drbarak

זה תמיד חוזר על עצמו: נכנס למרפאה מטופל חדש, או זוג עם ילד, הם מתיישבים מולי, מתנהלת שיחת היכרות ואבחון, ואז מגיעים לנושא התזונה: עוד בשלב השאלות הוא/היא/הם מעקמים פרצוף ודי מוקדם נפלט המשפט הקבוע: "בטח תאסור עליי לאכול מוצרי חלב, לא נראה לי/לנו שנוכל לעמוד בזה".

האמת היא שלרוב אכן אאשר את ההנחה, ולא רק זאת, אלא שאוסיף עוד המלצות להמנע ממזונות נוספים כהנה וכהנה (אני לא אוסר, אני ממליץ) אבל קודם לכן יבוא ההסבר, ועימו ההבנה, ולרוב קבלת הדברים. אז היום תורכם להבין, ותקוותי שגם לקבל (ההסבר היום הוא "סיני" בלבד, ואני לא מוסיף עליו עוד הסברים רבים אחרים, למשל למה החלב לא טוב לנו). הסינים רואים את מערכת העיכול כמעין מפעל, בית זיקוק, המקבל חומרי יסוד ומעבד אותם, הטחול ,脾 Pí השולט, בעזרת הקיבה 胃 Wèi, בתהליכי ההנעה וההתמרה Yún Huà 云化 הוא כמו סיר בישול שמכניסים לתוכו מרכיבים שונים, המעובדים בתוכו, והתוצאה היא מחד- יצירת אנרגיות, החיוניות לתפקוד המערכות השונות (צ'י, דם,נוזלי גוף), ומצד שני- הפרשת פסולת החוצה.

במידה ומערכת העיכול לא תתפקד ביעילות, יתרחשו שני תהליכים שליליים:
1: לא תיווצרנה מספיק אנרגיות.
2: תצטבר בגוף פסולת (שבין השאר דורשת גם היא אנרגיה נוספת לשם סילוקה).
במצב שהמערכת לא יעילה, תצטבר יותר ויותר פסולת, ורמת האנרגיה תפחת ותרד.
יעילות של מערכת שכזו נקבעת בעיקר משני גורמים:
1)    מה החומר אותו יש לעבד, קרי- מה האנרגיה/טמפרטורה של המזון,
2)    מה כמות האש העומדת לרשותנו, כלומר- כמה צ'י או יאנג יש במערכת.

ככל שהאנרגיה של המזון תהיה קרה יותר- תידרש כמות אנרגיה רבה יותר לשם עיבודו, וככל שרמת האנרגיה הנתונה תהיה נמוכה יותר- יקשה על מערכת העיכול לבצע תפקידה כראוי.
לשם המחשה נמשיך עם משל הסיר, ונציג שני מצבים בהם עוצמת האש זהה.

עומדות לפנינו שתי אפשרויות:
1)    נכניס לסיר א' ליטר מים.
2)    לסיר ב' נכניס אותו נפח מים אך בצורת גוש קרח.

ברור שבסיר ובו הקרח יידרש זמן רב יותר להגיע לרתיחה, ובמידה והאש העומדת לרשותנו קטנה- ייתכן ולא נצליח כלל להרתיח את הקרח, ואף יתכן והאש תסתיים ותכבה לפני תום התהליך. במקרים אלה הבישול לא ייעשה כראוי ותיוותר פסולת. משמע- ככל שנכנס לסיר (מערכת העיכול) מזון קר פחות- נייעל את המערכת. היעילות תתבטא ביצירת יותר אנרגיות ובפינוי יעיל יותר של הפסולת. פסולת זו קרויה ברפואה הסינית לחות Damp 湿 Shī, , או ליחה 痰 Tán Phlegm
הרמה האנרגטית /הטמפרטורה של מזון נובעת משני פרמטרים:
א)    הטמפרטורה (במעלות) של המזון
ב)    כמה המזון יין או יאנג.

