295: תשמיע לי מה הלחנת ואגיד לך ממה אתה סובל

The Gout / James Gillray

השבוע (14/12/21) התפרסם מאמר בעתון רפואי ידוע ומוכר, ה BMJ, ובו המלצה לרופאים להקשיב בתשומת לב למטופליהם, המתארים את תחלואיהם בלשון אטיפית, מיוחדת.

המאמר מתייחס בעיקר למחלת הגאוט GOUT, הקרויה גם שיגדון, צינית או פּוֹדַגְרָה  (Podagra).

זוהי מחלת פרקים הנוטה להתגבר, ועם הופעתה הכאבים המלווים אותה, יותר בחורף.

מלבד העונתיות שלה, מוגברת המחלה בעקבות אכילת מזונות "עשירים" ושתיית אלכוהול, שני הרגלים המוחמרים אצל הגויים בעונה זו, שסביב הכריסטמס.

מטופלים מרבים לספר על אי הנוחות, הסבל והכאב הכרוכים במחלה, ואם במקרה, מי מהם עוסק באמנות- הרי שייתכן וינציח את סיבלו באמנותו., דוגמא אחת לכך היא הציור “The Gout”. של הצייר ג'יימס גילראי James Gillray (1756-1815), הממחיש היטב את סבלו.

לאמנות המוסיקה יכולת להעביר לנו, ולתקשר עם הנפש בצורה תחושתית ואינטויאיטיבית מצבים ותחושות, ללא מלים.

מה אפשר ללמוד מיצירות מוסיקליות על מחלות?

אלגוריות מוסיקליות "עובדות" ברבדים שונים, חלקן נותנות רקע היסטורי או סביבתי, כגון  במקרה של מחלת האסתמה (גנחת) לפני שפותחו שיטות טיפול מודרניות, בעוד שיצירות אחרות נותנות לנו מושג על המשמעות הרגשית או החברתית של החיים עם מחלה כרונית.

דוגמאות:

בתקופת הבארוק כתב המלחין הגרמני גאורג טלמאן Georg Philipp Telemann (1681-1767) סויטה תזמורתית טרגי-קומית Ouverture, jointes d’une Suite tragi-comique בה הוא "מהרהר" על המחלות הנפוצות בתקופתו: הגאוט שהוזכר למעלה, היפוכונדריה (המקבילה הגברית להיסטריה הנשית) והדאנדיאיזם dandyism (הנטייה להתלבש בצורה ראוותנתית ו"יפה" מדי, להיות דאנדי"מחלה ידועה וקשה לטיפול).

Dandyism

לאחר הפתיחה יש ביצירה קטע ריקוד בארוקי (a loure), המציג את תנועות הגוף של הלוקים בתחלואים אלה במאה ה-18 בחברה הגבוהה, ובו שזורים רגעים אותם ניתן בקלות לנחש כמייצגים עוויתות כאב ואי נוחות של ה"חולה".

קארל פיליפ עמנואל באך Carl Philipp Emanuel Bach (1714-88), בנו החמישי של יקירנו יוהאן סבסטיאן, חיבר יצירה עבור ידידו, המבקר המוסיקלי קארל קראמר Carl Cramer' , ולה הוא קרא  "בייסורים" . “in tormentis”.

אותו מבקר כתב על היצירה (בעתון Magazin der Muzik ) כי המלחין תאר ב Fantasia in A major בצורה נאמנה את מחלת הגאוט. בבקורתו הוא אומר "לא אוכל להאשים אדם, אשר, על פי המוסיקה ייפתח תיאוריה שלמה על כאב הגאוט, על פי תיאוריה זו, המוסיקה מייצגת כאב שבא והולך, החוזר על עצמו באקורדים 6/4/2, וכאב חודר/דוקר במעברים הקצרים, רושם של נפש מיוסרת וכדומה. 'לא, זה יומרני!' יאמר הקורא הרציני, יאמר נא לעצמו אם כך".

