drbarak

הרהורים ומחשבות

אחד ההיבטים החשובים של הרפואה הסינית, המבדיל אותה ביתר שאת מן הרפואה המערבית, הוא ראייתה את המערכת גוף-נפש-רגש כמקשה אחת, כמבנה בלתי ניתן לחלוקה.
רגשות הם כמובן מרכיב אינטגרלי ויום-יומי של חיינו, אך כשעוצמתם גדולה, משכם ארוך או שהעיתוי שלהם "לא מתאים", הם הופכים להיות מחוללי מחלה. היבט מעניין נוסף שלהם, הוא שהם גם מחוללי מחלה, אך גם סימפטומים, העוזרים לנו להבין את מהות הדיסהרמוניה. לדוגמה: פחד פוגע בכליות ומחליש את הצ'י שלהן, אך נטייה לפחדנות ולחרדות מעידה על כליות חלשות, עודף חשיבה פוגע בטחול, אך חולשה של הטחול עלולה להתבטא בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, וכו'.
קיימים חמישה רגשות "נורמליים", המהווים את ה"נוף הרגשי" שלנו,
אלה Wǔ Zhì 五志 Five aspirations/Emotions/Wills/Minds על פי חמישה איברי צאנג וחמישה אלמנטים. והם: שמחה Joy 喜 Xǐ , כעס Anger  怒 Nù  , חרדה, Anxiety 憂 Yōu  , מחשבות Pensiveness 思 Sī  ופחד Fear 恐 Kǒng .
רגשות אינם "טובים" או "רעים", רגשות הם רגשות,כולנו חווים אותם, ובאופן נורמלי, כשרגש  חולף ודועך - ממשיכים הלאה. הבעיה מתחילה כשהרגש נמשך זמן רב מדי, או שעוצמתו רבה, או שהופעתו מתרחשת בעיתוי לא טוב, אז הופכים רגשות לשליליים, לפתוגנים, אז הם הופכים להיות שבעת האַ‏פֶ‏קְטִים Seven affects Qī Qíng 七情, ואנחנו יודעים לומר למה הם גורמים:

כעס/תסכול  怒 Anger Nù גורם לצ'י לעלות ומשפיע על הכבד,
שמחה 喜 Joy Xǐ מאטה את הצ'י ומשפיעה על הלב,
דאגה/חרדה Anxiety 憂 Yōu ומחשבות    Pensiveness Sī 思 "קושרים" את הצ'י, משפיעים על הטחול והראות,
צער/אבל 悲 Grief Bēi "ממיס" את הצ'י ומשפיע על הראות,
פחד 恐 Fear Kǒng מנחית את הצ'י ומשפיע על הכליות,
הלם/חרדה 驚 Fright Jīng מפזר את הצ'י, משפיע על הכליות והלב.

למרות האמור לעיל, ומה שאומר בהמשך, יש לזכור כי כל רגש, לאורך זמן, עלול לגרום ל"תקיעת" צ'י, לעימדון, או בשפה שלנו- לסטגנציה Stagnation Zhì 滯, מצב, אשר בסופו של דבר, יביא לאש פנימית, או חום "ריק".

כעס פוגע בכבד וגורם לצ'י לעלות, הכוונה לכעס עצור, רגזנות, תיסכול, עלבון, עוינות ומרירות, נטייה לרטון וסוגים מסוימים של דכאון נחשבים גם כביטויי כעס. לכעס יש תפקיד ומטרה, כשאדם רוצה לבטא את מעמדו, האוטוריטה שלו, להשיג מטרה מסוימת, הוא ייטה לבטא כעס. אבל כעס עודף חוסם את זרימת צ'י הכבד ודם הכבד, מייצר חום פנימי או גורם ליאנג לעלות, הדבר עלול להביא לכאבי ראש, מיגרנות, כאב צוואר או נטייה לצוואר תפוס, צלצולים באוזניים או אוזניים אטומות, סחרחורת, טעם מר בפה, יתר לחץ דם ואף לארוע מוחי. ייתכנו גם בעיות שונות במערכת העיכול, בשל "פלישת" הכבד לטחול או לקיבה, כגון "מעי רגיז", בעיות נשימה מ"העלבת" הראות או הפרעות לב מחדירת החום מהכבד. לפעמים יש תחושה שהנשימה "אינה מספקת", יש רצון להיאנח או לנשום עמוק, או הרגשה של גוש בגרון (מצב המכונה "תסמונת גלעין השזיף"), בגלל שהכבד מזין את הרחם והמרידיאן (המסלול האנרגטי שלו) עובר באיברי המין ומסתיים בשדיים, נראה הרבה פתולוגיות באיברים אלה, כגון תסמונת קדם ווסתית המתבטאת בגודש וכאבים בשדיים, מצבי רוח, שינויים בפעילות המעי ובתאבון ועוד, ובזמן המחזור- כאבי ווסת, לפעמים קשים מנשוא, וקרישי דם, ואף קושי להרות, בגברים אפשר שנראה אימפוטנציה או הפרעות בתפקוד המיני.

