לאורך האבולוציה למד גוף האדם להסתגל לתנאי מזג אויר קשים ואף קיצוניים, האדם הוא כנראה הייצור הסתגלן ביותר עלי אדמות, זהו המין היחיד השורד הן במדבריות סהרה והן בקוטב, הן במעמקי הים והן בחלל. כמעט בכל תנאי אקלים קיצוני יש יצורים חיים, אך רק האדם הגיע ושרד בכולם. ובכל זאת, בעת חשיפה לתנאים מסוימים, נוטים בני האדם לחלות. לפי הסינים יש ששה מחוללי מחלה חיצוניים, אשר חודרים מן החוץ אל הגוף ומעוררים מחלה. כפי שהוסבר בקצרה בשיחה הקודמת, הסיבה למחלה "חיצונית" יכולה להיות עוצמה חריגה של מחולל המחלה, חולשה אבסולוטית או יחסית של האנרגיות המגנות אצל האדם המותקף, או הופעה "מפתיעה", פתאומית, שלא בעיתה, של מחולל המחלה. אחד או יותר מתנאים אלה עלול ליצור מצב בו יכולת ההסתגלות של האדם ירודה, המערכת תיכנס לאי-איזון, והאדם יחלה.
מחוללי מחלה מסוימים נפוצים יותר בתנאים או בעונות מסוימות, כך- מחלות הנגרמות על ידי רוח נפוצות יותר באביב, מחלות הנגרמות על ידי לחות שכיחות בתנאי חיים של לחות, מחלות חום הקיץ מופיעות בקיץ וכו'. עוד תופעה בעלת חשיבות היא נטיית מחוללי מחלה לחדור יחד (כגון רוח עם קור, עם לחות וכו') ונטייתם להשתנות לאחר שחדרו לגוף, כך קור עשוי להפוך לחום, לחות ליובש ועוד, תופעה נוספת היא מסלול חדירת מחולל המחלה: היות ואלה גורמים חיצוניים, הם חודרים מן החוץ פנימה במסלול מסוים, דרך העור, האף והפה, ובסדר מסוים של שכבות אנרגטיות, המסודרות מן החוץ פנימה לפי יחסי יין ויאנג מסוימים.
השכבות, מן החוץ פנימה, הן:
TAI YANG, 太阳, היאנג הגדול, הפגיע בעיקר לקור ומכיל את שלפוחית שתן והמעי דק,
YANG MING, 阳明, היאנג הזוהר, פגיע ליובש ובו הקיבה והמעי הגס,
SHAO YANG, 少阳, יאנג הקטן, פגיע לאש, עם כיס המרה והמחמם המשולש,
TAI YIN, 太阴, יין הגדול, פגיע ללחות ובו הטחול והראות,
SHAO YIN, 少阴, יין הקטן, פגיע לחום עם הכליות והלב,
JUE YIN, 厥阴, יין המוחלט, פגיע לרוח ובו הכבד ומגן הלב.
ככל שמחולל המחלה חודר עמוק יותר, כך יותר קשה המחלה.
מחוללי המחלה החיצוניים הם:
רוח Wind 風 Fēng
הרוח נושבת קרירה
רוח אמנם נפוצה יותר באביב אך קיימת למעשה לאורך השנה כולה. כשרוח מופיעה בעודף או בעוצמה חריגה, זוהי רוח פתוגנית, שהיא אולי מחולל המחלה החשוב ביותר. רוח חיצונית תוקפת תחילה את העור, את שכבת השרירים החיצונית, ודרכי הנשימה.
המאפיין הבולט ביותר של פתולוגיות של רוח הוא התנועה (תנועת יתר או היעדר תנועה), אני מפנה אתכם לשיחה הראשונה בסדרה, ובה שיחה שניהלתי עם בני נוי על הרוח. משמעות הדבר היא שסימנים וסימפטומים המשוייכים לרוח מתאפיינים בשינויים: שינוי מיקום, שינוי אופי, שינוי תנועה (רעד או קפאון/שיתוק). אופייה של הרוח הוא יאנגי, בגלל עוצמתה, כוחה, תנועתיותה, ועל כן היא נוטה לתקוף חלקים עליונים בגוף ואיברים חיצוניים. מחלות רוח חיצונית מתאפיינות בהופעה מהירה ובשינויים מהירים, כך- התקררות/הצטננות/שפעת נגרמת על ידי רוח, אך גם פריחה אלרגית, וגם דלקת פרקים בה כאב הפרקים נודד ממפרק למפרק. כשרוח תוקפת את דרכי הנשימה, מלווה המחלה לעתים ברעד שרירי וצמרמורת. מלבד רוח חיצונית קיימת רוח פנימית, הנוצרת במצבים קיצוניים, בהם מתרחשת תנועה עזה, כגון בחוסר יין או דם, או במצבי חום קיצוניים, כגון במחלות אש (ראו בהמשך).
קור Cold 寒 Hán
מה אומרים זקני צפת?
