כתבה שביעית בסדרת כתבות שלי באתר NRG

שלומית הגיעה אליי 10 חודשים לאחר שילדה את בנה הבכור. בהתחלה היה הכול נפלא: סוף-סוף הצליחה להרות וללדת וההתרגשות והשמחה היו עצומים. אבל ככל שחלפו הימים הסתבר לה שמצבה בעצם לא כל כך טוב: החלב, ששפע ממנה בהתחלה, התמעט במהרה, והיא נאלצה, בניגוד לתפיסת עולמה, להאכיל את התינוק בפורמולה. השיער שלה הפך יבש, פריך, חסר חיים, ונשר בחופנים. העור שלה היה יבש, מקומט וחיוור, וגם הריריות שלה היו יבשות, דבר שהביא לתחושות לא נעימות בפה ובעיניים, ולסבל רב בניסיונות הבודדים שלה ושל בן זוגה לקיים יחסים. אבל הקשה מכול היה הדיכאון שהשתלט על חייה, תחושה של חוסר חיות, חוסר עניין, חוסר כל רצון לחיות. ובלילות נטולי השינה, שלא היה להם סוף, חישבה אפילו למות.

שלומית תיארה מצב המוגדר ברפואה הסינית כחוסר 血 Xuè, מושג אותו נהוג לתרגם למילה דם.

אלא שלמושג דם משמעויות שונות ברפואות הסינית והמערבית.

 

הצלמית מורכבת מציור של כלי, מיכל פשוט, יום-יומי, 皿 Mǐn, אבל עם תוספת קטנטנה, והתוספת היא טיפה מעל 血. הבדל זעיר זה הופך את הכלי הפשוט לדבר יקר ערך ובעל חשיבות, עתה פירוש הצלמית הוא שזהו כלי לנשיאת דם של קורבנות שהוקרבו לאלים, וזה הופך את החומר בו אנו עוסקים לחומר נדיר, יקר, בעל איכויות נעלות. זהו הדם.

 

למושג דם משמעות שונה ברפואות הסינית והמערבית. ברפואה הסינית דם הוא סוג של צ'י, בעל דחיסות וחומריות, ובכל זאת צ'י. יתרה מכך, לא ניתן להפריד בין דם לבין צ'י. עד כדי כך שהמושג מופיע לעיתים כדם-צ'י ולפעמים נהוג לדבר בו כך- QIXUÈ. הצ'י נמצא בתוך הדם, מהווה חלק בלתי נפרד ממנו, מניע אותו, בלעדיו הדם הוא נוזל אדום חסר חיים, ואילו הדם מזין את הצ'י, הוא ה"אימא של הצ'י", בטקסטים מסוימים עתיקים לא ניתן להבדיל בין  Xuèל-YING QI. הדם שייך ל-YIN לעומת הצ'י המייצג את ה-YANG. הם נעים יחד במרידיאנים Jīngluò 經絡) ובכלי הדם (血脉 Xuèmài מושג המורכב מהמילים דם Xuè ודופק/הלם, פעימה Mài), אך קשה למצוא במקורות הגדרה מדויקת של אלה או אלה, כי הרפואה הסינית מתמקדת בתפקוד ולא במבנ אנטומי, כלי הדם- Xuèmài הם אחד מששת האיברים המיוחדים. (Curious or Extraordinary Organs), יחד עם המוח, מח העצמות, הרחם, העצמות וכיס המרה.

 

אלה איברים בעלי מבנה יאנג אך תפקוד יין. במקרה של הדם, כלי הדם הם ה"איבר היאנג " של הדם: Yang organ of Xuè, ומובחנים בכך שהם מכילים יותר דם מצ'י, לעומת המרידיאנים, בהם יש יותר צ'י מאשר דם. אבל גם באלה וגם באלה נעים גם דם וגם צ'י.

 

בתפיסה המדברת על-QIXUÈ הכוונה למשק אנרגטי מיקרוסקופי, הדגש הוא לא על חלוקת הדם בגוף, אלא על חלוקת האנרגיה ברמה המיקרוסקופית. האיחוד של דם וצ'י הוא יותר מסכום שניהם, שוב, זהו אפקט הזוגיות, כמו בצמדים יין-יאנג או שמיים-ארץ, כל צמד שכזה מייצג יותר מסכום שני מרכיביו, מדובר במציאות אחת, רחבה, ובשתי פניה.

 

Xuè הוא גם הגוף הדמי, שאנחנו מודדים במערב ברמת ההמוגלובין, אבל גם, ובעיקר, דם שזוכה לחיוניות בזכות הצ'י.

