57: !!!FREE YOUR BOOBIES

הנושא עדין, רגיש, אני לא מתיימר לתת הסבר גורף ואולטימטיבי, אלא להאיר עיניים ולהסב תשומת לב לעניין.

מחלת סרטן השד היא מחלה שהופכת בשנים האחרונות מגפה עולמית.

אבל זו קודם כל מחלה של העולם המערבי, ושל אורח החיים המערבי, השכיחות של סרטן השד בארצות מתועשות גבוהה פי 4 עד פי 7 מאשר בעולם השני והשלישי.

עם "ייצוא" אורח החיים המערבי אל ארצות נחשלות יותר, התרחש גם ייצוא של מחלות, על ההשמנה דברתי, הסרטן גם הוא באותה משפחה. ויש לכך לא מעט הוכחות

2 יוצאים מן הכלל, אחד לטובה ואחד לרעה:

1)      קודם כל הטוב: יפן היא מדינה מתועשת לכל הדעות, אבל שכיחות סרטן השד בה נמוכה באופן משמעותי יחסית לארצות מתועשות אחרות.

2)      ועכשיו הרע: אנחנו מדינה די מפגרת, אבל בסרטן אנחנו FAR AHEAD, בליגה של הגדולים!!!

כשמסתכלים על המשותף בין קבוצות המדינות השונות מוצאים כמה תופעות ראויות לציון:

• תזונה (וזה כולל השמנת יתר)
• לבישת חזיות
• אי חשיפה מספקת לשמש

תזונה:

צריכת מוצרי סויה בילדות מפחיתה את הסיכון לסרטן השד

ידוע כי שיעור היארעות סרטן השד בארה"ב גבוה מזה באסיה. חוקרים בחנו את שיעור סרטן השד בקרב נשים ממוצא אסייתי החיות בארה"ב, דור ראשון או שני. שיעור היארעות סרטן השד נבחן בהקשר לצריכת מוצרי סויה בעת הילדות, גיל ההתבגרות ובחיים הבוגרים. נמצא כי צריכת סויה בכל אחד משלבי החיים מפחיתה את הסיכוי לסרטן השד, כאשר ההפחתה הגבוהה ביותר נקשרה עם צריכת סויה בילדות. החוקרים מעריכים שייתכן כי צריכת סויה מהווה חשיפה הורמונלית מוקדמת המשפיעה על אי היארעות סרטן השד.

Childhood Soy Intake and Breast Cancer Risk in Asian American Women

בהסתמך על סטטיסטיקה על תמותה מסרטן השד ב-33 מדינות שנעשתה ע"י ארגון הבריאות העולמי (WHO), בוצעה השוואה לבדיקת נתונים אחרים, על תזונה והצלבה בין המידע, הקשר ההדוק ביותר היה בין צריכת חלבונים מהחי ובין שכיחות סרטן השד. כלומר- ככל שמדינה יש יותר צריכת מזון מהחי כך יש יותר סרטן שד. (R=.79, p much (less than .01

במקום מעט נמוך, אך עדיין משמעותי נמצא קשר בין צריכת חלב וסרטן (R=.55, p=.001)., לדעת החוקרים זה נובע מרמות גבוהות של אסטרוגן ו insulin-like growth factor (IGF-I) שהוא חומר החשוד כמסרטן.

בהמשך יש קשר בין השמנת יתר (מחלה מגפתית ידועה של המערב) ובין שכיחות סרטן השד.

לבישת חזיות

אין הרבה מחקרים בעניין, מן הסיבה הפשוטה שאף אחד לא מרוויח מלהגיד לנשים ללכת בלי חזיה, ובכל זאת, יש כנראה קשר ישיר בין לבישת חזיה, גושים בשדיים המתבטאים במחלה פיברוציסטית של השד, וסרטן שד.