כאשר המזון הנכנס למערכת העיכול "קר" מדי, נוצר עומס יתר על מערכת העיכול, וזו אינה יכולה לתפקד כיאות. המזון יכול להיות קר על פי הגדרה אנרגטית או קר יחסית בגלל שמערכת העיכול חלשה. המזון נחשב קר כשהטמפרטורה שלו קרה או שהאנרגיה שלו קרה. לעומת זאת, אכילת מזון שהטמפרטורה שלו קרובה לטמפרטורת הגוף מייעלת את תפקודה של מערכת העיכול, הדבר בולט יותר בבעלי טחול חלש, (שבגינו אין גופם מסוגל להפטר מעודפי הלחות). עוד גורם המשפיע על אנרגית המזון היא צורת העיבוד שלו: אוכל נא הוא יין=קר יותר. אוכל מעובד/מבושל הוא יאנג=חם יותר. זו הסיבה לכך שבמזרח לא רואים סלטים, אלא האוכל עשוי: מאודה, מבושל, מוקפץ וכו'.

לחות מאטה זרימת צ'י ומכבידה, היא מסרבלת את תפקוד האיברים, מנפחת, מגבירה הפרשות, נותנת תחושת כובד ולאות  ו"משיכה כלפי מטה". במצבים קשים היא תתבטא בבצקות, גושים, דלקות והפרשות שונות, ואף בצורת ליחה המצטברת בדרכי הנשימה ובעור, וגורמת לאסתמה, מחלות נשימה, ומחלות עור, בדלקות פרקים, סינוסיטיס, דלקות חוזרות בנרתיק, מעי רגיז או דלקתי, ועוד צרות רבות, כמעט בכל מערכת בגוף. זכרו שיש לחות קרה ולחות חמה, ויש ליחה קרה וליחה חמה. על כן, הכלי הראשון של כל רופא סיני היא התזונה, וטיפול נכון חייב להתייחס למה שהבנאדם אוכל.
אז הנה קצת עצות, שעשויות לעזור לכם:
מזונות מייצרי לחות:

אוכל או שתיה קרים (בטמפרטורה שלהם). מוצרי חלב בקר, הנחשבים מאוד קרים ומגבירי לחות וליחה, בשרים שמנים, בוטנים על מוצריהם (במבה וחמאת בוטנים), אגוזי קשיו, מוצרי חיטה לבנה, בננות, אבוקדו, פירות הדר, פירות טרופיים, סוכר לבן וממתיקים מלאכותיים, פרי הדר, בעיקר תפוזים וקלמנטינות ופירות טרופיים (גם לא להגזים באבוקדו) וגם בננות, סוכר לבן, חיטה, אוכל שמן, מטוגן המייצר לחות חמה, בשר בקר או כבש, דגי מים מתוקים ובריכה.והפלא ופלא: ירקות חיים, שהם יין, לעומת ירקות שעברו תהליך עיבוד כלשהו, ההופך אותם יותר יאנג, למען הסר חשש ודאגה מלבכם, הנה מוצרים פחות קרים (יחסית) שיכולים להיות תחליף למוצרי חלב כמקור לסידן: יוגורט, קפיר ולבנה שבתהליך ההכנה שלהם (ההחמצה) עוברים מעין בישול על ידי חיידק הלקטובצילוס, דבר העושה אותם "פחות קרים"). מוצרי חלב צאן (עזים וכבשים שהן חיות יותר יאנגיות מפרות), חלב בפאלו, חלב נאקות (לא כשר), ממרח שקדים (שקדייה), טחינה ומוצרי סויה במידה מסוימת.

ומה כן טוב?

ברפואה הסינית קוראים להוצאת הלחות/ליחה "לפתור" TO RESOLVE, אנחנו משתמשים במקרים אלה בשינויי תזונה, צמחי מרפא ובדיקור, אבל אדם חייב לטפל קודם כל בעצמו, אז אם אתם תקועים עם עודף לחות או ליחה הנה כמה דברים שיעזרו לכם, כל מזון ניתן להוסיף לאוכל, או לחלוט ולשתות, כיד הדמיון הטובה עליכם:
מזונות שפותרים לחות:

