לחץ להאזנה

לחץ להאזנה

הסתיו הגיע, היום ירד היורה, ריח של אדמה ורטובה, גשם, רוחות מנשבות והים עלה.
הנה עומדים בפתח ומחכים הנזלת, השיעול, הסטרידור, השפעת והאסתמה.

ובעונה נפלאה שכזו, עולה דרמטית השימוש באקמול, אקמולי, דקסמול, דקסמול, דקסמול-קיד ובני משפחתם הרבים. אז זהו, ששימוש באקמול מגביר את הסיכון לאסתמה !!!

(קודם כל, רק לידיעתכם, פרצטמול מכינים מזפת פחם, שהוא תוצר הלוואי (הפסולת) מעיבוד פחם).

  • אנחנו יודעים מזמן שבין 3% ל-5% מהאסתמטים רגישים לאספירין, ועל כן מקובל (לפחות בארצות נאורות, שבהן ישראל לא נכללת), להזהיר אסתמטים מן השימוש באספירין.
  • אנחנו יודעים שתרופות מסוג חוסמי ביטא ß blockers ללחץ דם (כגון דראלין ופרולול) או כטיפות ללחץ תוך עיני הקיים בגלאוקומה (כגון טימולול, טילופטיק ודומיהן) עלולות להחמיר אסתמה.
  • אנחנו יודעים שתרופות להפרעות קצב מסוימות (כגון ADENOCOR) עשויות לעשות את זה.
  • אנחנו יודעים שתרופות אנטי-דלקתיות שונות (לא סטרואידליות, מה שנקרא NSAID) יכולות להחמיר אסתמה.

אז עכשיו התברר שפרצטמול, או אמינופן, או אקמול בשמו המוכר והמסחרי, יכול לגרום לאסתמה (לא רק להחמירה).

בעבודה שפורסמה החודש ב- CHEST נערכה סקירה שיטתית של מאגרי נתונים על מנת לאתר מאמרים שעוסקים במחקרים על הקשר שבין שימוש באקמול לבין אסתמה וחרחורים בילדים ובבוגרים. החוקרים מצאו כי קיים קשר כזה, והסיכוי גבוה יותר בקרב ילדים ותינוקות ובקרב תינוקות לאמהות שהשתמשו באצטומינופן בזמן ההיריון.
הסקירה כללה -כ-19  מחקרים שונים אשר הכילו 425,140 נבדקים (כן, כמעט חצי מליון).

תוצאות:

  • הסיכוי בקרב שמשתמשים באצטומינופן לפתח אסתמה היה פי  1.63.
  • הסיכוי לאסטמה בילדים שהשתמשו באצטומינופן בשנה שלפני אבחון האסתמה היה 1.60 ובמהלך בשנת החיים הראשונה- 1.47.
  • מחקר אחד דיווח על קשר ישיר בין מינון גבוה של אצטומינופן ושכיחות גבוהה יותר לאסתמה בילדים (3.23). נמצא כי הסיכוי לאסתמה וחרחורים גדל גם עם השימוש באצטומינופן ע"י האם במהלך ההיריון (בין 1.28ל- 1.50).

מסקנות:
תוצאות הסקירה מראות עליה בסיכון לאסתמה וחרחורים בילדים ובבוגרים שנחשפים לאצטומינופן, ובילדים שאמותיהם השתמשו בו במהלך ההיריון או שנתנו להם במהלך שנת החיים הראשונה שלהם. או במילים שלהם:

The results of our review are consistent with an increase in the risk of asthma and wheezing in both children and adults exposed to acetaminophen. Future studies are needed to confirm these results
מה עושים?

  • חום זה בסדר, הוא הכלי של הגוף להילחם במחלה. לכןמשתדלים לתת כמה שפחות תרופות אנטי דלקתיות/להורדת חום, מה עוד שכפי שתוכלו לראות למטה, בהמשך הפוסט הזה הן לא מונעות פרכוסי חום ועל כן גם התירוץ הזה ירד מן הפרק.

אם ממש ממש חייבים- אז מנסים דברים טבעיים, כגון:

  • נכנסים למיטה, מתכסים בשמיכה חמה ומזיעים היטב. (אפשר לשתות מרק עוף חם, תה עם ג'ינג'ר ודומיהם)
  • הולכים לדיקור / כוסות רוח (אם יש אקופונטוריסט בסביבה שפנוי ויודע מה לעשות)
  • אמבטיה/קומפרסים במים פושרים (עם או בלי שמנים)
  • תרופות הומיאופתיות: Aconite Belladonna & Chamomille השילוב המוכר בקיצור ABC  בדרך כלל בדילול 3C, או כנר בשמו המסחרי VIBURCOL,
  • עיסוי שמנים להורדת חום: 3 טיפות שמן אקליפטוס, 3 טיפות שמן לבנדר בתוך 12 מ"ל שמן נושא (שמן שקדים או שמן זית. מערבבים, מעסים את אזור מקלעת השמש (רום הבטן) נגד כיוון השעון.
  • או 5 טיפות שמן אקליפטוס 5 טיפות שמן לבנדר, בתוך 100 מ"ל מים פושרים, מערבבים. טובלים  בנוזל מטלית או מגבת, סוחטים ומניחים על המצח או החזה ל-10 דקות. חוזרים 2-3 פעמים
  • חותכים תפוח אדמה חי ומניחים על הרקות והמצח.

בטח יש עוד מלא שיטות "טבעיות" אז אשמח אם אתם יודעים ותכתבו אותן למטה, כתגובה.

המקור:
Acetaminophen Use and the Risk of Asthma in Children and Adults: A Systematic Review and Metaanalysis

http://www.chestjournal.org/content/early/2009/08/14/chest.09-0865.short?rss=1

רשימת התרופות בישראל המכילות אצטמינופן (פרצטמול):
 Abrol
Acamol
Acamoli
Aldolor
Algolysin
Broncholate Plus
Codabrol
Cod-Acamol
Codisal
Coldex
Dexamol
Dexamol-Cold Day, Night
Dexamol-Kid
Dexamol Plus
Dexamol Sinus Day, Night
Efferalgan 500
Efferalgan Codeine
Muscol
Norgesic
Novocalm
Pacetal
Paracod
Paramolan
Percoset
Proxol
Rogaan
Rokacet
Rokamol
Rokamol Plus
Sinusal
Supramol
Tricold
Vimoli

ולעניין פרכוסי החום, אז מסתבר שתרופות להורדת חום לא מונעות פרכוסי חום
על פי ניסוי קליני שפורסם ב- Archives of Pediatrics & Adolescent Medicine

שהתבצע בחמישה בתי חולים המהווים את מחלקת הילדים היחידה באזורם בניסוי, בהם אותרו 231 ילדים שחוו את פרכוס החום הראשון שלהם והוגרלו לקבלת טיפול קודם ב-diclophenac רקטלי או פלסבו ולאחר שמונה שעות טיפול באיבופרופן, אקמול או פלסבו דרך הפה, בכל אחת ממופעי מחלת חום במהלך מעקב של שנתיים.

מבין 851 מופעים של מחלת חום שנצפו במהלך המעקב, ב-89 הופיעו פרכוסי חום. פרכוסים חוזרים אירעו ב-23.4% מהילדים, אולם לא נצפה הבדל מובהק בין הקבוצות במשתנה התוצאה העיקרי, שיעור חזרת פרכוסי חום (23.4%) בקרב מטופלי תרופות להורדת חום, לעומת 23.5% בקרב מטופלי פלסבו. טמפרטורת הגוף היתה גבוה יותר באופן מובהק באותן אפיזודות שבהן הופיעו פרכוסי חום (39.7 לעומת 38.9), ללא קשר לטיפול שניתן.

על אף שתרופות להורדת חום אינן יעילות למניעת חזרת פרכוסי חום וגם לא יעילות בהורדת טמפרטורת הגוף במופעים של מחלת חום המובילים לפרכוסים כאלה, הן בכל זאת יעילות במסגרת מופעים של מחלת חום שאינם מובילים לפרכוסים ועל כן החוקרים לא ממליצים על הוריות שונות לטיפול על סמך הופעת פרכוסי חום.

עם זאת מדגישים החוקרים כי יש לידע את ההורים לגבי חוסר יעילותן של תרופות להורדת חום במתארים כאלה ועל טבעם השפיר של פרכוסי חום עצמם. מקור:Arch Pediatr Adolesc Med. 2009 Sep;163(9):799-804

ולסיכום: וידאו ברוח נושא המאמר:

לחץ לצפייה