לד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה:  בַּד בְּבַד, יִהְיֶה.  לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ.  לו וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה, הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, תִּהְיֶה לָכֶם.  לז וְהַקְּטֹרֶת, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה–בְּמַתְכֻּנְתָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם; קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ, לַיהוָה.  לח אִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ, לְהָרִיחַ בָּהּ–וְנִכְרַת, מֵעַמָּיו.
שמות פרק ל

ב-1970 אובחן באנגליה מקרה אחד של ADHD לכל 2000 ילדים.
בסוף שנות ה-90 טופלו באנגליה כבר פי 6 ילדים: 3 לכל 1000.
ב-2003 היו באנגליה 3.6% מאובחני ADHD  בקרב הבנים (שזה 36 ילדים לכל 1000, למי שמתקשה), ו-1% בקרב בנות.

בארה"ב אובחנו ב-1970 12 ילדים לכל 1000
בסוף שנות ה-90 כבר היו 3.4%, שזה 34 ל-1000.

אחת האוכלוסיות המשמשת לבדיקה סטטיסטית של מחלות בארה"ב היא שחקני ליגת הכדורסל, המוכרת בשם ה-Major League Baseball. בשנת 2009 אובחנו 8% מקרב השחקנים בליגה כסובלים מ-ADHD, הדבר מגדיר את התופעה כמגפה בקרב אותם שחקנים, ולדבר יש חשיבות בגלל השימוש בתרופות בקרב ספורטאים.

בשנת 2003 הוערך מספר הילדים בעולם המאובחנים ב ADHD בני פחות מ-19 ב3% עד 5%. מכלל הילדים. כאשר השכיחות, באורח לא מפתיע, גבוהה יותר בצפון אמריקה ופחות באפריקה ובמזה"ת.

ב-2007 הייתה השכיחות העולמית הממוצעת כבר 5.29%, כאשר כבר לא נמצאו הבדלים גדולים בין אירופה וארה"ב (שם דווח על 7.8% מהילדים בגיל ביה"ס), אבל עדיין נשמר ההבדל בין ארה"ב  לבין אפריקה והמזה"ת.

מחקרים שונים מראים שכיחות שבין 2% ועד 14%, כאשר החלוקה בתוך ארה"ב למשל היא (כמובן) הרבה יותר במזרח מאשר במערב, ובאזורים עשירים יותר מאשר עניים וכו'.
הרבה יותר בנים מאובחנים מאשר בנות (10% לעומת 4%).

הגוף הנקרא  THE NATIONAL INSTITUTE FOR MENTAL HEALTH (NIMH) בארה"ב, המגדיר את התופעה כהפרעת בריאות נפשית mental health disorder קובע שבמבוגרים האבחנה נשארת יציבה ברמת של כ-4.1%.

שכיחות ADHD בארה"ב לפי אזורים

שכיחות ADHD בארה"ב

אחוז הילדים בגילאים 4 עד 17 שאובחנו כ-ADHD בשנת 2003 בארה"ב לפי אזורי מחיה

בשנת 1997 יצאה החברה הבריטית לפסיכולוגיה בהצהרה הבאה: "על רופאים ופסיכיאטרים להמנע מללכת אחר הגישה הנהוגה בארה"ב על פיה מדביקים תוויות למגוון רחב של אי סדירויות הקשורות בקשב, הרעיון על פיו ילדים שאינם מקשיבים או לא יושבים בשקט בביה"ס סובלים מהפרעה נפשית אינה מקובלת על רוב הקלינאים הבריטיים". אך למרבה הצער, ב-2009 החברה הבריטית המלכותית לפסיכולוגיה, והחברה המלכותית לפסיכיאטריה כבר קבעו כללי אבחון וטיפול ב- ADHD. חבל שהם לא עמדו בקביעתם מ-2003, וחבל שכמוהם, נכנע ונוהר כל העולם אחרי האמריקאים…

אצלנו, לפי המכון לחקר הגורם האנושי  לתאונות דרכים (ע.ר.)  "ADHD הינה בעיה התפתחותית שכיחה, הקיימת בקרב 5 ל-8 אחוזים מכלל הילדים. רוב הילדים האלו, כשמונים אחוזים, ממשיכים לגלות תסמינים של ADHD גם לאחר גיל ההתבגרות".

במחקר שנערך בקרב רופאי ילדים בוושינגטון וסביבתה נבדקה השאלה מי המאבחן הראשון של ADHD אצל ילדים.

