כמעט מדי יום אני חווה אותה חוויה: אני נואם ומטיף כנגד צריכת מוצרי חלב ומשבח ומהלל מוצרי סויה, ואז אני רואה את המבט החושד והפרצוף העגמומי, ויודע שתיכף תגיע השאלה ביחס לקשר בין
א) מוצרי סויה והפרעות בהתפתחות המינית של ילדים/התבגרות מינית מוקדמת אצל בנות, ו
ב) הסכנה להתפתחות סרטן שד ו/או חזרה של סרטן שד בנשים שעברו את המחלה.
וכל כמה שאני מסביר ששני החששות האלה מחוסרי יסוד, קשה לאנשים לקבל את זה, מישהו עשה עבודה טובה, והחדיר את הפחד עמוק-עמוק.
אז עכשעו התפרסם עוד מחקר, באחד העתונים הרציניים בעולם: ה JAMA, המחקר בוצע במטרה להעריך את הקשר בין צריכת מוצרי סויה בקרב חולות סרטן שד לתמותה וחזרה של המחלה.
הנתונים למחקר נלקחו ממחקר עקבה שכלל 5042 נשים לאחר סרטן שד. והוא מצא כי צריכת מוצרי סויה בנשים עם סרטן שד קשורה בסיכון מופחת לתמותה ולחזרת המחלה.
הסיבה לחשש מסויה נובע מכך שמאכלים המכילים סויה עשירים בפיטואסטרוגנים מסוג איזופלבונים (isoflavones). אמנם ישנן השערות מחקריות לכך שפיטואסטרוגנים מסוג זה מפחיתים דווקא את הסיכון לסרטן שד – אבל בגלל השפעתם דמוית-האסטרוגן של איזופלבונים והאינטראקציה הפוטנציאלית שלהם עם התרופה טמוקסיפן (Tamoxifen), הניתנת לנשים שהגידול שלהן הינו בעל קולטנים לאסטרוגן, קיים חשש מפני צריכת מאכלי סויה בקרב חולות סרטן שד.
עקבו אחרי 5042 הנשים במשך זמן ממוצע של 3.9 שנים
נפטרו-444
המחלה חזרה או שארע מוות הקשור למחלה אצל 534
בחלוקת הנשים על פי צריכת מוצרי סויה נמצא שהיה יחס הפוך בין צריכתה להישנות המחלה או מוות ממנה, כלומר:
ככל שצרכו סויה יותר- מתו פחות ( 7.4% ) והמחלה חזרה פחות (8%)
ככל צרכו סויה פחות- מתו יותר (10.3%) או המחלה חזרה יותר( 11.2%)
התופעה נצפתה הן בקרב נשים עם רצפטורים שליליים, הן בעלות רצפטורים חיוביים, הן בקרב מטופלות בטמוקסיפן והן אצל כאלה שלא טופלו.
מסקנות: צריכת מוצרי סויה בנשים עם סרטן שד קשורה בסיכון מופחת לתמותה ולחזרת המחלה.
תאכלו סויה, ותנו גם לילדים, ובקרוב אוכיח לכם שגם להם זה בסדר לתת.
Soy Food Intake and Breast Cancer Survival, Shu X.O. et al, JAMA, 2009, Volume 302, Number 22, Pages 2437-2443
שלום חברים, היום אני מביא את דברי המרכז הלאומי לבקרת מחלות – היחידה לניטור תחלואה חריגה, משרד הבריאות
ניטור תחלואה דמוית שפעת בישראל
בדוח עדכון שבועי לשבוע 53 שהסתיים ב-02/01/10
הדברים מדברים בעד עצמם.