תירס, שְׂעוֹרָה, אורז בסמטי, נבטי אַסְפֶּסֶת, פטריות שמפיניון, צָלָפים, דלעת, צְנוֹן, צְנוֹנִית, לֶפֶת, פאפיה, לימון, עדשי אזוקי, דג טונה, צלופח (למי שיש לו אומץ), אניס, שום, חזרת, אזובית (מיורן), סירפד, פטרוזיליה, פלפל לבן, תה ירוק, חליטת עלי פֶּטֶל, תה יסמין. פטרוזיליה, סלרי, תה ירוק (סיני), חמוצים, שום, בצל, חזרת, חרדל, גרגיר הנחלים, צנון, צנונית, ירקות כתומים (בטטה, דלעת, גזר), תבלינים "מחממים": (קינמון, ציפורן, זנגביל, כמון, כורכום, פילפל שחור), אורז לבן בסמטי, דוחן, גריסי פנינה, שבולת שועל (שגם מוריד כולסטרול שהוא למעשה לחות חמה), קטניות (אותן רצוי להשרות ללילה לפני הבישול), מזונות שמקורם בשומשום (טחינה, חלבה ביתית).
מזונות הפותרים לחות חמה:
אספרגוס, סלרי, כרוב סיני, אֻכְמָנִיות, חמוציות, שעועית, תמרינדי.
מזונות הפותרים ליחה:
פטריות שמפיניון, גַּרְגִּיר הַנְּחָלִים, שקדים, אגוזי מלך, לובסטר, קִימֶל, הֶל, שום, חזרת, אזובית (מיורן), זרעי חרדל,, תימין, פלפל לבן, תה שחור, חלב סויה, חזרת, שום.
מזונות הפותרים ליחה קרה:
עלי חרדל, בצל, בצל ירוק, ריחן (בזיליקום), פלפל שחור, קליפות קינמון, שֻׁמָּר, ג'ינג'ר טרי, עַרְעָר, בצל לבן, רוֹזְמָרִין, צַתְרָה (SAVORY), תה יסמין, תה ג'ינג'ר.
מזונות הפותרים ליחה חמה:
אצות, ערמוני מים, חזרת, חליטת קליפות תפוח עץ, אשכולית, קליפות לימון, אגסים, אפרסמון, חליטת קליפות מנדרינה, שוּש קרח (ליקריץ), חליטת פרח הסמבוק, מיץ אשכוליות, תה מנתה.

שמה של הרפואה הסינית הולך לפניה בשל היותה רפואה מונעת. האגדה האורבנית מספרת שלרופאים הסיניים דפעם היו הרבה מטופלים ומעט חולים, הרופא נהג "לעשות סיבוב" בין מטופליו, נתן להם הנחיות לניהול אורח חיים בריא ותקין, קיבל תשלום והמשיך לדרכו. במידה והמטופל מילא אחר הוראות הרופא ולמרות זאת חלה, היה הרופא מטפל בו ללא תשלום עד אשר הבריא. בתנאי שהמטופל אכן היה ממושמע וניהל אורח חיים בריא, כפי שנצטווה. זו הדרך האידאלית לטפל= המניעה, אלא שלצערנו בודדים הנוקטים בה, ורוב העצות שאנחנו נותנים נופלות על אוזניים ערלות, ושוות כשלג דאשתקד.

