ונתחיל בקצת נוסטלגיה:
ללחוץ לקבלת נוסטלגיה
והסיבה להכנסת הוידאו החביב הזה היא מחקר שנערך באוניברסיטת קולומביה, במכון הפסיכיאטרי של מדינת ניו יורק ובאוניברסיטת פנסילבניה, בפילדלפיה.
החוקרים בדקו מתן תרופות נוגדות דיכאון בארה"ב ב-1996 והשוו את הנתונים לשנת 2005.
האוכלוסייה כללה בני 6 (כן, שש, לא טעות) ומעלה.
תוצאות:
שיעור הטיפול בנוגדי דיכאון עלה מ- 5.84% ב- 1996 ל- 10.12% ב- 2005,
ובמספרים: מ- 13.3 ל- 27.0 מיליון אנשים.
יותר מפי 2 , ב-9 שנים.
(מעניין מה קרה מאז 2005, אני מחכה בקוצר רוח לסטטיסטיקה הבאה).
ממצא נוסף הוא שאחוז החולים שמקבלים תרופות אנטי-פסיכוטיות (5.46% לעומת 8.86%) עלה.
ואילו אחוז המטופלים בפסיכותרפיה ירד (31.50% לעומת 19.87%).
העליה הייתה בעיקר בקרב לבנים והיספנים (כמו בסרט, לא?) פחות בשחורים.
מסקנות:
- האצבע קלה על ההדק, הכי קל זה לתת כימיקלים ולא לנסות לאתר את הבעיה או לטפל בה בדרכים אחרות, לא כימיות.
- כדברי השיר בפתיחה: נורא כיף לחיות באמריקה.
National Patterns in Antidepressant Medication Treatment, Olfson Mark et al, Archives of General Psychiatry, vol. 66, no. 8, 848-856, August 2009
וזה אולי המקום להסב את שומת הלב לתופעה שידוע לרובנו באופן אינטואיטיבי, אבל עכשיו יש כבר מחקרים שמאשרים: יש קשר בין דיכאון ומחלות לב: לשני
הכוונים (דיכאון על מחלות לב ומחלות לב על דיכאון)
Major Depression and Coronary Artery Disease in the Swedish Twin Registry Phenotypic, Genetic, and Environmental Sources of Comorbidity . Kenneth S. Kendler, MD; Charles O. Gardner, PhD; Amy Fiske, PhD; Margaret Gatz, PhD. Arch Gen Psychiatry ;66(8):857-8632009 .
אתם מוזמנים לקרוא פוסטים קודמים בנושא כאן
וכאן
ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
השאר תגובה