כעס ותסכול

שמחה מאטה את הצ'י ומשפיעה על הלב. מדובר בריגוש יתר, אם מאירוע ספציפי ואם מחשיפה לעיסוק כזה, הדבר קיים אצל ילדים המרבים לשחק במשחקי מחשב או לראות טלוויזיה, אך גם במבוגרים שעיסוקם כרוך בריגוש ומתח, כגון אנשי עסקים, סוחרי בורסה, עורכי דין וכו'. הביטוי יכול להיות תחושת חום במרכז החזה ובגפיים, הפרעות שינה, יובש בפה, נטייה לדלקות שתן, הפרעות בתפקוד המיני וקושי בתקשורת "נורמלית" עם הסביבה.

שמחה

דאגה ומחשבות קושרים את הצ'י, משפיעים על הטחול והראות.
"חשיבת יתר" היא מושג מאוד סיני, ועוד יותר המושג "העלאת גירה מנטלית" mental rumination 復思 Fù sī, אך למרבה הצער הבעיה דווקא נפוצה מאוד בחברה שלנו, הן כגורם מחלה, והן כסימפטום לחולשה של הטחול, כלומר- של אלמנט האדמה. זה כולל גם התעסקות מוגזמת בענייני חשיבה תוך הזנחת  הגוף, התעסקות כפייתית במחשבות, עד כדי תסמונת אובססיבית-קומפולסיבית. מביא להצטברות לחות וממנה קצרה הדרך לצבירת ליחה, וברובד הראות- לדאגנות יתר, קשיי נשימה, נוקשות בשכמות ובחגורת הכתפיים והעורף, ולתסמונת חרדתית. נזק לטחול יכול שיתבטא בהפרעות אכילה שונות, החל מאנורקסיה ועד בולימיה, אכילת יתר, אכילת לילה, אכילה כפייתית או רגשית. מעי רגיז, מחלות מעי דלקתית (קרוהנ'ס וקוליטיס) כיב קיבה ותריסריון ועוד. כתוצאה מצבירת לחות אפשר לראות מחלות נשימה רבות, החל מ"סתם" נטייה לדלקות חוזרות בדרכי הנשימה, דרך דלקות אוזניים, וכלה באסתמה, ובל נשכח תופעות עור, אשר קשורות מבחינה סינית באופן ישיר למערכת הנשימה והנשמה, כגון אקזמה, המוכרת כאסתמה של העור או אטופיק דרמטיטיס, פסוריאזיס וכו'.

צער/אבל ממיס את הצ'י ומשפיע על הראות
תחושת צער ואבל ממיסות ומפרקות את צ'י הראות והלב, הדבר מתבטא בחולשה או לאות כללית, קוצר נשימה עד כדי אסתמה, או מחלת ראות כרונית, תמונת דכאון, חוסר דם שביטוייו רבים:  יובש, אי הזנת רקמות ואיברים ועל כן חולשה ודלדול שרירים, חוסר דם בלב ועל כן הפרעות שינה, כי לנשמה אין עגינה, בהעדר דם שיזין את הצ'י תהיה אי-זרימה של צ'י, העלולה להתפתח לאש בלב, שביטוייה יכולים להיות נפשיים, אך גם מחלות לב מסוגים שונים.

