בתרבות היפנית קיים מושג השאוב מן הבודהיזם, והוא לכשעצמו עולם תרבותי שלם, המיוחס בעיקר לאספקטים אסתטיים של החיים, אבל למעשה לחיים בכלל.

המושג הוא ואבי-סאבי Wabi-Sabi 侘寂.

זוהי תפיסת עולם המקבלת את הזמניות ואי השלמות.

בהיבט האסתטי מדובר בעובדה כי יופי הוא לא מושלם, בלתי שלם, וזמני.

הרעיון לקוח משלושת האמיתות הבסיסיים של הבודהיזםtrilakṣaṇa) , tilakkhaṇa וביפנית 三法印 sanbōin) והן:

  • זמניות/או ארעיות (anicca, וביפנית 無常 mujō)
  • סבל, או אי-שביעות רצון, ( dukkha וביפנית ku)
  • והיעדר האני (anattā, וביפנית 空 )

 

מבחינה אסתטית כולל רעיון הואבי-סאבי אי-סימטריה, חספוס או גסות, פשטות, חסכנות, עד כדי נזיריות, ענווה וצניעות, אינטימיות, והערכת השלמות הפנימית של תהליכים ואובייקטים בטבעיותם (כלומר- שחפץ או תהליך, הנוצרים או מתקיימים באופן טבעי וללא התערבות- הינם שלמים).

ואבי-סאבי מזין את כל מה שהוא אוטנטי, על ידי קבלת שלוש עובדות בסיס פשוטות: כלום לא מתקיים לעד, שום דבר אינו גמור, ושום דבר אינו מושלם.

 

המלים ואבי וסאבי לא קלות לתירגום,

ואבי הייתה במקור הבדידות שבחיים בטבע, רחוק מן החברה, בהתבודדות., ואילו סאבי דק, רזה, קמל, בסביבות המאה ה-14 השתנתה משמעות המלים.

ואבי היא היום פשטות כפרית, טריות ושקט, ויש המפרשם אותה כאלגנטיות. וסאבי היא יופי או שלווה הנרכשים עם הזמן, המשאיר את אותותיו על האדם והחפץ, (אולי מה שנתפס כיום כחיובי במושג וינטאג' vintage, או רטרו retro).

לפני כ-700 שנים, בעיקר בקרב האצולה היפנית, התקבע הרעיון שהבנת מושגי הארעיות ואי השלמות הם הצעד הראשון אל עבר ההארה ( Nirvāṇa निर्वाण  או  निब्बान nibbāna או ביפנית סאטורי Satori (悟り.

בתפיסה הבודהיסטית (בעיקר של הזן בודהיזם וזרם המאהינה Mahayana ) מייצג מושג הואבי-סאבי שיחרור מחומריות ומעבר/קבלת אורח חיים פשוט יותר, וכיוון שהבנה אמיתית לא ניתנת להשגה באמצעות מלים, הרי שקבלת רעיון הואבי-סאבי ללא מלים היא הדבר הנכון.

זו הזדמנות ללמוד את החיים, ואיך לחיות אותם באמצעות החושים בלבד, ללא היאחזות (או הסתבכות, או כבילה) במחשבות ובמלים.

להפרד מן הנקי, החלק, המדויק,

לראות את היופי שבפשוט, בפגום -הבלתי מושלם,

במה שנשבר ותוקן באיכפתיות, באהבה,

לאהוב את השגיאות והמומים ולקבל אותן,

לדעת שכל דבר זמני ולא יתקיים לעד,

להבחין בפרטים, ה"מובן מאליו" שבד"כ עוברים מעליו ולא רואים אותו.

להתמקד בערך הפנימי  ולא בעלות.

לשאוף למינימלי ולא לראות בזה פחיתות ערך.

לקבל (את התהליכים והדברים בפשטותם ובטבעיותם, כפי שהם).

גם בטבע יש ואבי-סאבי

 

דוגמה נפלאה לקבלת החיים בדרך זו היא מושג הקינצוקורוי kintsukuroi 金繕い

מי שמצליח ליישם תפיסת עולם שכזו- מבורך, בואו ננסה.

 

אחרית דבר:

נזכרתי בדבר ששמעתי פעם: שיהודים יראי שמיים העוסקים באמנות, מקלקלים משהו ביצירה שלהם, שלא תהיה מושלמת, כי רק הקב"ה יוצר דברים מושלמים