הדבר מביא אותנו לשיחה על גורם המחלה היחיד שיכול שיהיה בשליטתנו, ווהוא- איך אנחנו מנהלים את חיינו.
היום נשוחח על המושג Bù Nèi Wài Yīn 不内外因, שפירושו "לא פנימי ולא חיצוני", והכוונה היא למחוללי מחלה שאינם משתייכים לאף אחת משתי הקבוצות הקודמות: החיצוניים, והפנימיים, אך המשפיעים במידה מכרעת על בריאותנו, והם: הגנטיקה שלנו מחד, ואיך אנחנו מנהלים את חיינו מאידך.
המבנה הגופני 體質 Constitution/Physique Tǐzhí
מדובר ברמת הבריאות והחוזק הכללי של האדם ברגע נתון, תוצאה של המבנה התורשתי-המולד, הנקבע ממצב הג'ינג של ההורים בעת ההפרייה, והוא הג'ינג והצ'י של השמיים הקדומים, מבריאותה הגופנית והנפשית של האם במהלך ההריון, וממהלך הלידה עצמה. כך, יכול להוולד ילד חזק וחסון, או חלוש וחולני, על פי גיל ההורים, מצבם הבריאותי והרגלי חייהם לפני, במהלך ולאחר ההריון. גורם נוסף בעל השפעה הוא האינטראקציה של האדם עם הסביבה, הן פיזית והן רגשית ואינטלקטואלית.
תזונה 營養 Nutrition Yíng yǎng
אכילת יתר, אכילת מזונות לא מתאימים פוגעים בתפקוד הטחול, מזון לא מתאים הוא באופן כללי שמן מדי, או קר מדי. במושג מזון קר הכוונה היא אמנם גם לטמפרטורה, אך למזון לא מבושל, כגון ירקות חיים, הנחשבים קרים, או סוגי מזון שהאנרגיה שלהם קרה, כגון מוצרי חלב, פחממות מעובדות (סוכר, קמח), כל אלה פוגעים בצ'י וביאנג של הטחול, הדבר פוגם ביכולת ההתמרה שלו, ובגוף מצטברת לחות, אשר נוכחותה לאורך זמן תביא ללחות. ביטוייה יהיו צבירת שומן (לחות), ליחה בראות או בעור, לחות במעיים שתתבטא בשלשולים, יציאות רכות, ריבוי גזים, תסמונת המעי הרגיז או מחלת מעי דלקתית. אוכל שמן, חריף, ריבוי אלכוהול גורמים ללחות חמה, קרי- מחלות כבד, צרבת, אולקוס, מחלות לב, מחלות חניכיים, טחורים ועוד..
אכילה מועטה או לא מזינה תגרום לחוסר צ'י ודם, עייפות, חולשה, דפיקות לב. עוד אלמנט בעל חשיבות הוא "אכילה מסודרת", אחד מן המשפטים האקסיומטיים שכל תלמיד משנן הוא "הטחול אוהב סדר", ועל כן נאמר:

ארוחת בוקר- אכול מלא, ארוחת צהריים- אכול בסדר, ארוחת ערב-אכול קטן (מעט).

早饭- 吃得饱, 中饭-吃得好, 晚饭-吃得小

Zǎofàn-chīde Bǎo, Zhōngfàn-chīde Hǎo, Wǎnfàn-chīde Xiǎo

או בשפה ציורית יותר- "אכול בבוקר כמו קיסר, בצהריים כמו נסיך ובערב כמו אביון"

נושא התזונה הוא בעל משמעות יתרה אצל ילדים, שבהגדרה הינם בעלי טחול חלש, ורגישים למזונות מקררים ומגבירי לחות, נטייתם היא ל"צבירת מזון"  food retention, שביטוייה תופעת הגזים המוכרת בתינוקות, קשיי עיכול, ליחה מרובה בדרכי הנשימה, ומכאן נטייה לזיהומי מערכת הנשימה, נוזלים באוזניים ועוד. חשובה גם אכילה מאוזנת, ובה כל מרכיבי המזון, וכל 5 הטעמים, על מנת שתהיה הזנה נכונה לכל האיברים, על 5 האלמנטים.

פעילות גופנית
בספר הרפואה הפנימית של  הקיסר הצהוב נאמר: התבוננות ממושכת פוגעת בדם (של הכבד), שכיבה ממושכת פוגעת בצ'י (הנשלט ע"י הראות), ישיבה ממושכת פוגעת בבשר (השרירים, הנשלטים ע"י הטחול), עמידה ממושכת פוגעת בעצמות (בהן שולטות הכליות), הליכה ממושכת פוגעת בגידים וברצועות (שהכבד מזין)". עודף פעילות מנטלית פוגע בטחול ומכאן בשרירים, במערכת העיכול ובעוצמת השרירים, ובייצור הדם ולכן עלול להשפיע על פעילות הלב, שביטוייה יהיו דפיקות לב, אך גם הפרעות שינה, חוסר ריכוז, ירידה בזכרון ובתפקודי השן (הנפש). מצד שני, חוסר פעילות מביא לצ'י עצל, מסורבל, אטי, ואז כמעט כל מערכת בגוף סופה שתכשל.
פעילות מינית ולידות
בכל פעם אישה יולדת היא מאבדת ג'ינג, צ'י ודם, הדבר נכון גם להפלות, ועל כן, ככל שאישה יולדת יותר, או מפילה יותר, זה מחליש אותה.
בכל פעם שגבר שופך זרע הוא מאבד ג'ינג, מהות, שהוא מקור החיוניות הבסיסי. על כן נקבעו כללים ברורים מאוד למספר הפעמים בהן מומלץ לגבר לשפוך את זרעו, על פי גילו ומצבו הבריאותי:

• בגיל 15 בעל בריאות מלאה יכול פעמיים ביום, בעל בריאות בינונית יכול פעם ביום.
• בגיל 20 בעל בריאות מלאה יכול פעמיים ביום, בעל בריאות בינונית יכול פעם ביום.
• בגיל 30 בעל בריאות מלאה יכול פעם ביום, בעל בריאות בינונית יכול פעם בכל יומיים.
• בגיל 40 בעל בריאות מלאה יכול פעם בכל 3 ימים, בעל בריאות בינונית יכול פעם בכל 4 ימים.
• בגיל 50 בעל בריאות מלאה יכול פעם בכל 5 ימים, בעל בריאות בינונית יכול פעם בכל 10 ימים.
• בגיל 60 בעל בריאות מלאה יכול פעם בכל 10 ימים, בעל בריאות בינונית יכול פעם בכל 20 יום.
• בגיל 70 בעל בריאות מלאה יכול פעם בכל 30 יום, בעל בריאות בינונית לא יכול אף פעם.

גישה דומה יש גם אצל ההודים, וגם אצלינו: בשולחן ערוך של הרב יוסף קארו (הלכות אורח חיים הלכות צניעות סימנים ר"מ-רמ"א סעיף ז) יש גם הוראות הפעלה בנושא, ובספר "משנה תורה" לרמב"ם (המאה ה-12 למניינם), הִלְכּוֹת אִישׁוּת, פֵּרֶק יד כתוב:

א) "עוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה-לְכָל אִישׁ וְאִישׁ כְּפִי כּוֹחוֹ, וּכְפִי מְלַאכְתּוֹ.  כֵּיצַד: בְּנֵי אָדָם הַבְּרִיאִים הָרַכִּים וְהָעֲנֻגִּים, שְׁאֵין לָהֶם מְלָאכָה שֶׁמַּכְשֶׁלֶת כּוֹחָן, אֵלָא אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וְיוֹשְׁבִין בְּבָתֵּיהֶן-עוֹנָתָן בְּכָל לַיְלָה.
ב) הַפּוֹעֲלִין–כְּגוֹן הַחַיָּטִין, וְהַאוֹרְגִין, וְהַבּוֹנִים, וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן-אִם הָיְתָה מְלַאכְתָּן בָּעִיר, עוֹנָתָן פַּעֲמַיִם בְּכָל שַׁבָּת; וְאִם מְלַאכְתָּן בְּעִיר אַחֶרֶת, עוֹנָתָן פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת.  הַחַמָּרִים, פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת; הַגַּמָּלִים, אַחַת לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם; הַמַּלָּחִין, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים.  תַּלְמִידֵי חֲכָמִים–עוֹנָתָן פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה מֵתֵשׁ כּוֹחָן; וְדֶרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, לְשַׁמַּשׁ מִטָּתָן מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת".

ויש במקורותינו גם התייחסות לנזק הבריאותי שבשפיכת זרע מיותרת: (קיצור שולחן ערוך הלכות אישות,סימן קנא סעיף יז): "שכבת זרע היא כח הגוף ומאור עינים. וכשתצא ביותר הגוף כלה וחייו אובדים. וכל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרים, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, ושיניו נושרות, והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת משאר חלאים והאלף מרוב תשמיש. לפיכך צריך האדם ליזהר".
הנזק הוא בהחלשת הכליות ועימן כמעט כל מערכת בגוף, הזדקנות מהירה יותר, ירידה בחוסן וכו'.

אבל לכל הפולניות: לא להתלהב, כי גם אי קיום יחסי מין מזיק, כי בכך נמנעת תנועה פנימית של צ'י ונוצרות "הצטברויות", בעיקר לאורך מרידיאני הכבד והלב, ובאיברים אלה עצמם, והצטברות אש פנימית, שסופה שתפגע בלב, בכבד, במוח, ביין הכליות, בראות, בקיצור- קצת סקס כולנו צריכים, ואל תגידו לו "לך תעשה ספורט במקום" לכל דבר יש סיבה ומטרה.