אבל וצער

פחד מנחית את הצ'י ומשפיע על הכליות
אינסטינקט פחד מינימלי דרוש לנו לשם יצר הקיום הבסיסי שלנו, אך עודף פחד גורם לצ'י לרדת למטה (מנחית אותו) ובכך מחליש את הכליות, הדבר יתבטא בבעיות שתן למיניהן, כגון קושי בשליטה עליו  והשתנת לילה מרובה, עד כדי הרטבת לילה, הן בילדים והן במבוגרים, חרדות, בעיות בתפקוד המיני והפרעות פוריות בשני המינים, ברמה המנטלית- חוסר מוטיבציה וכוח רצון, והדבר ימנע מן האדם להתפתח מבחינה אישית ו/או מקצועית.

הלם/חרדה מפזר את הצ'י, משפיע על הכליות והלב.
במצב זה הנזק הוא בעיקר לכליות וללב, אך גם למעי הדק, ייתכנו הפרעות בקצב הלב, הפרעות נשימה, והפרעות שינה, פגיעה במעי הדק תתבטא בקושי להבדיל בין עיקר ותפל, ומכאן- "התעסקות בשטויות" וקושי לקבל החלטות בחיים.

הלם, SHOCK

עם כל האמור לעיל חשוב להכיר כלל נוסף, והוא- כי בעת הופעת רגש בעוצמה, ייפגע לא רק האיבר הקשור אליו לפי החלוקה שפורטה לעיל, אלא, ייפגע גם האיבר הפעיל באותו זמן. כך, בשורה מצערת הנמסרת בעת שהאדם אוכל, תפגע לא רק בצ'י ובראות, אלא גם במערכת העיכול, קרי- הטחול והקיבה, על כל המשתמע מכך.
על אותו משקל – ארוע מפחיד בעת קיום יחסי מין ייפגע קשות בעיקר בכליות, אך מעשה של אלימות מינית, כגון אונס, מצב בו מעורבים כמעט כל הרגשות שציינתי לעיל, ייפגע במידה זו או אחרת כמעט בכל מערכת, היות ובזמן שכזה יש פחד, כעס, תסכול, הלם, אבל ודאגה, צאו וחשבו כי אין מערכת או איבר שלא ניזוקים במצב שכזה.

לאורך האבולוציה למד גוף האדם להסתגל לתנאי מזג אויר קשים ואף קיצוניים, האדם הוא כנראה הייצור הסתגלן ביותר עלי אדמות, זהו המין היחיד השורד הן במדבריות סהרה והן בקוטב, הן במעמקי הים והן בחלל. כמעט בכל תנאי אקלים קיצוני יש יצורים חיים, אך רק האדם הגיע ושרד בכולם. ובכל זאת, בעת חשיפה לתנאים מסוימים, נוטים בני האדם לחלות. לפי הסינים יש ששה מחוללי מחלה חיצוניים, אשר חודרים מן החוץ אל הגוף ומעוררים מחלה. כפי שהוסבר בקצרה בשיחה הקודמת, הסיבה למחלה "חיצונית" יכולה להיות עוצמה חריגה של מחולל המחלה, חולשה אבסולוטית או יחסית של האנרגיות המגנות אצל האדם המותקף, או הופעה "מפתיעה", פתאומית, שלא בעיתה, של מחולל המחלה. אחד או יותר מתנאים אלה עלול ליצור מצב בו יכולת ההסתגלות של האדם ירודה, המערכת תיכנס לאי-איזון, והאדם יחלה.
מחוללי מחלה מסוימים נפוצים יותר בתנאים או בעונות מסוימות, כך- מחלות הנגרמות על ידי רוח נפוצות יותר באביב, מחלות הנגרמות על ידי לחות שכיחות בתנאי חיים של לחות, מחלות חום הקיץ מופיעות בקיץ וכו'. עוד תופעה בעלת חשיבות היא נטיית מחוללי מחלה לחדור יחד (כגון רוח עם קור, עם לחות וכו') ונטייתם להשתנות לאחר שחדרו לגוף, כך קור עשוי להפוך לחום, לחות ליובש ועוד, תופעה נוספת היא מסלול חדירת מחולל המחלה: היות ואלה גורמים חיצוניים, הם חודרים מן החוץ פנימה במסלול מסוים, דרך העור, האף והפה, ובסדר מסוים של שכבות אנרגטיות, המסודרות מן החוץ פנימה לפי יחסי יין ויאנג מסוימים.
השכבות, מן החוץ פנימה, הן:
TAI YANG, 太阳, היאנג הגדול, הפגיע בעיקר לקור ומכיל את שלפוחית שתן והמעי דק,
YANG MING, 阳明, היאנג הזוהר, פגיע ליובש ובו הקיבה והמעי הגס,
SHAO YANG, 少阳, יאנג הקטן, פגיע לאש, עם כיס המרה והמחמם המשולש,
TAI YIN, 太阴, יין הגדול, פגיע ללחות ובו הטחול והראות,
SHAO YIN, 少阴, יין הקטן, פגיע לחום עם הכליות והלב,
JUE YIN, 厥阴, יין המוחלט, פגיע לרוח ובו הכבד ומגן הלב.

