יש משהו חביב ומטופש בבדיחות פאב, אז היום תקבלו אחת כזו. הסיפור הולך ככה (ויסלח לי מי שסיפר לי אותו אם אני לא מדייק):
יושבת חתיכה ליד הדלפק בבר, רואים שיש לה קלאסה, היא לבד, וזה ממש מתבקש, אז ניגש אליה בחור ומציע לה משקה. החתיכה מסכימה בשמחה ואז הוא שואל:
-"מה תשתי?"
– "לא משנה, מה שיש"
– "אולי וויסקי?
– "לא, וויסקי מזכיר לי את התקופה שחייתי בלונדון עם ג'ורג', תמיד שתינו וויסקי כשהיינו באים למלכה, זה עושה אותי נורא עצובה".
– אוקיי, אז אולי טקילה?
– "לא, טקילה מזכירה לי את התקופה שחייתי במקסיקו עם רוברטו, תמיד שתינו טקילה כשחזרנו ממלחמות השוורים, זה עושה אותי נורא עצובה".
-"טוב, אז מה עם שמפניה?"
– "לא, שמפניה מזכירה לי את התקופה שחייתי בפריז עם ז'אן-פייר, תמיד שתינו שמפניה אחרי האופרה, זה עושה אותי נורא עצובה".
– "בסדר, ומה עם וודקה?"
– "לא, וודקה מזכירה לי את התקופה שחייתי בסנט-פטסבורג עם וסילי, תמיד שתינו וודקה ואכלנו קביאר, זה עושה אותי נורא עצובה".
-"אפשר אז להציע לך ברבון?
– "לא, ברבון מזכיר לי את התקופה שחייתי בניו יורק עם מייקל, תמיד שתינו ברבון יחד עם אנדי וורהול, זה עושה אותי נורא עצובה".
-"טוב, אז אוזו"
– "לא, אוזו מזכיר לי את התקופה שחייתי באתונה עם יאנוס אצלו ביאכטה, תמיד שתינו אוזו, זה עושה אתי נורא עצובה".
-"אוקיי, אז בירה?"
-" לא, מבירה אני מפליצה".

 

וסיפור חביב זה עלה עכשיו מן האוב בגלל מחקר מעקב פרספקטיבי שפורסם לא מזמן בעיתון (המכובד לכל הדעות) Archives of Dermatology. לפני כן אסביר שבמחקר פרוספקטיבי (pro  = קדימה  spective  = להביט; מביטים לעתיד החל מתחילת המחקר): קבוצות המחקר  מוגדרות על פי חשיפה לגורמי סיכון בהווה, לשם איתור מחלות בעתיד (Prospective follow-up study ) במשך תקופת המעקב. יש הקוראים למחקר כזה גם concurrent cohort study  כיוון שבוחרים את קבוצות המחקר כעת ומלווים את המשתתפים בה לעתיד. ולו יתרונות לא מעטים:
•    הוא מאפשר איסוף מידע אמין  על המחלה הנבדקת ומאפיניה לפי הגדרות שנקבעו לפני תחילת המחקר.
•    הוא  מאפשר קבלת מידע על חשיפה לגורם סיכון לפני הופעת המחלה ועל כן אין חשש להטייה בהגדרת החשיפה לגורמי הסיכון בשל המחלה.
•    הוא מאפשר לאסוף מידע על כמה מצבי בריאות (כמה מחלות שונות).
•    ניתן לבדוק השפעת גורמי סיכון נדירים.
•    ניתן לאסוף מידע לגבי גורמי סיכון  אחרים ("גורמים מתערבים") העלולים להטות את התוצאות.

 

המחקר הפרוספקטיבי שבעטיו אני כותב פוסט זה בדק 116,671  נשים אמריקאיות, כולן אחיות במקצוען, בגילאים 27 עד 44, בין השנים 1995 עד 2005. בנות הקבוצה הגדולה הנ"ל דווחו על צריכת האלכוהול שלהן. מן המחקר הוצאו כאלה שדווחו על נגעי פסוריאזיס לפני תחילת המחקר, וכך נותרו 82869 נשים.
בתום המחקר נתבקשו הבנות לדווח על נוכחות/אבחנת פסןריאזיס חדשה במהלך 10 השנים בהן נערך המחקר.

 

תוצאות:
•    1,150 דווחו על אירוע אחד לפחות של הופעת פסוריאזיס חדשה, מתוכן נותחו 1,069 מקרים.
•    בהשוואה לנשים שלא שתו כלל אלכוהול הייתה שכיחות הופעה המחלה פי 1.72 עבור מי ששתתה לפחות 2.3 משקאות אלכוהוליים בשבוע.
•    בבדיקת סוגי המשקאות נמצא קשר בין שתיית בירה אלכוהולית (nonlight beer) לפחות 5 פעמים בשבוע פי 1.76 לעומת משקאות אלכוהוליים אחרים, כגון בירה קלה, יין אדום, יין לבן וליקר, שלא נמצא קשר סטטיסטי בינם לבין אירעות של פסוריאזיס.
•    נמצא קשר ישיר בין מידת שתיית הבירה ה"לא קלה" ובין הופעת המחלה.

 

מסקנות:
•    צריכת בירה "לא קלה" נמצאה בקשר ישיר עם תחלואה בפסוריאזיס בקרב נשים, וככל ששתו יותר- הייתה יותר פסוריאזיס
•    לא הוכח קשר בין צריכת משקאות אלכוהוליים אחרים לבין המחלה.

היו כאלה שהתרשמו כל כך מן הממצאים עד שכתבו, במכתבים למערכת, כי באי אזהרת נשים מפני הסכנה לפסוריאזיס הטמונה בשתיית בירה יש חוסר אחריות,

 

הערות שלי:

  • קצת מוזר המחקר הזה, מי טורח לעשות דברים כאלה, משקיע כ"כ הרבה זמן וכסף, ובשביל מה? אין להם משהו יותר חשוב לחקור?
  • אולי כדי להוכיח שלשתות בירה זה לא Ladylike ועדיף לכן, הבנות, ללגום יין או שמפניה בסטייל?
  • אני לא יודע כמה באמת בירה תעשה לך פסוריאזיס, אבל אם כבר יש לך פסוריאזיס, אז הייתי מציע לך לא לשתות בירה.
  • זה שלא בדקו גברים זה לא אומר שזה לא משפיע גם עליהם.
  • מה שבטוח שבירה עושה – זה כרס.

Alcohol Intake and Risk of Incident Psoriasis in US Women, A Prospective Study
Abrar A. Qureshi, MD, MPH; Patrick L. Dominguez, MD; Hyon K. Choi, MD, DrPH; Jiali Han, PhD; Gary Curhan, MD, ScD. Arch Dermatol. 2010;146(12):1364-1369. doi:10.1001/archdermatol.2010.204



לראש העמוד