סיכום:נמשכת הירידה בתחלואה דמוית שפעת בקהילה. בשבוע האחרון, תועדה גם ירידה בתחלואה בשל זיהום חד בדרכי הנשימה העליונות, המתבטאת בכל קבוצות הגיל. נצפו עליות בשיעורי הפניות בשל דלקת ריאות בקרב קבוצות הגיל הצעירות (עד גיל 18 שנה), וירידות שיעורים בקרב קבוצות הגיל המבוגרות (19 שנה ויותר). בתי חולים: נצפו ירידות בהיקפי הפניות לחדרי מיון פנימי, הן בשל דלקת ריאות והן בשל זיהום חד בדרכי הנשימה העליונות; בחדרי מיון ילדים - ללא שינוי משמעותי במדדים אלו. בשבוע האחרון, תועדה עליה של אחוזים בודדים בממוצע תפוסת המיטות בבתי החולים, הן במחלקות הפנימיות, והן במחלקות ילדים. היקף השימוש במערכות להנשמה מלאכותית והיקף התמותה בבתי החולים הכלליים מכל הסיבות בתחום הצפוי. רוב המדדים המנוטרים כצפוי בעונה. 18 (18.8%) מתוך 96 הדגימות שנאספו במרפאות הזקיף נמצאו חיוביות לשפעת הפנדמית. בנוסף, 14 דגימות (14.6%) נמצאו חיוביות לנגיף ה- RSV (נגיף הנזלת הרגיל) . פעילות ה- RSV נמצאת בעליה במהלך השבועיים האחרונים.
תראו את הטבלאות, לא מסובך להבין אותן. והמבין-יבין.
היום נדבר על תופעה, סינדרום רפואי, נפוצה, שמימדיה מתרחבים במחוזותינו, והתלויה באורח החיים של כל אדם ואדם.
הסינדרום המטבולי הוא אסופה של הפרעות רפואיות באותו אדם, המעלה את הסיכוי שלו לחלות במחלת לב וכלי דם ובסוכרת.
התופעה נפוצה במערב ב-1 מכל 5 אנשים, ובארה"ב 1 מכל ארבעה. היא גדלה והולכת, ושכיחה ככל שהגיל עולה.
לתופעה נתנו שמות שונים, כגון סינדרום-X או סינדרום מטבולי-X, או תסמונת העמידות לאינסולין: metabolic syndrome X, syndrome X, insulin resistance syndrome.
התופעה זוהתה כבר בשנות ה-20 של המאה שעברה אבל לקח לה שנים להגיע למודעות הציבור. היא כוללת:
השמנה בטנית (יחס היקף מותן לירכיים 0.9 בגברים או 0.85 בנשים או BMI 30 ומעלה) או היקף בטן בס"מ- מעל 94 ס"מ בגברים ומעל 80 ס"מ בנשים (ובאופן לא מפתיע, אצל האמריקאים זה 102 ס"מ לגברים ו-88 ס"מ לנשים)
רמות גבוהות של שומנים "רעים" בדם: טריגליצרידים ו-LDL ורמה נמוכה של HDL (הטוב) או שהאדם מקבל טיפול תרופתי לשומנים בדם.
יתר לחץ דם (מעל 140/90) או שהאדם מקבל טיפול תרופתי ללחץ דם.
עמידות לאינסולין או אי סבילות לגלוקוזה, או תבחין העמסת סוכר פתולוגי, או סוכרת מאובחנת או סוכר בצום מעל 100
הפרעה בתפקודי קרישה המעמידה את האדם בסכנה ליצירת קרישים (פיברינוגן גבוה או plasminogen activator inhibitor–1 גבוה)
מצב טרום דלקתי (המתבטא ברמה גבוהה של CRP בדם).
לעתים קרובות- כבד שומני
לחלק יש רמות גבוהות של חומצה אורית URIC ACID, דבר הגורם לפודגרה (GOUT )
לחלק מן הנשים יש שחלות פוליציסטיות (POLYCYSTIC OVARY SYNDROME )
לחלק יש הפרשת אלבומין (חלבון) בשתן מעל 20 מ"ג לדקה או יחס בין אלבומין לקראטינין מעל 30מ"ג לגר'.