ככל שמחולל המחלה חודר עמוק יותר, כך יותר קשה המחלה.
מחוללי המחלה החיצוניים הם:
רוח Wind 風 Fēng

הרוח נושבת קרירה

רוח אמנם נפוצה יותר באביב אך קיימת למעשה לאורך השנה כולה. כשרוח מופיעה בעודף או בעוצמה חריגה, זוהי רוח פתוגנית, שהיא אולי מחולל המחלה החשוב ביותר. רוח חיצונית תוקפת תחילה את העור, את שכבת השרירים החיצונית, ודרכי הנשימה.
המאפיין הבולט ביותר של פתולוגיות של רוח הוא התנועה (תנועת יתר או היעדר תנועה), אני מפנה אתכם לשיחה הראשונה בסדרה, ובה שיחה שניהלתי עם בני נוי על הרוח. משמעות הדבר היא שסימנים וסימפטומים המשוייכים לרוח מתאפיינים בשינויים: שינוי מיקום, שינוי אופי, שינוי תנועה (רעד או קפאון/שיתוק). אופייה של הרוח הוא יאנגי, בגלל עוצמתה, כוחה, תנועתיותה, ועל כן היא נוטה לתקוף חלקים עליונים בגוף ואיברים חיצוניים. מחלות רוח חיצונית מתאפיינות בהופעה מהירה ובשינויים מהירים, כך- התקררות/הצטננות/שפעת נגרמת על ידי רוח, אך גם פריחה אלרגית, וגם דלקת פרקים בה כאב הפרקים נודד ממפרק למפרק. כשרוח תוקפת את דרכי הנשימה, מלווה המחלה לעתים ברעד שרירי וצמרמורת. מלבד רוח חיצונית קיימת רוח פנימית, הנוצרת במצבים קיצוניים, בהם מתרחשת תנועה עזה, כגון בחוסר יין או דם, או במצבי חום קיצוניים, כגון במחלות אש (ראו בהמשך).
קור Cold 寒 Hán

מה אומרים זקני צפת?

קור תוקף כשהגוף לא מוכן להופעתו ואינו מצליח להדוף אותו. אמנם קור נפוץ בעיקר בחורף, אבל מאז המצאת המזגן, ויותר בשנים האחרונות, הפכו מחלות קור ורוח לשכיחות בכל ימות השנה. לי יש הסבר משלי לכך, שאמנם לא הוכח מדעית, אך כיוון שאני המצאתי אותו הוא חביב עליי, אז הנהו לפניכם, באופן בלעדי, מוצג לפניכם: בתחתית המוח שלנו יש בלוטה ושמה בלוטת האצטרובל Pineal gland, בלוטה זו משחררת לזרם הדם חומר ושמו מלטונין Melatonin, כמותו נקבעת על פי כמות האור השוררת, ומשתנה גם עם גיל האדם. אחד התפקידים המרכזיים של המלטונין הוא וויסות שתי מערכות חיסון שונות בגופנו, המערכת ההומורלית Humoral immunity והמערכת התאית Innate immunity, טענתי היא שהמוח שלנו מפעיל "תוכנת קיץ" או "תוכנת חורף" על פי עונות השנה, וכמות האור השוררת בהן, כך, בימים של הרבה אור, הגוף שלנו אמור לעבוד ב"מתכונת קיץ", ואם אנחנו נחשפים למזגן, שהוא למעשה מזג אויר חורפי, על פי הרפואה הסינית, מתרחש מצב של רוח וקור המופיעים בעיתוי לא מתאים, שלא בעונתם, ואז אנחנו חולים. ובהקשר זה ראו כאן
קור הוא יין באופיו ועל כן הוא פוגע ומחליש את היאנג, או את האספקט היאנגי של הצ'י, כך, למשל, קור שיחסום ויפגע בתפקוד הצ'י המגן, יפגע ביכולת הגוף לחמם עצמו ותופענה צמרמורות, אם תתרחש פגיעה בצ'י הטחול או הקיבה ייתכנו כאבי בטן ביחד עם קשיי עיכול, או קשיי נשימה והפרשת נזלת וליחה אם הפגיעה היא בצ'י של הראות. וכשקור חודר לשכבות עמוקות הוא יכול להפוך למרכיב מרכזי למשל בדלקת פרקים.
חום הקיץ Summer Heat 暑 Shǔ