 

צמד זה QIXUÈ, מתייחס בין השאר לכל התופעות של אנרגיה ודם, בכל הרמות, ע"פ תפיסה זו יש אזורים בגוף בהם יש יותר דם מאנרגיה, ואזורים בהם יש יותר צ'י מאשר דם. לדוגמא: כבר הבנתם, בין השיטין, שיש לנו כמה דרכים לחלק את הגוף, חוץ מיין-יאנג, שמיים-אדם-אדמה ועוד כמה שיטות, היום תכירו את שיטת " שש השכבות", שעניינה תהליכי חדירת מחלות לגוף ובאחת השיחות הבאות אקדיש לה מקום משלה, כרגע קבלו רק את העובדה שיש דבר כזה.
חלוקה זו לשש שכבות היא כדלקמן:

  • שם השכבה             פירושו                     האיברים המרכיבים
  • TAI YANG    太陽    יאנג הגדול               שלפוחית שתן 膀胱,   מעי דק 小肠
  • YANG MING    陽明    יאנג הזוהר/בהיר    קיבה 胃,                 מעי גס 大腸
  • SHAO YANG    少陽    יאנג הקטן            כיס מרה 膽,            מחמם משולש 三焦
  • TAI YIN    太陰    יין הגדול                    טחול 脾,                 ריאות 肺
  • SHAO YIN    少陰    יין הקטן                  כליה 腎,                 לב 心
  • JUE YIN    厥陰    יין המוחלט                  כבד 肝,                  מגן הלב 心包

 

ולמה אני מעלה את זה עכשיו? כי בדיון על שש השכבות יש הבחנה ביניהן בין השאר על פי יחסי צ'י ודם בתוך כל אחת מהן, וכך נאמר:
"ביאנג הגדול יש יותר דם מצ'י,
ביאנג הזוהר יש דם וצ'י במידות שוות,
ביאנג הקטן יש פחות דם מצ'י,
גם ביין הגדול יש פחות דם מצ'י,
ביין הקטן יש פחות דם מצ'י".
ביין המוחלט יש יותר דם מצ'י"

 

כלומר, הרפואה הסינית מבדילה בין שדות אנרגטיים שונים: אלה בהם זורם בעיקר דם, שדות אנרגטיים בהם זורם בעיקר צ'י, ושדות פעולה של אנרגיה ברמות דומות של צ'י ודם.

 

תפקידים:
התפקיד העיקרי של הדם הוא הזנה של הגוף, האיברים הפנימיים (ה- ZANG FU), השיער, העור, העיניים וכו'. הוא משלים בכך את תפקיד ההזנה של הצ'י, אך הוא ממלא תפקיד נוסף שאין לצ'י. הוא מלחלח, עליו "לדאוג" שרקמות הגוף לא תתייבשנה. לכל איבר דם משלו, והוא אחראי על לחלוח והזנת איברי מטרה מסוימים: בולט במיוחד דם הכבד, המלחלח ומזין את העיניים, הגידים והרצועות, העור והשיער, כך יכולות העיניים לראות, הגידים והרצועות גמישים ובריאים, העור לא מתייבש והשיער בריא ומבריק, הוא גם מזין את הרחם. "תקלה" בדם הכבד, (חסר, או אי-זרימה) תגרום להפרעות מחזור, כאבי ווסת, בעיות פוריות, או ליקוי בהתפתחות העובר.תפקיד חשוב נוסף הוא "עגינה", חיבוק, עטיפה לנפש SHEN 神 , בזכותו יש לאדם רוח איתנה, מוחו צלול. בהפרעה של דם הלב או דם הכבד כגון חוסר דם או חום בדם, יופיעו הפרעות שינה או חלומות רעים והפרעות מסוג אי שקט, חוסר אושר, חרדות, רגישות יתר, דפיקות לב ועוד, כי אין לנפש מנוחה, אין לה משכן.

 

יש התייחסות פונקציונלית ברורה ליחסי איברים וחומרים שונים עם הדם, כך נאמר כי הלב שולט בדם ובזרימתו, על ידי שליטה על כלי הדם, האחראים על זרימתו. בלב גם נוצר הדם. בעזרת אש הלב, החיונית ליצירת הדם.

 

המקור העיקרי לדם הוא הטחול, המתמיר מזון ל-GUQI, ואז נשלח מעלה לריאות ומשם ללב, שם הוא מותמר לדם, (אחד הטקסטים העתיקים אומר שהמים הופכים לצ'י והאש הופכת לדם). בתהליך ההתמרה של GUQI משחקים תפקיד ה YUAN QI  והתמצית (JING) שניהם מן הכליות. על כן בבואנו לחזק דם עלינו לחזק את הטחול ואת הכליות.