בשנת 1991 נעשה מחקר מוזר, שבדק את הקשר בין גודל השדיים, היות הנשים הנבדקות ימניות או איטרות יד שמאל ושכיחות סרטן השד. המחקר מצא, כממצא מקרי, כי הסיכון לפתח סרטן שד בקרב נשים בגיל הפוריות שלא לבשו חזייה היה חצי מזה של אלה שלבשו חזיה.

(Breast size, handedness and breast cancer risk. Eur J Cancer. 1991;27(2):131-5.)

ההתייחסות הרצינית הראשונה, והיחידה כמעט לנושא היא של זוג, סידני זינגר וסומה גריס מאייר, שהתוודעו לנושא בהיותם במשלחת מחקר באיי פיג'י, באותה שנה, 1991, אז גילו כי לאישה, סומה יש סרטן שד. היא החליטה לא לעבור טיפולים "קונוונציונליים", הפסיקה ללבוש חזייה, החלה לבצע לעצמה עיסוי שדיים קבוע (ראו בהמשך הבלוג שלי), לעסוק בספורט, לשתות מים מטוהרים וצמחי מרפא, ותוך חודשיים נעלם מן השד שלה הגוש, שהיה כאמור סרטני.

המקרה הוביל אותם לחקור את העניין, והם נוכחו במספר עובדות מעניינות: בקרב נשים מאוריות (שבטים של ילידי ניו-זילנד, נשות אבוריג'ין (ילידי אוסטרליה) ויפניות שחיו אורח חיים מסורתי, ובין השאר לא לבשו חזייה, כמעט ואין סרטן שד. בקרב נשים מאותו מוצא שסיגלו לעצמן אורח חיים "מערבי" שכיחות סרטן השד כמו אצל לבנות.

הם חקרו 4500 נשים ב-5 ערים בארה"ב, על הרגלי לבישת החזייה שלהן, ומצאו קשר ישיר בין שתי העובדות, את ממצאי המחקר שלהם הם פרסמו בספר Dressed to Kill.:

Dressed To Kill: The Link Between Breast Cancer and Bras.

הממצאים שלהם הראו בין השאר כי לנשים עם סרטן שד הייתה היסטוריה של לבישת חזיות הדוקות יותר, ולאורך זמן ארוך יותר, מנשים שלא חלו בסרטן. במחקר זה נמצא כי כל חולות הסרטן לבשו חזיה לפחות 12 שעות ביממה, כאשר 18% מהן אפילו ישנו עם חזיה, כלומר לבשו אותה כל היום. בקבוצת הבריאות רק 25% לבשו חזיה 12 שעות ומעלה, ומיעוטן ישנו עם חזיה (3%), לטענת החוקרים הראה מחקרם קשר ברור בין לבישת חזיה ובין התפתחות סרטן שד.

חזיות מפעילות לחץ על השדיים, ובעיקר על מערכת הניקוז הלימפתית.

מערכת הלימפה, המשתרעת על פני כל הגוף, מקבילה למערכת כלי הדם, היא מורכבת מצינורות דקיקים, בעלי דופן עדינה, ומצבורים של בלוטות.

המערכת מנקזת מן הרקמות נוזל לימפה, ועימו רעלים, פסולת תאים הרוסים, תאים גידוליים (סרטניים), וירוסים, חיידקים ונוזל. זוהי מערכת זרימה וניקוז ייעודית שח מערכת החיסון, ובה מתבצע פינוי של תוצרי עבודת מערכתה חיסון, הנלחמת במזהמים, תאים גידוליים, דלקות וכו'.

המערכת מקבילה למערכת כלי הדם, ופועלת בלחץ נמוך (בניגוד לעורקים בהם יש לחץ תמידי, ועל כן, ברגע שאיבר נמצא תחת לחץ או שלא בתנועה, אין ניקוז נוזל לימפה ממנו, ועם נוזל הלימפה שנשאר נשארים גם רעלנים, פסולת תאים מתים, תאים סרטניים, מתפתחת בצקת, וזליגהת כל ה"פסולת" חזרה אל הרקמות. זה מה שקורה מלבישת גרב לוחצת (ואז יש פס בקרסוליים), וזה מה שקורה בשד מלבישת חזיה לוחצת.

