drbarak

אפתח בגילוי נאות: סבתא שלי עליה השלום הלכה לעולמה לפני כשנה בגיל 100 שנים יום אחד.
הסיבה שאני מספר לכם את העובדה היא שסבתא שלי מאוד אהבה, מאוד מאוד אהבה סבן-אפ.
עד כדי כך, שבתום ההלוויה שלה שפכתי פחית סבן אפ על הקבר שלה, כדי שהטעם ילווה אותה גם בעולם הבא, וכל הנוכחים בלוויה הבינו ומחאו כפיים.

ועכשיו לעניין עצמו:

בגיליון האחרון של העיתון הרפואי Cancer Epidemiology, Biomarkers & Prevention פורסם מחקר שנערך בשיתוף פעולה על ידי חוקרים מיחידות המחקר האפידמיולוגי של אוניברסיטת מינסוטה בארה"ב ואוניברסיטת סינגפור.
רקע:

משקאות קלים ומיצים, שהם בעלי מדד גליקמי גבוה יחסית, בגלל תכולת הסוכר שלהם, חשודים מזה זמן כבעלי פוטנציאל מסרטן. החוקרים החליטו לבחון חשד זה על אוכלוסיית גברים ונשים ממוצא סיני בסינגפור.
השיטה:

מחקר עֻקְבָּה, (פירוש המילה הוא "קבוצת אנשים בעלי אפיון סטטיסטי או דמוגרפי משותף") פרוספקטיבי נערך במטרה לבדוק את הקשר בין צריכת משקאות קלים ומיצים והסיכון לפתח סרטן הלבלב על 60,524 נבדקים, על פני 14 שנים.

נאסף מידע על צריכת המשקאות הנ"ל, על הרגלי תזונה והרגלי חיים אחרים, כולל חשיפה לגורמים סביבתיים. המידע נאסף באמצעות ראיון אישי עם תחילת עריכת המחקר. מקרי סרטן הלבלב ומקרי מוות תועדו מרישום ברשויות המדינה.
תוצאות:

14 שנות המחקר הראשונות הניבו סה"כ 648,387 שנות אדם במצטבר ו-140 מקרי סרטן הלבלב. פרטים שצרכו 2 ויותר משקאות קלים בשבוע היו סטטיסטית בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן הלבלב (יחס סיכון ממוצע 1.87) בהשוואה לכאלה שלא צרכו משקאות קלים, לא נמצא סיכון גבוה יותר בקרב צרכני מיץ הפירות.
מסקנה:
צריכה סדירה של משקאות קלים משחקת תפקיד עצמאי בהתפתחות סרטן הלבלב

Soft Drink and Juice Consumption and Risk of Pancreatic Cancer: The Singapore Chinese Health Study. Cancer Epidemiology, Biomarkers & Prevention; 19 (2); 447–55

כמעט מדי יום אני חווה אותה חוויה: אני נואם ומטיף כנגד צריכת מוצרי חלב ומשבח ומהלל מוצרי סויה, ואז אני רואה את המבט החושד והפרצוף העגמומי, ויודע שתיכף תגיע השאלה ביחס לקשר בין

א) מוצרי סויה והפרעות בהתפתחות המינית של ילדים/התבגרות מינית מוקדמת אצל בנות, ו

ב) הסכנה להתפתחות סרטן שד ו/או חזרה של סרטן שד בנשים שעברו את המחלה.
וכל כמה שאני מסביר ששני החששות האלה מחוסרי יסוד, קשה לאנשים לקבל את זה, מישהו עשה עבודה טובה, והחדיר את הפחד עמוק-עמוק.

אז עכשעו התפרסם עוד מחקר, באחד העתונים הרציניים בעולם: ה JAMA, המחקר בוצע במטרה להעריך את הקשר בין צריכת מוצרי סויה בקרב חולות סרטן שד לתמותה וחזרה של המחלה.
הנתונים למחקר נלקחו ממחקר עקבה שכלל 5042 נשים לאחר סרטן שד. והוא מצא כי צריכת מוצרי סויה בנשים עם סרטן שד קשורה בסיכון מופחת לתמותה ולחזרת המחלה.

הסיבה לחשש מסויה נובע מכך שמאכלים המכילים סויה עשירים בפיטואסטרוגנים מסוג איזופלבונים (isoflavones). אמנם ישנן השערות מחקריות לכך שפיטואסטרוגנים מסוג זה מפחיתים דווקא את הסיכון לסרטן שד – אבל בגלל השפעתם דמוית-האסטרוגן של איזופלבונים והאינטראקציה הפוטנציאלית שלהם עם התרופה טמוקסיפן (Tamoxifen), הניתנת לנשים שהגידול שלהן הינו בעל קולטנים לאסטרוגן, קיים חשש מפני צריכת מאכלי סויה בקרב חולות סרטן שד.
עקבו אחרי 5042 הנשים במשך זמן ממוצע של  3.9 שנים

• נפטרו-444
• המחלה חזרה או שארע מוות הקשור למחלה אצל 534

בחלוקת הנשים על פי צריכת מוצרי סויה נמצא שהיה יחס הפוך בין צריכתה להישנות המחלה או מוות ממנה, כלומר:
ככל שצרכו סויה יותר- מתו פחות ( 7.4% ) והמחלה חזרה פחות (8%)
ככל צרכו סויה פחות- מתו יותר (10.3%) או המחלה חזרה יותר(  11.2%)
התופעה נצפתה הן בקרב נשים עם רצפטורים שליליים, הן בעלות רצפטורים חיוביים, הן בקרב מטופלות בטמוקסיפן והן אצל כאלה שלא טופלו.
מסקנות: צריכת מוצרי סויה בנשים עם סרטן שד קשורה בסיכון מופחת לתמותה ולחזרת המחלה.
תאכלו סויה, ותנו גם לילדים, ובקרוב אוכיח לכם שגם להם זה בסדר לתת.

Soy Food Intake and Breast Cancer Survival, Shu X.O. et al, JAMA, 2009, Volume 302, Number 22, Pages 2437-2443

ורק בשביל לרענן לכם את הזכרון, תקראו את זה

פרס למי שיודע, בלי לבדוק בגוגל, מאיפה המשפט שבכותרת לקוח.

בעצם אין פרס, הפתרון בסוף הפוסט. וזה רמז, ציור של Gerard Seghers, צייר פלמי מהמאה ה-16

זה הרמז

לא עבר הרבה זמן מאז שכתבתי על הקשר בין סלולאריים ועליה בשכיחות גידולי ראש וצוואר
והקשר בין סלולאריים וירידה בפוריות גברים
והנה שוב איש בשורה אנוכי: מסתבר שסלולאריים גורמים לדלדול עצמות!

ממאמר שהתפרסם בספטמבר, בעיתון Journal of Craniofacial Surgery עולה שאנשים הנושאים את הטלפון הסלולארי על החגורה סובלים מירידה בצפיפות העצם בעצמות האגן בצד בו הטלפון נישא.

J Craniofac Surg. 2009 Sep;20(5):1556-60. Effect of electromagnetic field induced by radio frequency waves at 900 to 1800 MHz on bone mineral density of iliac bone wings.

נבדקו 150 גברים בגיל ממוצע של 31.85 (בין 21 ל-57) שחולקו ל-2 קבוצות:
•    כאלה שצד האגן שלהם נחשף לקרינה (טלפון על החגורה או בכיס)
•    כאלה שהאגן שלהם לא נחשף לקרינה.
122 גברים נשאו את הטלפון בצד ימין ו-28 נשאו את הטלפון בצד שמאל.
זמן נשיאת הטלפון הממוצע היה 14.7 שעות ביממה (אם אתם חושבים שזה הרבה תבדקו כמה זמן אתם מסתובבים עם הסלולארי במהלך היום).
בממוצע השתמשו הנבדקים בטלפון סלולארי 6.2 שנים (מתי קניתם את הסלולארי הראשון שלכם?)
התוצאה הייתה שבצד הטלפון הייתה ירידה בצפיפות העצם לעומת הצד השני.

אלה הבנים

כולם היו גברים, וצעירים יחסית, שתי עובדות שכל אחת מהן בנפרד שוללת בד"כ מצב של דלדול העצם.

זאת אופנת הבנות

אז סתם בשביל לבאס אתכם עוד קצת, אזכיר לכם רק ש:
•    טלפון סלולארי משדר כל זמן שהוא דלוק, לא רק כשמדברים בו, וכל החזקת הטלפון קרוב לגוף מזיקה בעליל.
•    אוזניות (גם בלוטות' Bluetooth) לא ממש פותרות את הבעיה, כי:
א)    הטלפון ממשיך לשדר באותה עוצמה כשמדברים באוזניה
ב)    האוזניה עצמה מעבירה קרינה אם היא חוטית, ומשדרת בעצמה אם היא אלחוטית= Bluetooth

בטווח תדרים 2.4 GHz - 2.4835 GHz,
בעוצמות 100 mW למכשירים Class 1 שזה כמו סלולארי
2.5 mW למכשיריםClass 2
ו- 1 mW  ל-  Class 3

מה עושים?
1)    לא להחזיק קרוב לגוף
2)    כמה שפחות דיבור בסלולארי (זו לא פרסומת לבזק)
3)    SMS, מסרונים בלעז
4)    משתמשים ברמקול

5)    בחו"ל (ואולי גם בארץ, אבל זה לא COOL) מוכרים אוזניות אוויר (כמו של סטטוסקופים של רופא), או "חוסם קרינה"   ששמים על החוט של האוזנייה,או חומרים חוסמי קרינה  שגוזרים ושמים בין הטלפון לבין הגוף

פתרון החידה: איוב א', טז.