התוצאות היו:

  • מורות= מעל 45% מהמקרים
  • הורים= כ-30%
  • רופאים= כ-11%
  • צוות חינוכי אחר שאינו מורים= כ-3.5%
  • פסיכולוגים או פסיכיאטרים= כ-3%
  • אחרים= השאר

השימוש בריטלין /קונצרטה עלה בין 1991 ל-1999 ביותר מ- 500%.
באותה תקופה עלה השימוש באמפטמינים ביותר מ-2000% (כן אלפיים אחוזים, ראיתם טוב).

לפי ה- Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, על סמך מחקר שנמשך 8 שנים, הידוע כ- Multimodal Treatment Study of Children with ADHD או בקיצור ,MTA study "שימוש בריטלין ואמפטמינים אינו יעיל בטיפול ארוך טווח, ולא רק שהתרופות לא יעילות, הן פוגעות בהתפתחותם, וילדים על ריטלין למשך 3 שנים לפחות נוטים להיות קטנים ונמוכים יותר מבני גילם". מסקנה נוספת ממחקר זה, היא שלטווח ארוך, טיפול התנהגותי יעיל יותר.

למה אני מפציץ אתכם בכל המספרים האלה?
כי לא מזמן דברו בחדשות על 1 מכל 10 כמאובחן ב-ADHD, ושהם מעורבים יותר בתאונות דרכים.

והכי נחמד, וזו סיבת הציטטה שהבאתי בתחילת המאמר, זה שעכשיו ממליצים לתת לילדים האלה אמפטמינים,

שזה בשפה פשוטה- ספיד, נכון, לתת להם ספידים, תראו בעצמכם:

במאמר שהתפרסם בחודש שעברבעיתון האירופי לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר  European Child and Adolescent Psychiatry  מדווח על סקירה אינטגרטיבית של מחקרים כפולי-סמיות שהשו את יעילותם של methylphenidate (שזה ריטלין) לפורמולציות של אמפטמין בטיפול בהפרעת קשב והיפראקטיביות (ADHD).

המסקנה שלהם היא שעוצמת האפקט של אמפטמין גדולה יותר  מזו של ריטלין.
Comparing the efficacy of stimulants for ADHD in children and adolescents using meta-analysis

באיזה חומר מדובר? מה זה אמפטמין?

מתוך אתר הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, שבאחריות המשרד לבטחון פנים:
אמפטמינים גורמים ל: הגברת קצב הלב, לחץ הדם וחילוף החומרים; הרגשת שמחה וכוח, הרגשת עירנות, דופק מהיר או בלתי סדיר; הפחתת התיאבון, ירידה במשקל, אי ספיקת לב, עצבנות, נדודי שינה, סבילות והתמכרות.

באמפטאמין גם: נשימה מהירה, רעד, אבדן קואורדינציה; זעפנות, חרדה, איש שקט, הזיות, פאניקה, פאראנויה, אימפולסיבית, תוקפנות, פסיכוזה.

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית:

אמפטמין (alpha-methyl-phenetylamine מכונה גם "ספיד") הוא סם פסיכואקטיבי ממריץ סינתטי המשמש כמדכא תיאבון בבקרת משקל גוף, ולטיפול בנרקולפסיה (נרדמות) ובהפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). האמפטמין שכיח גם בתור סם רחוב, בייחוד בתערובות עם סמים אחרים. אמפטמין ניתן לשאוף (בצורתו האבקתית, "להסניף"), לבלוע כגלולה, לעשן או להזריק.

כאשר האמפטמין נלקח כגלולה, האפקט של הסם הוא "חלק" יותר (מתון יותר) ונמשך לאורך יותר זמן. לעתים אמפטמין נלקח גם כדי להגביר את התופעות השונות של סמים אחרים. ספורטאים משתמשים באמפטמין להגברת השגיהם, ולכן נחשב כסם אסור בספורט. שימוש כרוני באמפטמין עלול לגרום לתלות פסיכולוגית חמורה (ראו: התמכרות). שימוש לטווח ארוך עלול לגרום לתשישות ולתת-תזונה עד כדי הגעה לאפיסת כוחות ומוות.
היסטורית הסם

תמצית שהופקה מהצמח אפדרה, שימשה ברחבי אירופה למטרות רפואיות. בעקבות הביקוש הרב החלו לסנתז את החומר הפעיל באפדרה, האפדרין (שמשמש גם כיום כתרופה) בצורה מסחרית. האמפטמין סונטז לראשונה ב-1887 בברלין על ידי הכימאי הרומני לזר אדליאנו. מאוחר יותר סינתזו את האמפטמין מהאפדרין על ידי חיזור .