בנשים הסובלות ממחלה פיברוציסטית של השד (גושים וציסטות, הבולטים ומורגשים יותר במחצית השניה של החודש, החל מן הביוץ ועד לווסת), נמצא שהליכה ללא חזיה במשך שבועיים רצופים הביאה לשיפור דרמטי בסימני המחלה, עם העלמות חלק גדול של הגושים, והקלה משמעותית בכאב ואי הנוחות.

לאמיתו של דבר, לדעת רבים (רבות) החזיה היא-היא הגורם לשדיים רופסים, חלשים, נפולים, היות ושבתמיכה המסיבית שלה את השד, מאבד השד מן היכולת להחזיק ולתמוך בעצמו, ומאבד מן האלסטיות שלו. זו הסיבה שנשים רבות נמצאות בקונפליקט: מצד אחד מרגישות שלא בנוח ללא חזיה, ומצד שני שונאות אותה ורק רוצות להיות בלעדיה.

הפתרון? ללכת כמה שפחות עם חזיה.ובוודאי שלא לישון עם חזיה.

בעבודת מחקר מארה"ב שכונתה "Bra and Breast Cancer Study" נצא שלנשים הסובלות מסרטן שד יש היסטוריה של לבישת חזיות צמודות יותר, ולמשך שעות רבות יותר מקבוצת הנשים שלא חלו. כמעט כל הנשים בקבוצת החולות לבשו חזיות לפחות 12 שעות ביממה, ו-18% מהן אף ישנו עמן, כלומר, לבשו חזיה כמעט 24 שעות ביממה.

בקרב בנות קבוצת הבקורת 25% לא לבשו חזיה כלל ורובן לבשו חזיה פחות מ-12 שעות יממה. בודדות מביניהן ישנו עם חזיה. בהשוואה בין שתי הקבוצות היה ללובשות החזיה כל הזמן  סיכוי  של פי 125, ללקות בסרטן, ללובשות חזיה 12 נשעות סיכוי פי 113.

הקשר בין זמן לבישת חזיה והסיכוי הסטטיסטי לחלות בסרטן השד.

זמן לבישת חזיה	סיכוי לחלות בסרטן
24 שעות ביממה	25%
מעל 12 שעות אבל לא בזמן השינה	1 ל-17
פחות מ-12 שעות	1 ל- 52
לעולם לא	1 ל- 168
ההבדל בין לבישת חזיה 24 שעות ביממה ואי לבישתה כלל הוא פי 125 יותר סיכוי לחלות בסרטן השד. אין כאן חישוב של גורמי סיכון נוספים.

למה זה?

חזיה מפעילה לחץ על השד, ובעיקר על מערכת ניקוז הלימפה של השד.

מערכת הלימפה מורכבת מצינורות קטנים בעלי דופן דק ועדין, המנקזים נוזל ובתוכו רעלנים, פסולת תאים מתים, תאי סרטן שהותקפו על ידי מערכת החיסון או שהשתחררו מהרקמה, וירוסים, חיידקים ופרטיות ותוצרי פסולת אחרים. זוהי למעשה מערכת הזרימה של מערכת החיסון, בכל איבר יש עורק המביא דם מחומצן תאים אדומים ולבנים, מוצרי מזון, וריד המנקז דם מחוזר (לא עשיר בחמצן) ולימפה.

בניגוד לעורקים, אין במערכת הצינורות הלימפתית לחץ פנימי, והניקוז מתבצע על ידי תנועת האיבר, לכן לחץ על איבר מונע את ניקוז הלימפה שלו, התוצאה היא עימדון הלימפה, בצקת, והישארות הפסולת באיבר.