קור תוקף כשהגוף לא מוכן להופעתו ואינו מצליח להדוף אותו. אמנם קור נפוץ בעיקר בחורף, אבל מאז המצאת המזגן, ויותר בשנים האחרונות, הפכו מחלות קור ורוח לשכיחות בכל ימות השנה. לי יש הסבר משלי לכך, שאמנם לא הוכח מדעית, אך כיוון שאני המצאתי אותו הוא חביב עליי, אז הנהו לפניכם, באופן בלעדי, מוצג לפניכם: בתחתית המוח שלנו יש בלוטה ושמה בלוטת האצטרובל Pineal gland, בלוטה זו משחררת לזרם הדם חומר ושמו מלטונין Melatonin, כמותו נקבעת על פי כמות האור השוררת, ומשתנה גם עם גיל האדם. אחד התפקידים המרכזיים של המלטונין הוא וויסות שתי מערכות חיסון שונות בגופנו, המערכת ההומורלית Humoral immunity והמערכת התאית Innate immunity, טענתי היא שהמוח שלנו מפעיל "תוכנת קיץ" או "תוכנת חורף" על פי עונות השנה, וכמות האור השוררת בהן, כך, בימים של הרבה אור, הגוף שלנו אמור לעבוד ב"מתכונת קיץ", ואם אנחנו נחשפים למזגן, שהוא למעשה מזג אויר חורפי, על פי הרפואה הסינית, מתרחש מצב של רוח וקור המופיעים בעיתוי לא מתאים, שלא בעונתם, ואז אנחנו חולים. ובהקשר זה ראו כאן
קור הוא יין באופיו ועל כן הוא פוגע ומחליש את היאנג, או את האספקט היאנגי של הצ'י, כך, למשל, קור שיחסום ויפגע בתפקוד הצ'י המגן, יפגע ביכולת הגוף לחמם עצמו ותופענה צמרמורות, אם תתרחש פגיעה בצ'י הטחול או הקיבה ייתכנו כאבי בטן ביחד עם קשיי עיכול, או קשיי נשימה והפרשת נזלת וליחה אם הפגיעה היא בצ'י של הראות. וכשקור חודר לשכבות עמוקות הוא יכול להפוך למרכיב מרכזי למשל בדלקת פרקים.
חום הקיץ Summer Heat 暑 Shǔ
מי אמר תל אביב ולא קיבל?
כפי שקור הוא פתוגן של חורף אך עלול להופיע בעונת הקיץ בגלל מיזוג, כך "חום הקיץ" הוא אמנם מחולל מחלה של קיץ, אך עלול לפגוע בנו בחורף בעקבות הפעלת מיזוג/חימום מרכזי. מאפייניו הם של עודף יאנג, כלומר- יובש, לפעמים על רקע הזעה מרובה, חום גבוה, אי שקט, סומק בפנים, דופק מהיר, צמא רב, שתן מועט או מרוכז ובמקים קיצוניים אפילו אובדן הכרה.
לחות Damp 湿 Shī
אולי תצא כבר מהמים?
אצלנו שוררת הלחות, לפחות בשפלה, במרבית השנה, ובעיקר בקיץ. גם בסין שייכת הלחות, כמחולל מחלה, לסוף הקיץ, עת היאנג מתחיל לדעוך והיין מתעצם. ואכן, לחות היא פתוגן יין באופיו. היא פוגעת באלה המתגוררים באזורים לחים, בעוסקים בעבודות הכרוכות בלחות ומים, בניזונים ממזונות המגבירים לחות, ובבעלי טחול חלש, שבגינו אין גופם מסוגל להפטר מעודפי הלחות. הלחות מאטה זרימת צ'י ומכבידה, היא מסרבלת תפקוד איברים, מנפחת, מגבירה הפרשות, נותנת תחושת כובד ולאות ו"משיכה כלפי מטה". במצבים קשים היא תתבטא בבצקות, גושים, דלקות והפרשות שונות, ואף כליחה המצטברת בדרכי הנשימה.
יובש Dryness 燥 Zào
are you happy to see me dear??
הסתיו הוא עונת היובש. מחלות יובש מתאפיינות במיעוט נוזלים והפרשות, בסדקים בעור ובריריות, צמא, בשיער, עור וצפורניים יבשים ופריכים, מיעוט שתן, עצירות, שיעול יבש ואפילו דמי, ייתכנו גם הפרעות ווסת, בגלל "יובש בדם".
אש Fire 火 Huǒ
yes, I am
המושג אש בא להבדיל בין חום פיזיולוגי, נורמלי, ובין חום פתולוגי, שמקורו לרוב חיצוני. בהיות האש פתוגן יאנג, היא נוטה לעלות ולתקוף את חלקי הגוף העליונים. ביטוייה סומק, דופק מהיר, חום גבוה, צמא קשה אך גם הזעה מרובה, אודם בעיניים, בפה ובשפתיים, פצעים בפה, דימומים ודלקות חניכיים, כאב ודלקת בגרון, בסינוסים, באוזניים, שטפי דם, עצירות וחולשה. בגלל תנועת האש, עלולה להתפתח "רוח פנימית" שיכולה להתבטא ברעד או בשיתוק (כגון באירוע מוחי), ואם האש תוקפת את הלב- גם התקפים פסיכוטיים או מאניים.
בשיחה הבאה: ייסורי הנפש.
השאר תגובה