 

אבל כמעט לכל איבר יש יחסים עם הדם, כך הטחול, מלבד היותו היצרן של הדם, גם שומר אותו בתוך כלי הדם (המושג המקורי הוא "שולט בדם").ולכן במצבי חולשה של צ'י הטחול אין הטחול מסוגל לייצר דם, וגם הצ'י שלו לא מסוגל להחזיק את הדם בתוך כלי הדם והדבר מתבטא בדימומים ספונטניים ושטפי דם תת-עוריים.
הכבד "מאחסן" את הדם. למשפט זה כמה מובנים: במצב ערנות ותנועה הדם מוזרם על ידו לשרירים ולרקמות החיבור, ובעת שהאדם שוכב זורם הדם חזרה לכבד, שם הוא מתחדש.

 

גם הריאות משפיעות על הדם במספר דרכים: הן עוזרות לטחול בשליחת GUQI ללב לשם יצירת הדם, והן גם שולטות על כלי הדם והמרידיאנים. ומספקות ללב צ'י לשם דחיפת הדם.

 

יחסי צ'י ודם
ליחסים אלה ארבעה היבטים:

כל תלמיד לרפואה סינית לומד את המשפט:"צ'י שולט בדם, דם מזין את צ'י". וזה מתבטא בכמה דרכים:
1.    צ'י מייצר את הדם.
GUQI  ו- YUAN QIהם הבסיס ליצירת XUÈ.
צ'י הריאות חיוני לתהליך ייצורו.
2. צ'י מניע את הדם.
צ'י הוא הכוח המניע את הדם, והמעניק לו חיוניות, בלעדיו יהיה הדם נוזל אדום חסר כח וחיים.
צ'י הלב מניע אותו. כך גם צ'י הריאות, ואילו YING QI נע בתוך כלי הדם יחד עמו ומזין.
היתעקות של צ'י מביאה בהכרח לאי זרימה של דם.
3.    צ'י מחזיק בדם.
צ'י הטחול שומר את הדם בתוך כלי הדם.
4.    הדם מזין את הצ'י.
הדם מזין את הצ'י ומספק לו בסיס חומרי, סמיך, המונע מהצ'י מלעלות למעלה או "להתנהג בצורה לא אחראית"        ולהתבטא כ"חום ריק".

 

יחסי דם-תמצית.
דם ו"תמצית" יכולים בעקרון להפוך זה לזה, הדבר נכון באופן מוחלט בכיוון הפיכת התמצית לדם, היות ולתמצית תפקיד בתהליך ייצור הדם. ונכון חלקית בכיוון דם לתמצית. אמנם ה-JING לא ניתן לחידוש, אך הדם יכול "לרענן" אותו, לא ע"י העלאת כמותו אלא ע"י תהליך "טיוב הקרקע", הוא יכול לשפר את יכולת הגוף לנצל נכון יותר את הJING- הקיים.

 

פתולוגיות של דם:

חסר דם, ,Blood Deficiency 血虚 Xuè Xū
על רקע כשל בייצור, כגון בחולשה או חסר של צ'י הטחול, יכול להתבטא באיבר מסוים, כגון: ידיים קרות. נקודות שחורות מול העיניים, או באופן סיסטמי: חיוורון, סחרחורת, עור יבש, שיער פריך, ציפורניים מתפצלות, אל-ווסת, דפיקות לב, ירידה בזיכרון, לשון דקה, חיוורת ויבשה, שפתיים חיוורות ויבשות, חולשה כללית וסימני יובש כלליים, היות ודם הוא YIN לפעמים יכול חוסר דם להופיע יחד עם חוסר YIN ועם סימני חום "לא אמיתי"|. אך אין הדבר הכרחי. פתולוגיה שכיחה מאוד בנשים, חשוב לציין שאין הדבר מחייב אנמיה מעבדתית.

חום בדם, 血热 Xuè Rè Heat in Blood
בדרך כלל על רקע חום של הכבד. יכול להתבטא במחלות עור מגרדות, אדומות, ייבשות כגון פסוריאזיס, אקזמה ועוד. במקרי חום רב (אש) בדם, המצב יכול להתפתח ל 魯莽血 Reckless Blood Lǔ mǎng, "דם פזיז/חסר אחריות" עם דימומים ושטפי דם.

תקיעות הדם, Xuè Yū 血瘀 ,Blood stasis /stagnation
כשלון הדם לנוע, אם על רקע תקיעות של צ'י, המניע אותו, אם על רקע טראומה מקומית, או על רקע חסר של דם או של צ'י, ביטוייו יהיו בדרך כלל כאב חד, ממוקם, קבוע, גושים נוקשים, הגדלה של איבר, עם רגישות האיבר המוגדל, ווסת כואבת מלווה בקרישי דם וכו', לשון סגולה או עם כתמים סגולים.

אובדן דם, 失血 Blood Loss ,Shī Xuè
בדרך כלל זהו מצב אקוטי יותר של חסר דם. על רקע דימום גלוי: מהאף, הרחם, בצואה, בשתן, מטראומה, בעקבות לידה, בניתוח וכו', וביטוייו כמו של חסר דם אך חריפים יותר.