מאוד קל לראות את זה כשלובשים בגד או גרב הדוקים: תוך זמן קצר מופיעים סימני לחץ, שהם ביטוי לבצקת: סימני גרביים על הרגליים, סימני חגורה על המותניים, וסימני חזיה על החזה והשדיים.

יש הטוענים (טוענות, ליתר דיוק) כי חזיות הן הגורמות לשדיים נפולים וחלשים, היות והשד הנסמך על החזיה מאבד את יכולתו לשאת עצמו, ורקמות החיבור האלסטיות שבתוכו הופכות רפויות, דבר המביא לשד צנוח ונפול. לטענתן- דווקא הימנעות מחזיה מבטיחה שהשד יישאר חזק, אלסטי ו"חי", ולא תלוי ומדובלל כמו שק (וסליחה על התיאור הפלסטי).

במיסוי שנערך על נשים הסובלות משדיים פיברוציסטיות, קרי גושים פיברוטיים וציסטות בשדיים, מצאו שבאלה שהלכו ללא חזיה חלה הפחתה משמעותית, עד כדי היעלמות, של חלק גדול של הגושים. בתוך 10 ימים מתחילת אי-לבישת החזיות, ועד היעלמות של הגושים בקרב רוב הנשים תוך 6 שבועות.

אחת התופעות הנלוות היתה הקטנה בגודל השדיים, כיוון שאי לבישת החזיות הורידה את הנפיחות והבצקת, ולרובן זה הביא להקטנה בנפח השד, ועם זאת הקלה באי הנוחות הכרוכה בשדיים גדולים.

באופן לא מפתיע מצאתי באתר 9GAG את התמונה הבאה, המחזקת את הטענה שחזייה זה עונש, והדבר שהרבה בנות רוצות זה להגיע הביתה ולהוריד אותה כבר…

חזיות עם ברזלים.

עוד טענה ששל המתנגדים לחזיות היא כנגד חזיות עם ברזלים, הטענה היא שהברזל משמש כאנטנה הקולטת את הקרינה העצומה הנמצאת סביבנו כיום, משידורים סלולריים, רדיו, טלביזיה, מחשבים, רשתות אינטרנט, וכו' וכו',וכל האנרגיה הזאת מרוכזת אל תוך השד, ועל כן מגבירה את הסיכוי להתפתחות גידולים.

האספקט הסיני.

חזיות לוחצות על נקודות אקופונקטורה השייכות לשלושה מרדיאנים לפחות:

מרידיאן הכבד, מרידיאן כיס המרה ומרידיאן הקיבה.

לחיצה ממושכת על נקודות, בניגוד לדיקור או לחיצה קצרים, משבשת את תפקוד האיבר הקשור למרידיאן, ועל כן לבישת חזיה לוחצת, ועל אחת כמה וכמה חזיה עם ברזל, תשבש לאורך זמן את תפקוד הכבד, כיס המרה והקיבה, ותביא למחלות שונות, גינקולוגיות (שדיים, אברי הרבייה, כולל בעיות מחזור ופוריות), נאורולוגיות, (כולל מיגרנות וכאבי ראש), ושל מערכת העיכול (כולל חולשה כללית, חוסר אנרגיה, הפרעות עיכול שונות) ועוד.

אי חשיפה מספקת לשמש

נושא נוסף, עליו כבר דברתי, הקשור לאורח החיים המודרני- מערבי הוא אי חשיפה לשמש.

בתוך ארה"ב, אחת המדינות עם התחלואה הגבוהה בעולם מסרטן שד, התמותה מסרטן שד שונה ממדינה למדינה ומאזור לאזור. במדינות הצפון, ובערים הגדולות גבוהים המספרים בהרבה מאשר במדינות הדרום ובערים הקטנות, הקשר הסטטיסטי המובהק ביותר של התופעה נמצא ביחס הפוך לחשיפה לשמש: ככל שהחשיפה לשמש גבוהה יותר יש הרבה פחות סרטן שד. ככל שהחשיפה לשמש מועטה יותר יש יותר סרטן שד. כלומר- רמת הויטמין D קשורה ישירות למחלת הסרןט (ראו פוסטים קודמים שלי על הנושא: כאן, וכאן וכאן). ממצאים דומים נמצאו בזמנו בברה"מ, רוסיה של היום.