מן הראוי לציין כי באך עצמו סבל משני התקפי גאוט, אחד בגיל 29, והשני בגיל 58, והדבר אף הפריע לו להשתמש ברגליו לשם הפעלת הפדאלים בעת נגינה בעוגב. הוא גם היה מודע לסבלם מן המחלה של לא מעטים מבני זמנו, כגון המלחינים יוהאן פוקס  (1660-1741) Johann Fux ואנטון רייצ'ה Anton Reicha (1770-1836).

אבל לא רק מחלת הגאוט העסיקה מלחינים:

ג'יואקינו רוסיני Gioacchino Rossini (1792-1868)  הלחין יצירה המתארת בחיוניות רבה את קוצר הנשימה הנלווה למחלת האסתמה, ואף קרא לה Étude asthmatique, וכך עשה גם מרין מריי Marin Marais (1656-1728) ביצירתו Allemande l'Asthmatique.

המלחין הצ'כי בדריך סמטאנה Bedřich Smetana (1824-1884) ניסה להעביר  ברביעת כלי המיתר מס' 1 שלו "מתוך חיי" את הטינטון (Tinnitus ), הבלבול הקוגניטיבי (רביעה מס' 2 לכלי מיתר) ואת הדכאון ותחושת האבל בשלישייה לפסנתר וכלי מיתר אופוס 15 המלווים את הפגיעה המוחית של מחלת הסיפיליס neurosyphilis.

ארנולד שנברג Arnold Schoenberg  (1874-1951) תאר את חווית דום הלב אשר חווה בשלישיית כלי המיתר אשר הלחין, ואילו ריכארד שטראוס Richard Strauss (1864-1949) מצא לנכון, בעודו על ערש דווי, לציין כי התחושות שהוא חש מזכירות לו את יצירתו מ- 60 שנה לפני כן "מוות וטְרַנְסְפִיגוּרַצְיָה,"  Tod und Verklärung (Death and Transfiguration).

המלחין הסובייטי-גרמני אלפרד שניטקה Alfred Garrievich Schnittke (1934-1996) עבר ארוע מוחי בשנת 1994 ומצא צורך להתייחס לכך בפרק האחרון של הקונצ'רטו לצ'לו מס' 1 שלו.

לאחרונה הובאה לידיעתי כתבה על שיתוף פעולה בין המוסיקאי שלומי שבן, החוקר ד"ר עידו בצלת, וחולת סרטן בשם עדה נעמני, בשיתוף פעולה זה הולחנה מחלת הסרטן של גב' נעמני. הרי לפניכם הכתבה על הנושא:

https://www.mako.co.il/news-israel/entertainment-q3_2014/Article-e4a11fe3fd66841004.htm

מקורות:

• Desmond O’Neill. BMJ2021; 375 doi: https://doi.org/10.1136/bmj-2021-068240 . BMJ 2021;375:e068240
• Zatorre R, McGill J: . Music, the food of neuroscience?Nature2005;434:312-5. doi:10.1038/434312a pmid:15772648. CrossRefPubMedWeb of ScienceGoogle Scholar
• Head M: . CPE Bach “in tormentis”: gout pain and body language in the Fantasia in A major, H278 (1782). Eighteenth-Century Music2016;13:211-34doi:10.1017/S1478570616000051. CrossRefGoogle Scholar
• O’Neill D: Allemande l’Asthmatique and Étude Asthmatique. BMJ2010;341:c5042doi:10.1136/bmj.c5042. FREE Full TextGoogle Scholar
• O’Neill D: . String quartets by Bedřich metana. BMJ2012;344:e3499doi:10.1136/bmj.e3499.
• FREE Full TextGoogle Scholar
• Cherlin M: . Memory and Rhetorical Trope in Schoenberg’s String Trio. J Am Musicological Soc1998;51:559-602doi:10.2307/832039. Abstract/FREE Full TextGoogle Scholar
• Zagvazdin Y: . Stroke, music, and creative output: Alfred Schnittke and other composers. Prog Brain Res2015;216:149-65. doi:10.1016/bs.pbr.2014.11.006 pmid:25684289. CrossRefPubMedGoogle Scholar
• Music and the art of being human: John A Mathews

סיכום קצר: