הפוסט הזה התחיל מאגדה אורבנית, האומרת שהמילה הלועזית למתן עדות (להעיד) to testify באנגלית, . testifier בצרפתית, testificar בספרדית, מקורה במילה הלטינית testis, שפירושה אשך, ומקורה במנהג שהיה מקובל ברומי העתיקה, על פיו, כשאדם נשבע/נתן עדות, הוא היה אוחז באשכיו, כהוכחה לאמיתות דבריו, וכשכרתו ביניהם ברית- אחזו זה באשכיו של השני.
אז זהו, שזה פייק… אין הוכחה שאכן כך נהגו הרומאים.
למילה testis בלטינית יש שתי משמעויות, אחת היא אכן אשכים, והשני היא עד, כשהמקור הוא במילה ה השפה האינדו-אירופאית הקדומה שפירושה המספר שלוש (3) היות ועד נחשב צד שלישי בכל אירוע משפטי
כמעט ועזבתי את הנושא, אבל אז נתקלתי שוב ושוב בכך שדווקא בספר בראשית יש התייחסות למנהג כזה…
וכולם מצטטים שני פסוקים מספר בראשית:
בראשית כ״ד: ב׳ וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי׃
בראשית כ״ד: ט׳ וַיָּ֤שֶׂם הָעֶ֙בֶד֙ אֶת־יָד֔וֹ תַּ֛חַת יֶ֥רֶךְ אַבְרָהָ֖ם אֲדֹנָ֑יו וַיִּשָּׁ֣בַֽע ל֔וֹ עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃
ומסבירים שהביטוי "תחת ירכי" פירושו לאחוז באיבר המין (ברית המילה, או בשפת העם, אם תסלחו לי, הזין) והנה כמה הסברים וצידוקים לכך:
הלשון העברית נודעת בשם 'לשון הקודש',, ועל כן אין בה לשונות גסים, כמו בשאר לשונות. אברים צנועים שבאדם אינם נקראים בשמם, אלא מכונים על שם האברים הסמוכים להם.
כך, בגבר נקראים הבנים 'יוצאי ירכו, יוצאי חלציו'. באשה 'פרי בטנה, פרי מעיה'.
ערות האשה נקראת על שם הטבור: 'שררך אגן הסהר אל יחסר המזג' (שיר השירים ז, ג).
אברהם אבינו ששיגר את עבדו אל משפחתו לקחת לו משם אשה תובע ממנו לשים ידו תחת ירכו (בראשית כד ב) ואין הירך אלא כינוי לברית-המילה.
מסביר רש"י, ואמרו חכמים (בראשית רבה פרשה נט): שים נא ידך תחת ירכי, א"ר ברכיה לפי שנתנה להם בצער לפיכך היא חביבה ואין נשבעין אלא בה.
וביתר ביאור הובאו הדברים ברש"י: תחת ירכי – לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה.
מטרת שימת היד תחת הירך היא כדי לאחוז במילה שהיא חפץ של מצוה, וכדרך הנשבעים (ראה שבועות לח, ב).
תרגום יונתן: שים נא ידך תחת ירכי – שוי כדון ידך בגזרת מהולתי (מילתי). (בראשית כד ב)
רש"י: תחת ירכי – לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה. (שם)
אבן עזרא: …והקרוב אלי שהיה המשפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי שהוא ברשותו, והטעם אם אתה ברשותי שים נא ידך תחת ירכי, והאדון יושב והירך על היד, בטעם הנה ידי תחת רשותך לעשות רצונך, וזה המשפט עדיין בארץ הודו. (שם)
אברבנאל: תחת ירכי – שמעת שקבלו הברית היו מיוחדים להנהגתו ית'. (שם)
מדרש שכל טוב- מז:כט שים נא ידך תחת ירכי. כלומר השבע לי בברית מילה, כדרך שהשביע אברהם את עבדו אליעזר אלא שאליעזר לא היה מזרעו של אברהם לא בוש לשום ידו תחת יריכו דכתיב "וַיָּ֤שֶׂם הָעֶ֙בֶד֙ אֶת־יָד֔וֹ תַּ֛חַת יֶ֥רֶךְ אַבְרָהָ֖ם אֲדֹנָ֑יו", אבל יוסף שהיה בנו של יעקב יוצא ירכו לא שת ידו תחת ירך אביו אלא נשבע לו על פה
אז אולי נחזיר את המנהג היפה הזה?
אם אתם רוצים שאאמין לכם אתם יודעים איפה להחזיק לי…
השאר תגובה