עד כדי כך יש היום מודעות לנושא, שלחולי סרטן בכלל וסרטן שד ומעי גס בפרט יש המלצה להיחשף ככל הניתן לשמש ואף לצרוף ויטמין D ואומגה 3 דרך הפה כאמצעי לטיפול בסרטן.

אני חבר בקבוצה המעודדת בדיקת שדיים עצמית, ואני מציע לכן להצטרף לקבוצה:

http://www.feelyourboobies.com/

והנה תזכורת איך לעשות זאת למי שכחה

למי שמתעקש/מתעקשת  ללמוד איך בונים חזית "PUSH-UP", הנה קורס (צריך רק לדעת סינית):

אז מה עושים?

1) ללכת כמה שפחות עם חזיה, עדיף בכלל בלי, (אפשר גוזיה,) בטח לא לישון עם חזיה

אבל להתנועע, לצעוד, לזוז, לעשות יוגה, ספורט, הכל, שהחזה יזוז, יתנדנד, ויתנקז כמה שיותר

2) אם כבר, אז חזיות רפויות, רכות, ללא ברזלים.

3) אם את בוחרת ללכת בלי חזיה אבל לא נעים לך ממבטי הזימה של הפרעך הישראלי הממוצע את יכולה לשים פד מעל הפטמה כדי שהיא לא תיראה (יש פדים מיוחדים לכך).

4) לצרוך כמה שפחות חלבונים מהחי, ובעיקר מוצרי חלב בקר, אכלי מוצרי סויה ותני גם לילדה שלך.

5) לחשוף עצמך לשמש (ראי פוסטים שלי בעניין) 15-20 דקות ביום, עד 10:00 בבוקר ומ-16:00.

6) לצרוך אומגה 3, מדגים או מפישתן (טחון או שמן פישתן)

7) אם את חייבת ללכת עם חזיה וכשאת מגיע הביתה את מתה להוריד אותה זה סימן שהשדיים שלך גדושים, נפוחים ובצקתיים, יש סיכוי שמסג' לימפתי של השדיים יעזור לך, להלן ההוראות, עסי עצמך כל יום אם אפשר, או לפחות 3-4 פעמים בשבוע (זו גם הזדמנות לבדוק את עצמך, ראי את הפוסט שלי בנושא):

מסג' לימפתי של השדיים

בגלל שהניקוז הלימפתי של השד הוא למעט בלוטות שלאורך הסטרנום (עצם החזה/מפתח הלב), לאזור עצם הבריח, ובעיקר לבית השחי, פעולת העיסוי צריכה להיות מכוונת לשם, תוך נסיון לחקות את התהליך הטבעי, המתרחש בעת הליכה, תנועה וכו'.

לא מדובר בעיסוי או ליטוף, אלא בפעולה שמטרתה לעזור בפינוי הלימפה ועימה רעלנים ופסולת מן השד, דבר המתרחש באופן טבעי כשהשד חופשי ולא לחוץ, ומתנועע בזמן תנועה טבעית, כגון הליכה, עבודה וכו'.

1)      (ציור 1) הכניסי את כף ידך לבית השחי, דחפי פנימה ומעלה בתנועות "פימפום", תוך לחיצה והרפייה, חזרי 20-10  פעם לכל בית שחי.

2)      (ציור 2) אחזי בשד כולו, בשתי ידיים, הניעי אותו כלפי מעלה ואל עבר בית השחי, פמפמי 10 פעמים.

3)      לחצי את השד בתנועות פימפום אל דופן בית החזה, פמפמי 5 פעמים

4)      (ציור 3) אחזי את השד וקבעי אותו אל דופן בית החזה, פמפמי את הרביע הפנימי העליון שלו לכוון אזור עצם הבריח, 5 פעמים

• דגשים: מערכת הלימפה היא חד-כיוונית, ויש בה מסתמים המונעים חזרת נוזל הלימפה אל האיבר שנוקז, כך שאל לך לחשוש מגרימת נזק (אלא אם לחצת חזק מדי)

• 

  ציור 4

• 

  ציור 5

• דאגי לתנועה ותזוזה של השד, הכיוונים לפמפום הם כלליים, אל תתעסקי יותר מדי בשאלה אם את עושה את זה לכיוון הנכון.
• זה לא מסג' ולא עיסוי אירוטי, זה עיסוי לניקוז נוזלים.
• בעת פימפום את לוחצת את השד לכיוון מסוים ואז נותנת לו לחזור למצבו ומיקומו הטבעי.
• תנועת השד בעת הליכה ללא חזיה עושה את עבודת הניקוז.

מקורות (חלקיים, יש עוד הרבה)

[*] Cancer Epidemiol Biomarkers & Prev

[*] 007 Breasts, http://www.007b.com/fibrocystic_doctors.php

[*] The Prevention and Complementary Treatment of Breast Cancer, Michael Schachter M.D., F.A.C.A.M., http://healthy.net/scr/article.asp?ID=533

[*] Lancet 1999 May 22;353(9166):1742-5 "Risk of breast cancer in women with palpable breast cysts: a prospective study." Edinburgh Breast Group. Dixon JM, McDonald C, Elton RA, Miller WR, Edinburgh Breast Unit, Western General Hospital, UK

[*] Relfe.com, Dangers of Underwire Bras, John D. Andre, D.C., N.D., http://www.relfe.com/underwire_bras_dangers.html

[*] Dressed to Kill, 1995, Sydney Ross Singer, Soma Grismaijer, http://www.selfstudycenter.org/dressedtokill.htm

[*] European Journal of Cancer, 1991;27(2):131-5, Hsieh, C.C. and D. Trichopoulos, D., Breast size, handedness and breast cancer risk, http://www.ncbi.nlm.nih.gov/sites/entrez?orig_db=PubMed&db=pubmed&cmd=Search&TransSchema=title&term=European%20journal%20of%20cancer%5BJour%5D%20AND%201991%5Bpdat%5D%20AND%20Breast%20size

[*] Chronobiol Int 2000 Nov;17(6):783-93 "The effects of skin pressure by clothing on circadian rhythms of core temperature and salivary melatonin." Lee YA, Hyun KJ, Tokura H, Department of Environmental Health, Nara Women's University, Japan

[*] J. Hansen, "Light at Night, Shiftwork, and Breast Cancer Risk" J Natl Cancer Inst 2001; 93: 1513-1515

[*] Histol Histopathol 2000 Apr;15(2):637-47

[*] http://www.health101.org/art_Bras_and_Brea…

[*] Tominaga S., Aoki K, Fujimoto I, Kurihara M. Cancer Mortality and Morbidity Statistics, Japan and the World-1994.

[*]Japan Scientific Societies Press. CRC Press. 2000 Corporate Blvd., N.W. Boca Raton Fl 33431. ISBN 0-8493-7748-X

[*] Food and Agriculture Organization of the United Nations. FAO Production Yearbook. Rome, 1987.

[*] Kurian, George Thomas. The Book of World Rankings. Facts on File Inc.119 West 57th St. New York, N.Y. 10019.1979. ISBN 0-87196-394-9

[*] Kurian, George Thomas. The New Book of World Rankings. Facts on File Inc.460 Park Ave. So. New York, N.Y.10016. 1991. ISBN 0-8160-1931-2.

[*] Dairy products and breast cancer: the IGF-I, estrogen, and bGH hypothesis. Outwater JL; Nicholson A; Barnard N. Med Hypotheses (ENGLAND) Jun 1997, 48 (6) p453-61, ISSN 0306-9877.