השימוש בחומר מביא לאופוריה ממושכת. כמו כן, הוא גורם לאנורקסיה (איבוד תיאבון), ולתחושת מרץ. בזכות השפעות אלה החליטו להשתמש בו ככדור מרץ הניתן לחיילים לפני משימות. לאחר מספר חודשים גילו שהחיילים שקיבלו את הכדור אכן הראו מרץ רב יותר כל עוד לקחו את הכדור, אך כאשר הפסיקו לקבל אותו, החיילים נכנסו למצב שהוגדר כ"דאון" – דיכאון קשה, ועייפות מתמשכת. מאוחר יותר, נכנס האמפטמין לפקודת הסמים של ארצות הברית (Controlled substance act), במערכה השנייה, השמורה לחומרים בעלי פוטנציאל התמכרות גבוה להם יש שימוש רפואי. החומר החל להימכר בצורה בלתי חוקית בשם "ספיד". האמפטמין שנמכר ברחוב עלול להיות מהול ולהכיל אפילו רק כ־5% של החומר הפעיל אמפטמין. החומרים המוהלים עלולים להיות רעלנים הפוגעים בגוף ובמוח, וכן חומרים המפרקים את ממברנת התא (כגון אצטון ומלח).

האמפטמין נמכר כיום תחת תרופת המרשם אדרל.

פרמקולוגיה: מולקולת האמפטמין

האמפטמין מתחיל לפעול במוח כחצי שעה לאחר לקיחתו, והאפקט שלו שם נמשך שעתיים עד ארבע שעות. החומר מביא להצפה המוח במוליך העצבי דופמין (בעיקר באזור מרכז התגמול), וכמו כן לעלאה ברמת הסרוטונין ונוראפינפרין. הוא עושה זאת על היקשרות לחלבוני טרנספורטר מונואמין (Monoamine Transporter DAT – טרנספורטר דופאמין, וכמו כן של נוראפינפרין וסרוטונין) המובילה לעלייה בכמות הדופאמין במרווח הסינפטי. הצפת המוח בדופמין היא שמביאה להרגשה הטובה ולתחושת האופוריה. הדבר גם מסביר את הרגשת הדיכאון הממושכת שמגיעה לאחר השימוש בסם- האמפטמין מכלה את מאגרי הדופמין במוח, ומביא לרמות נמוכות ביותר של דופמין לאחר השפעתו. שימוש ממושך באמפטמין עלול להביא לפגיעה ארוכת טווח במערכת הדופמינרגית על ידי הידללות קולטני הדופמין, המביאה לאנהדוניה (אי יכולת לחוות עונג). פגיעה זו יכולה להימשך חודשים ובמקרים חמורים שנים רבות עד שכמות הקולטנים חוזרת לרמה נורמלית. מנות גדולות של אמפטמין עלולת להביא למצב פסיכוטי בשם פסיכוזת אמפטמין[1][2], ככל הנראה בגלל כמות הדופמין הגבוהה בסינפסות (ראו הנחת הדופמין של סכיזופרניה).
השפעות פיזיולוגיות

בנוסף להשפעתו על המוח, משפיע האמפטמין גם על הגוף. הוא מעלה את פעילותה של מערכת העצבים הסימפתטית, ובכך מביא לעלייה בלחץ הדם, להרחבת האישונים ולהזעה רבה וסמיכה. השפעה זו עלולה לגרום לדפוסי שינה משתנים, סחרחורות, תנועות גוף בלתי רצוניות (עוויתות או טיקים), היפראקטיביות, בחילה, גרד, עור חיוור ושומני, ירידה בתפקוד וביעילות המערכת החיסונית, בעיות לב, שבץ ונזקים לכבד, כליות וריאות. כאשר האפטמין נשאף, הוא עלול לתקוף את ריריות האף העדינות. מאידך הוא מוביל לערנות גדולה ולהפחתת עייפות.

האמפטמין אינו משמש אתלטים, שתחום ההתעמלות שלהם כולל מאמץ לב-ריאה מוגבר במיוחד, מכיוון שאמפטמינים מעמיסים מתח רב מאוד על הלב. בנוסף, שימוש ארוך בסם יכול להביא לתופעות פרקינסוניות ולבעיות מוטוריות נוספות. כמו כן, הוא מביא לסדקים בעור, ולהרס מסיבי של שרירי השלד (הנגרם על ידי הרעלנים המצורפים לסם). הרס השרירים מביא

במקרים רבים לתופעת המיוגלובינואוראה- שתן אדום מלא במיוגלובין.
חלק מהאנשים המשתמשים בסם זה, משתמשים בו לצורך הרזיה על ידי הפחתת התיאבון כתוצאה מהשפעת הסם.
השפעות פסיכולוגיות

ריכוז מוגבר, אופוריה, דיבור מהיר, הפסקת תופעת חלימה (איבוד של שנת חלום – REM), והתמכרות. שימוש ממושך עלול לגרום לאירטיבליות, אלימות ושיפוט לקוי, בעיקר בשל מחסור בשינה.
ראו גם
•    מתילפנידייט – החומר הפעיל בריטלין ובקונצרטה
•    מתאמפטמין
•    חגיגת

מסקנות? יש הרבה, תנחשו מה דעתי. ביו המנחשים נכונה יוגרל פרס, שעדיין לא החלטתי עליו.

Annals of Family Medicine  Who First Suggests the Diagnosis of Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder?
Leonard Sax, MD, PhD, Kathleen J. Kautz, RN, BSN Posted: 10/20/2003; Annals of Family Medicine. 2003;1(3) © 2003 Annals of Family Medicine, Inc.
Am J Psychiatry 164:942-948, June 2007 doi: 10.1176/appi.ajp.164.6.942 © 2007 American Psychiatric Association
The Worldwide Prevalence of ADHD: A Systematic Review and Metaregression Analysis
American Psychiatric Association. Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (Fourth Edition, Text Revision) DSM-IV. Washington, D.C. 2000.
Centers for Disease Control and Prevention. "Prevalence of Diagnosis and Medication Treatment for Attention-Deficit Hyperactivity Disorder: United States,

2003.” Morbidity and Mortality Weekly Report, Mental Health in the United States. 54(34);842-847. 02 Sept. 2005.
Centers for Disease Control and Prevention. "What is Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder (ADHD)?” National Center on Birth Defects and Developmental

Disabilities. 20 Sept. 2005.
National Institute of Mental Health. "Attention Deficit Hyperactivity Disorder." Department of Health and Human Services. National Institutes of Health. 2006.
National Institute of Mental Health. "The Numbers Count: Mental Disorders in America." Department of Health and Human Services. National Institutes of

Health. 2006.
The impact of prescribed psychotropics on youth Global Neuroscience Initiative Foundation, Los Angeles, CA, USA Clinical Practice and Epidemiology in

Mental Health 2007, 3:21doi:10.1186/1745-0179-3-21
Woodworth T. Ritalin use among youth: hearing before the Subcommittee on Early Childhood, Youth, and Families of the House Committee on Education and

the Workforce, 106th Congress, 2nd Session, 16 May 2000. Testimony of Terrance Woodworth, Deputy Director, Office of Diversion Control, Drug

Enforcement Administration. Available at http://edworkforce.house.gov/hearings/106th/ecyf/ritalin51600/woodworth.htm. Accessed April 29, 2003.
Robison LM, Skaer TL, Sclar DA, Galin RS. Is attention deficit hyperactivity disorder increasing among girls in the US? Trends in diagnosis and the prescribing

of stimulants. CNS Drugs 2002;16:129–137.
LeFever GB, Dawson KV, Morrow AL. The extent of drug therapy for attention deficit hyperactivity disorder among children in public schools. Am J Public

Health 1999;89:1359–1364.
Burton TM. Prescription drug use varies widely from state to state. Wall Street Journal June 19, 2001:B4.
Angold A, Erkanli A, Egger HL, Costello EJ. Stimulant treatment for children: a community perspective. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry 2000;39:975–

984.
Vitiello B, in Marshall M. Duke study faults overuse of stimulants for children. Science 2000;289:721.
Vitiello B. Commentary. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry 2000; 398:992–994.
Sax L. Reclaiming kindergarten: making kindergarten less harmful to boys. Psychol Men Masculinity 2001;2:3–12.
Nolan ED, Gadow KD, Sprafkin J. Teacher reports of DSM-IV ADHD, ODD, and CD symptoms in schoolchildren. J Am Acad Child Adolesc Psychiatry

2001;40:241–249.
Scahill L, Schwab-Stone M. Epidemiology of ADHD in school-age children. Child Adolesc Psychiatr Clin N Am 2000;9:541–555.
Leonard Sax, MD, PhD and Kathleen J. Kautz, RN, BSN, Montgomery Center for Research in Child and Adolescent Development (MCRCAD), Poolesville, Md
Annals of Family Medicine. 2003;1(3) © 2003 Annals of Family Medicine, Inc.
Comparing the efficacy of stimulants for ADHD in children and adolescents using meta-analysis European Child & Adolescent Psychiatry Comparing the

efficacy of stimulants for ADHD in children and adolescents using meta-analysis.
Stephen V. Faraone et al, Eur Child Adolesc Psychiatry, 2009