים) כדאי שיעשו כל מה שביכולתם למזער את גורמי הסיכון, כי אספירין לא רק שלא יועיל, אלא עלול להזיק.

לכן, אם (חו"ח, טפו טפו טפו) לא עברתם אירוע לבבי או אירוע מוחי, והרופא שלכם רוצה שתקחו אספירין "למינעה, במינון נמוך" תגידו לו יפה "לא, תודה" ותשלחו אותו (בעדינות, כי לרופאים יש אגו מאוד שברירי) להתעדכן בספרות.

ולגבי נשים בהריון- אלא אם יש לכן בעיית קרישת דם מוכחת- גם אצלכן מתן אספירין נתון לוויכוח גדול, ועל זה בפעם אחרת.