אנשים אלה נמצאים בסיכון לפתח סוכרת ו/או מחלות לב וכלי דם, שעלולים לגרום להתקף לב או אירוע מוחי.
רוב הלוקים בתסמונת הם בני 50 ומעלה (44%), יותר נשים מגברים, שמנים (היקף בטן גדול או BMI מעל 30), ולא עושים פעילות גופנית
סטרס Stress הוא בעל השפעה משמעותית בהתפתחות התסמונת
גם גנטיקה
אורח חיים יושבני (כשמו כן הוא- כשיושבים כל היום על התחת)
להרבה מהם מחלות לב וכלי דם בגיל מוקדם יחסית (50%, שזה המון כבר בגיל 45).
לנהל עודף חיים בריא…(טיפול תרופתי לא מוכיח את עצמו)
לצעוד כל יום לפחות 30 (אני אומר 45) דקות
לרדת במשקל
מי שאחרי לידה- תניקי!!!! כמה שיותר. זה טוב לתינוק וטוב גם לך,
כי הנה עכשיו מתפרסם מאמר הטוען שגם הנקה מפחיתה את הסיכון לפתח תסמונת מטבולית, במיוחד בנשים עם סוכרת היריון. המחקר מתפרסם בעיתון המכובד Diabetes, והוא מדווח על 1400 נשים, ונמשך 20 שנה.
מתוצאות המחקר עולה, כי משך הנקה ארוך יותר מפחית את הסיכון לפתח תסמונת מטבולית, גם שנים לאחר גמילת התינוק, והשפעה זו חזקה יותר בקרב נשים שסבלו מסוכרת היריון, אם כי קיימת גם בנשים ללא סוכרת היריון.
ב- BMJ התפרסמו נתונים חדשים בדבר הסיכון לתמותה ולתחלואה לבבית בעקבות נטילת תרופות לטיפול בסוכרת
במחקר רטרוספקטיבי גדול שפורסם בדצמבר ב BRITISH MEDICAL JOURNAL נבדקה רמת הסיכון לחולי סוכרת לפתח מחלות לב וכלי דם או למות על פי סוג התרופה שהם נוטלים.
במשך 15 שנים (1990 עד 2005) נעשה מעקב אחר 91,521 חולי סוכרת שנטלו תרופות לסוכרת (לא תלויי אינסולין).
3588 פיתחו התקף לב
6900 סבלו מאי-ספיקת לב
18,458 מתו, מסיבות שונות.
בהשוואת התרופות האנטי-סוכרתיות שהם נטלו נמצא שתרופות המורכבות מסולפוניל אוראה sulphonylureas קשורות באופן משמעותי בארעיות המחלות הנ"ל.
ב-24% עד 61% יותר מקרי מוות מכל הסיבות
ב-18% עד 30% יותר אי ספיקת לב
המסקנה מן המחקר: בנוטלים תרופות אלה כטיפול יחד בסוכרת יש יותר סיכוי לתמותה בכלל, ויותר סיכוי למחלות לב וכלי דם. החוקרים ממליצים לשקול את משמעות הממצאים בעת מתן תרופות אלה.
ולחולי הסוכרת מביניכם ושיש לכם קרובים הנוטלים אותם- ללכת לרופא עם המחקר הזה ולבקש את התייחסותו.
יש צמחי מרפא, רובם הודים, המוכרים כיעילים בטיפול בסוכרת, לפחות בהורדת רמות הסוכר בדם, ובהפחתת ה"קפיצות" בערכים שלו, דבר המתבטא בערכים נמוכים יותר של HA1C ובצריכה מופחתת של תרופות:
ביבלה INDIAN KINO, MALABAR KINO Pterocarpus marsupium Bijak, Pitasala, Bibla, Vijaysar
ג'ימננה GYMNEMA SYLVESTRE (Gurmar, Cherukurinja)
עלי עץ האוכמנית הכחולה (Blueberry (Highbush Blueberry (Vaccinium corymbosum