הנושא דורש עוד קצת הסבר: הבעיה היא לא בקיום יחסי מין, אלא בשפיכת הזרע, ועל כן פותחו במזרח טכניקות שמטרתן לקיים יחסים, ללא שפיכת זרע, מכך הרוויחו הן הנשים, בשל הארכת זמן המגע, עד לאין סוף באופן תיאורטי, והן הגברים, כי ככל שאתה מקיים יחסים במשך זמן ארוך יותר- הדבר למעשה מחזק את הכלליות שלך, מרפא ובונה אותך, עד לכדי יכולת להגיע לחיים אינסופיים (לפחות לפי האגדות הדאויסטיות) הדבר קיים הן אצל ההודים (ראו ערך טנטרה) והן אצל הסינים (בשיטות של "צ'יקונג מיני", או טיפוח זוגי: DUAL CULTIVATION שיטה בה בני הזוג מתרגלים טכניקות צ'יקונג ומדיטציה תוך קיום יחסים, מכוונים ושולטים בצ'י ובאנרגיות נוספות המתחזקות ומתעצמות תוך יחסי המין, מניעים אותן, ומרפאים באמצעותן מחלות ואיברים שונים, מי שמוכר בעולם בעיסוקו בנושא הוא מאסטר מנטאק צ'יה GRAND MASTER MANTAK CHIA, השוכן בצפון תאילנד, שהיה לי הכבוד להשתתף באחת הסדנאות שלו בארץ)

טראומה
טראומה פיזית (חבלה) גורמת לסטגנציה, להתעקות (של צ'י ודם), ועלולה להביא לכאבים, גושים, גידולים, ואי תפקוד של איבר סמוך למקום הפגיעה, או לאיבר שעל גבי המרידיאן שלו התרחשה הפגיעה, גם אם הוא מרוחק.
מגפות ומחלות מדבקות
בטח תשמחו לדעת שכבר בתקופת שושלת סונג  (960–1279), התקיימה בסין טכניקת חיסון (שיובאה מהודו) כנגד אבעבועות, השיטה נקראה 種痘 Zhòng dòu שפירושה בערך "שתילת זרעי מחלה", ובאמצעותה לקחו גלדים מנגעים של אבעבועות ועם מחט דקרו איתם אנשים בריאים, כדי לחסנם.
ללמדכם, שהסינים היו מודעים, למרות הדיבור על מחוללי מחלה שמקורם באקלים, לכך שיש מכניזם של מחלה שנגרם על ידי "משהו" גם אם לא קראו לו בשם חיידק או וירוס.

אינטגרציה
היום מתחילים הדברים להתחבר. עד עכשיו דברנו על חומרי היסוד השונים, היום אנחנו מתחילים רפואה ממש, הנה האינטגרציה של הדברים שעלו עד כה. אבל קודם לכן-אבלבל אתכם עוד קצת:

כשאנחנו חושבים סינית, האנטומיה של גוף האדם נראית כך:

גוף האדם בסינית

אם תקליקו על הציור להגדלה תראו שבעצם מדובר בסדרה של דימויים, שבינם ובין אנטומיה כפי שאנחנו מכירים אין לכאורה דבר, כי הם מתארים פונקציות. זה הדבר הקרוב ביותר למושג מרכזי ברפואה הסינית, והוא המושג צאנג-פו ZàngFǔ 臟 腑. שאכן מתאר את תפקוד האיברים והיחסים ביניהם. מדובר באיברים במובן הפונקציונאלי ולאו דווקא האנטומי-פיסיולוגי כפי שמוכר לנו ברפואה המערבית. חשוב להבין שהאנטומיה בסין לא התפתחה מנתיחת גופות, אלא מן הצורך להגדיר תפקוד אנרגטי, כך נולד מושג המרידיאנים, שהם מסלולי זרימה של אנרגיה, והגדרת האיברים, כ"התרחבות" של אותם מרידיאנים. האיברים השונים מאופיינים לא על ידי המיקום האנטומי שלהם אלא על ידי הפונקציה שלהם, אשר, כפי שתראו בהמשך, שונה לפעמים לחלוטין מהתפקוד המיוחס להם במערב. ברפואה הסינית יש התייחסות משולבת: לתפקוד הפיסי, האנרגטי, הנפשי, הרגשי, ליחסי הגומלין עם איברים אחרים ועם חומרי היסוד, ועוד. עד כדי כך משוכלל הדבר, שיש איברים שיש להם פונקציה בלבד, ואין להם קיום פיסי, ותפקידם לא פחות מאיברים "ממשיים". האיברים מאזנים ומווסתים זה את זה, בשילוב עקרונות היין והיאנג ועקרונות חמשת האלמנטים. במצב של בריאות (איזון) נשמרים יחסים תקינים בין האיברים, בין האלמנטים, ובין חומרי הגוף. האיברים מסודרים זוגות-זוגות, אחד יין ואחד יאנג, וכל זוג שייך לאלמנט מסוים. האמור לעיל לא סותר את הידיעה הנוספת על גוף האדם, היא הידיעה האנטומית, הנראית כך:

אמנם האיברים מחולקים ליין ויאנג, אך כיוון שאין בטבע דבר שהוא כולו יין או יאנג, מכיל כל חומר וכל איבר בתוכו אלמנטים יינים ואלמנטים יאנגים. כך מבנה האיבר, הנוזלים שבו, או הדם והתמצית שלו הם ההיבט הייני ואילו התפקוד של אותו איבר הוא ההיבט היאנגי שלו, לדוגמה: אחד מתפקידי הטחול הוא הנעה והתמרה של תוצרים המופקים מן המזון, היבט יאנג. אבל הצ'י המופק מתהליך זה הופך לדם, שהוא יין לכשעצמו. מסיבה זו קיימים 6 מרידיאנים יאנג ו-6 מרידיאנים יין (ועוד כמה מיוחדים). כל איבר מתייחס לכמה היבטים: תפקיד עקרי, רקמה עליה הוא שולט או מפקח, איבר חישה אליו הוא "נפתח", וחלק הגוף בו הוא מתבטא. בנוסף, בכל אחד מ-5 אברי הצאנג (שהם יין) שוכן אחד מחלקי הנשמה, הוא מתייחס לרגש אחר, וקשור לאלמנט מסוים.
•    באלמנט העץ (木 Mù)  הכבד (肝 Gān), המשכן את ההון (魂 Hún), הוא האיבר היין, וכיס המרה (膽 Dǎn) הוא בן זוגו היאנג.

•    באלמנט האש (火 Huǒ) יש שני זוגות: הלב, (心 Xīn), שהוא משכן השן (神 Shén ) הוא היין והמעי הדק (小肠 Xiǎocháng) הוא בן זוגו היאנג,ועוד זוג, מיוחד הוא מגן הלב (Xīnbāo 心包 או  心主 Xīnzhǔ) והמחמם המשולש  (三焦 Sānjiāo)
•    באלמנט האדמה (土Tǔ) הטחול (脾 Pí), משכן היי (意 Yì) , הוא האיבר היין, והקיבה (胃 Wèi) היא היאנג.
•    במתכת (金 Jīn) הריאה( 肺 Fèi ), משכן הפו (魄 Pò) היא היין ובן זוגה היאנג הוא המעי הגס (大肠 Dàcháng).
•    ובאלמנט המים (水Shuǐ) הכליות (肾 Shèn) משכן הז'ה (志 Zhì), הן היין ואילו היאנג הוא שלפוחית השתן  (膀胱 Pángguāng)

האיברים היין קרויים איברי הצאנג Zàng 臟 ואיברי היאנג הם איברי הפו Fǔ 腑, והבסיס התיאורטי לדבר נקרא Záng Xiàng 藏象 ופירושו "הביטוי החיצוני לאיברים הפנימיים". הצלמיות מורכבות מהמילה月 משמאל, שהיא הפשטה של  Ròu 肉, ופירושה בשר, או שריר וכשהיא מופיעה בתחילת מלים שמתארות איברים או חלקים בגוף, היא מסמנת לנו שמה שבא אחריה הוא בהקשר או שייכות של הגוף.