מי אמר תל אביב ולא קיבל?

כפי שקור הוא פתוגן של חורף אך עלול להופיע בעונת הקיץ בגלל מיזוג, כך "חום הקיץ" הוא אמנם מחולל מחלה של קיץ, אך עלול לפגוע בנו בחורף בעקבות הפעלת מיזוג/חימום מרכזי. מאפייניו הם של עודף יאנג, כלומר- יובש, לפעמים על רקע הזעה מרובה, חום גבוה, אי שקט, סומק בפנים, דופק מהיר, צמא רב, שתן מועט או מרוכז ובמקים קיצוניים אפילו  אובדן הכרה.
לחות Damp 湿 Shī

אולי תצא כבר מהמים?

אצלנו שוררת הלחות, לפחות בשפלה, במרבית השנה, ובעיקר בקיץ. גם בסין שייכת הלחות, כמחולל מחלה, לסוף הקיץ, עת היאנג מתחיל לדעוך והיין מתעצם. ואכן, לחות היא פתוגן יין באופיו. היא פוגעת באלה המתגוררים באזורים לחים, בעוסקים בעבודות הכרוכות בלחות ומים, בניזונים ממזונות המגבירים לחות, ובבעלי טחול חלש, שבגינו אין גופם מסוגל להפטר מעודפי הלחות. הלחות מאטה זרימת צ'י ומכבידה, היא מסרבלת תפקוד איברים, מנפחת, מגבירה הפרשות, נותנת תחושת כובד ולאות ו"משיכה כלפי מטה". במצבים קשים היא תתבטא בבצקות, גושים, דלקות והפרשות שונות, ואף כליחה המצטברת בדרכי הנשימה.
יובש  Dryness 燥 Zào

are you happy to see me dear??

הסתיו הוא עונת היובש. מחלות יובש מתאפיינות במיעוט נוזלים והפרשות, בסדקים בעור ובריריות, צמא, בשיער, עור וצפורניים יבשים ופריכים, מיעוט שתן, עצירות, שיעול יבש ואפילו דמי, ייתכנו גם הפרעות ווסת, בגלל "יובש בדם".
אש Fire 火 Huǒ

yes, I am

המושג אש בא להבדיל בין חום פיזיולוגי, נורמלי, ובין חום פתולוגי, שמקורו לרוב חיצוני. בהיות האש פתוגן יאנג, היא נוטה לעלות ולתקוף את חלקי הגוף העליונים. ביטוייה סומק, דופק מהיר, חום גבוה, צמא קשה אך גם הזעה מרובה, אודם בעיניים, בפה ובשפתיים, פצעים בפה, דימומים ודלקות חניכיים, כאב ודלקת בגרון, בסינוסים, באוזניים, שטפי דם, עצירות וחולשה. בגלל תנועת האש, עלולה להתפתח "רוח פנימית" שיכולה להתבטא ברעד או בשיתוק (כגון באירוע מוחי), ואם האש תוקפת את הלב- גם התקפים פסיכוטיים או מאניים.
בשיחה הבאה: ייסורי הנפש.