מחקרים שנערכו על ידי מומחים למחלות זיהומיות מצאו שכלים ואביזרים מנחושת הורגים חיידקים.

בניסוי החליפו ידיות של דלתות, מושבי אסלה, מתגי חשמל ועוד אביזרים ומתקני מפתח, (אשר הוכח מזמן כי הם המקור הקשה לזיהומים קשים בבתי חולים) בכאלה העשויים נחושת.

נמצא כי הנחושת חונקת חיידקים, אלה לא יכולים לנשום, להזין עצמם ולהתרבות.

הדבר הוכח כיעיל כנגד כמה זנים בעייתיים במיוחד: MRSA, שהוא "החיידק הטורף", העמיד בפני אנטיביוטיקה, הקלוסטרידיום דיפיצילה, שמשגשג במערכת העיכול של חולים המטופלים באנטיביוטיקה והאחראי לנזק שבעקבות טיפולי אנטיביוטיקה, ווירוס השפעת, וחיידק האי קולי, החיידק הצואתי הידוע לשמצה.

השיטה הצליחה במקום בו אמצעי רגילים נכשלו:

בניסוי, שארך 10 שבועות, הוחלפו האזורים והאביזרים שצוינו לעיל ב"גרסאות נחושת", נלקחו מהם משטחי תרבית פעמיים בכל יום, ונמצאה ירידה ב-90%-95% של כמות החיידקים, אף בימים עמוסים, בהם הייתה תנועה גדולה במיוחד של צוות וחולים.

הפרופסור ה"זיהומולוג" של בית החולים, בעל וותק של כמה עשרות שנים היה נדהם מהשפעת הנחושת על הסביבה בכלל, ומרמת הזיהום הנמוכה בפרט, בעיקר בהשוואה למשטחי פלדה הנהוגים לרוב בבתי חולים והוא צופה כי בעתיד ידרשו בתי חולים להחליף ידיות, מפסקים, מושבי אסלה, וכל משטח הנחשף למגע אינטנסיבי של ידיים, לכאלה העשויים מנחושת, כאמצעי לצמצם זיהומים.

כאן המקום לציין כי ההתייחסות לתכונות המרפאות של הנחושת ידועה וקיימת בתרבויות שונות מזה אלפי שנים, כך במצרים העתיקה, ברפואה האיורוודית (ההודית) בה מומלץ לשתות מים ששהו למשך הלילה בכלי נחושת, אצל בני האינקה והאצטקים, שהאמינו כי האלים ציוו שלוחמים ילבשו נחושת בייצאם לקרב, היות וזה משפר את זריזותם ויכולת הלחימה שלהם. ביוון העתיקה היפוקראטס המליץ לעשות שימוש בנחושת לשם ריפוי כיבים ברגליים. אצל הטיבטים נחשבים תכשיטי נחושת כקדושים, ואצל שבטים בדואים מסוימים נחשבים צמידי נחושת כאוגרי כוחות ומגרשי רוחות, ברפואה הסינית הוא מניע "צ'י" (אנרגיית חיים). באירופה של ימי הביניים שימשה הנחושת לטפל ביבלות, לגרש מכשפות ולהרגיע התקפי היסטריה.

כיום קיימת נחושת כמרכיב בתרופות ובמשחות חיטוי ולטיפול בפטריות, ובכירורגיה פלסטית בהליכי הסרת קעקועים, ומייחסים לה גם תכונות אנטי-דלקתיות, ועל כן יש הרבה חולי ארטריטיס, הסובלים מכאבי ומחלות פרקים, העונדים צמידי נחושת באופן קבוע כפי שהיה מקובל עוד בקרב שבטים קלטיים. (למרות שהאגודה האמריקאית לארטריטיס הגדירה את הנחושת כ"תרופה לא מוכחת"), ההסבר ליכולת זו של הנחושת הוא כי התגובה של הנחושת עם הזיעה יוצרת כלאט (ראקציה כימית- chelation), שצבעו ירוק והנספג דרך העור והמסייע בהיווצרות אנזימים הממלאים תפקיד בתהליכי החלמה של עצמות, סחוסים ורקמות חיבור, ובעל תפקוד של אנטיאוקסידנט, והמסייע בכך לגוף להפטר מרדיקלים חופשיים.

מסקנה: אני מנבא שזה הולך להיות הטרנד העיצובי הבא: חוזרים לנחושת !!!

מקורות:

http://www.soton.ac.uk/mediacentre/news/2007/mar/07_37.shtml

http://www.sfam.org.uk/newsarticle.php?147&PHPSESSID=aac0df640efc16f7d681c44067874e2c