במילה צאנג החלק הימני 藏 הוא מחסן, בית אוצר, מקום האחסון והשמירה של התבואות היקרות, במילה פו החלק הימני  府, מייצג את מקום משכן המושל, האחראי. ההבחנה הבסיסית בין איברי הצאנג לפו היא שהצאנג מייצרים ואוגרים חומרי יסוד (צ'י, דם, ג'ינג), הם פנימיים, ומוצקים, ואילו הפו הם "איברים מנקזים" של חומרים והפרשות, הם חלולים, וחיצוניים, הם מקבלים, מעכלים ומעבירים, הצאנג הם כמו מחסן, הפו כמו בית מלאכה דרכו עוברות הסחורות.
בנוסף לאלה יש עוד שישה איברים מיוחדים Qi Heng Zhi Fu  奇恒之腑, ייחודם בכך שהם אוגרים, כמו הצאנג, אך מפרישים, כמו הפו. והם:
•   המוח (腦 Nǎo)
•    מח העצם (骨髓 Gǔsuǐ)
• העצמות  (骨Gǔ)
•    כלי הדם (脈 Mài)
• הרחם (子宮 Zǐgōng או 胞 Bāo )
•    כיס המרה  (膽 Dǎn) שהוא גם פו וגם מיוחד.
רשימת התכונות ארוכה ומפורטת, וכל תלמיד הרפואה הסינית משנן אותה במהלך לימודיו היטב, היות וידיעה שלה חיונית ליכולתו לאבחן ולטפל:
תפקיד עקרי:

• הלב שולט בדם, הכבד אוגר דם, הטחול אחראי להנעה והתמרה, הכליה אוגרת ג'ינג, הראות שולטות בצ'י ואחראיות על הנשימה.

קשר לאיברי חישה:

• הכבד נפתח אל העיניים, הלשון היא "הניצן" של הלב, הטחול נפתח אל הפה, הריאות נפתחות אל האף והכליות אל האוזניים.

הרקמה המוזנת:

• הכבד מזין את הרחם, הגידים והרצועות Jīn 筋, הטחול מזין את הבשר והשרירים, הלב מזין את כלי הדם Mài 脈, הראות מזינות את העור Pí  皮 ושיער הגוף, הכליות מזינות את העצמות 骨Gǔ.

כיוון זרימת הצ'י:

• צ'י הטחול זורם מעלה, צ'י הקיבה מטה, כך גם צ'י הראות, צ'י הכליות כלפי מעלה, וצ'י הכבד לכל הכוונים.

ביטוי חיצוני:

• הכבד מתבטא בציפורניים, הכליות בשיער הראש, הלב בגוון הפנים (הנפש-שן במבט העיניים), הטחול מתבטא בארבע פינות הפה (זה נושא לשיחה נפרדת) והריאות מתבטאות בעור ובשיער הגוף.

הסינים מאוד אוהבים לחזור על דברים, על כן לכל איבר יש רשימה משלו, וההתייחסות היא בעיקר לצאנג, בתור האיברים בעלי המשקל והחשיבות הגדולה, כשהפו לרוב הם "איברי הזוג", הנלווים.

• טחול: שולט בהנעה והתמרה Yún Huà 云化, מחזיק את הדם בתוך כלי הדם, מפקח על השרירים Ròu 肉, נפתח לפה ואחראי על עליית הצ'י למעלה, משכן את יי.

• כבד: אוגר דם, אחראי על זרימה חלקה של צ'י, שולט בגידים והרצועות, מתבטא בציפורניים ונפתח אל העיניים, משכן את הון.

• הכליות: אוגרות ג'ינג, אחראיות על גדילה, צמיחה, רבייה והתפתחות, מייצרות מח עצם, ממלאות את חלל המוח, שולטות בעצמות Gǔ 骨, קשורות בייצור הדם, "שולטות במים" ובשני פתחי הגוף התחתונים, אחראיות ל"קבלת הצ'י" מן הראות (בתהליך הנשימה), נפתחות לאוזניים ומתבטאות בשיער הראש, משכנות את ז'ה.

• הריאות: שולטות בצ'י ובנשימה, שולטות על "העלייה והירידה, והפיזור" (יוסבר בהמשך), שולטות על "מעברי המים", העור, שיער הגוף ו"החיצון" (עוד מושגים שיוסברו בהמשך), משכנות את פו.

• הלב: שולט בדם, מעגן את השן, שולט על כלי הדם, מתבטא בפנים ונפתח ללשון.
•