יש קשר בין הרחם למוח
כמה הערות:
- חולדות חיות בטבע (ופחות מזה בעיר) בממוצע כשנה, חולדות מעבדה חיות בממוצע 2,5-3 שנים, כי שומרים עליהן ומאכילים אותן. אז מקובל לחשב שנת חיים אחת של חולדה כשוות ערך ל-30 שנות אדם, שבועיים בחיי חולדה הן כשנת אדם כך ש-6 שבועות חולדה הן קצת יותר מ-3,5 שנות אדם. תזכרו את המספרים האלה כשתקראו את המאמר שלפניכן…
- הרבה רופאים (בלי לציין מקצוע) לא יאהבו את מה שאני כותב.
כשהייתי סטודנט לרפואה, היה פרופסור אחד, שלא אנקוב בשמו, שהיה אומר "לרחם יש שני תפקידים: לעשות ילדים ולעשות צרות, כשהוא מפסיק לעשות ילדים-הוא מתחיל לעשות צרות" ובזה סוכמה הקלות בה עד היום כורתים את הרחם לנשים ש"גמרו לעשות ילדים".
אז מסתבר שהוא טעה.
מחקר של אוניברסיטת אריזונה Arizona State University (ASU) מוצא קשר ישיר בין כריתת הרחם לפגיעה בתפקוד המוח. "גוף גדל והולך של מחקרים מגלה שהרחם הוא איבר עוצמתי יותר ממה שחשבו בעבר, עם קשרים למערכת החיסון וללב. כעת, החוקרים מאוניברסיטת אריזונה הוסיפו לראיות אלו עוד ידע, עם ממצאם האחרון לפיו לרחם – ולהסרתו – עשויה להיות השפעה ישירה על תפקוד המוח."
"…נשים שעברו כריתת רחם (ללא כריתת שחלות) סבלו מפגיעה ב"זיכרון העבודה" שלהן שישה שבועות לאחר מכן."
מדעני ASU מצאו כי כריתת הרחם עשויה להשפיע על תפקוד המוח – זהו חלק מראיות גדלות והולכות לכך שהרחם חשוב הרבה יותר לבריאות האישה ממה שחשבנו.
לרחם שלושה תפקידים ברורים: מחזור הווסת, הריון ולידה. לפחות, זה מה שמספרים לנו ספרי הלימוד הרפואיים. אבל מחקר חדש מציע שהוא עשוי למלא תפקיד גדול יותר בבריאות האישה.
על פי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן Centers for Disease Control and Prevention, כרבע מכלל הנשים בארה"ב עוברות ניתוח להסרת הרחם עד גיל 65, מנתונים שמצאתי ברשת מתקיימות בארץ בין 500 ל-10,00 כריתות רחם בשנה, בעיקר בגלל מיומות (שרירנים), צניחות רחם או דימומים מוגברים.
מחקר משנת 2014 מצא שבערך לאחת מכל 5 ניתוחי כריתת רחם (20%) לא הייתה הצדקה, וכמעט שתיים מכל חמש מטופלות שעברו כריתת רחם לא עברו טיפולים חלופיים לפני ההליך.
כריתת רחם היא הניתוח השני בשכיחותו בקרב נשים לאחר ניתוח קיסרי. בעוד שבמקרים מסוימים היא נחוצה לטיפול בסרטן הרחם, היא נמצאת בשימוש נרחב גם עבור מצבים המתישים את האישה לעיתים קרובות כמו דימום חריג או שרירנים ברחם.
אבל גוף מחקר גדל והולך מגלה שהרחם הוא איבר עוצמתי יותר ממה שחשבו בעבר, עם קשרים למערכת החיסון וללב .
כעת, מדענים מאוניברסיטת אריזונה סטייט הוסיפו נדבך נוסף לראיות אלו עם ממצאם האחרון, לפיו הרחם – וכריתתו – עשויה להיות בעלת השפעה ישירה על תפקוד המוח.
גם עבור אלו שכבר עברו כריתת רחם, מחקר זה עדיין יש בו חדשות טובות: כי הבנת השפעות ההליך יכולה לסייע בקבלת החלטות לגבי אפשרויות טיפול לתסמינים לאחר ההליך ולשיפור איכות החיים הכוללת שלהן.
הקשר בין הרחם למוח
פרופסור הת'ר בימונטה נלסון Heather Bimonte Nelson, מן המחלקה לפסיכולוגיה ב- ASU, שהנה מומחית בתפקוד קוגניטיבי והזדקנות, במיוחד בכל הנוגע לגיל המעבר והורמונים. ומנהלת את המעבדה למדעי המוח ההתנהגותיים של זיכרון והזדקנות, החוקרת את התפקידים שממלאים מין, הורמונים וכימיה של המוח בתפקוד המוח ובקוגניציה בגילאים שונים.
כאשר היא וצוותה חקרו את הדרכים בהן כריתת רחם משפיעה על המוח, בימונטה-נלסון מצאה רמזים המצביעים על קשר אפשרי בין הרחם למוח. במחקר הראשוני שלה, הצוות השתמש במבוך מים כדי לבחון את התפקוד הקוגניטיבי של מכרסמים לאחר כריתת רחם ומצא כי אלו שעברו כריתת הרחם (אך לא השחלות) סבלו מפגיעה בזיכרון העבודה שישה שבועות לאחר מכן.
אבל האם השפעה זו נמשכה לטווח ארוך? והאם הוצאת הרחם עצמה הייתה הסיבה, או שמא היא נבעה משינוי בשחלות לאחר כריתת רחם?
מחקר המעקב של בימונטה-נלסון ביקש לענות על שאלות אלו. היא הראתה כי הפגיעה בזיכרון נמשכה לאחר שישה שבועות, שישה חודשים ואפילו שנה. בתקופה שחלפה מאז המחקר הראשוני, הצוות שלה חזר על ממצאים של שינויים קוגניטיביים הנגרמים כתוצאה מכריתת רחם ארבע פעמים.
היא גם הוכיחה כי רמות ההורמונים ורקמות השחלות לא הראו שינויים סיסטמיים משמעותיים במסגרות זמן אלו.
פרופסור הת'ר בימונטה-נלסון Professor Heather Bimonte-Nelson, מ-ASU , שהנה מומחית לתפקוד קוגניטיבי והזדקנות, במיוחד בכל הנוגע לגיל המעבר והורמונים, אומרת: "שינויים בזיכרון הנגרמים כתוצאה מכריתת רחם, אפילו 12 חודשים לאחר מכן, אינם נובעים משינוי בשחלות, מה שמצביע לכוון המחשבה שיש קשר בין הרחם למוח שעדיין לא ידוע מספיק ואשר משפיע על תפקודים קוגניטיביים ספציפיים",על זה אנחנו עובדים קשה מאוד כדי להבין כרגע."
מכיוון ששנה אחת עבור חולדה שווה בערך ל-30 שנה של חיי אדם, מחקר זה מצביע על כך שכריתת רחם יכולה להיות בעלת השפעה ארוכת טווח מאוד על הזיכרון. עם זאת, בימונטה-נלסון מדגישה שהיא לא רוצה להכניס נשים לפחד, במיוחד אם הן כבר עברו כריתת רחם. במקום זאת, היא מקווה להחזיר את הכוח לידיהן.
"אם למטופלת יש אוסף של תסמינים, הרופא יכול לקשר זאת לכריתת הרחם שעברה. מחקר זה יכול גם להסביר לנו מדוע למטופלות יש קבוצה זו של תסמינים ועשוי לעזור לנו למצוא דרכים לשפר את איכות החיים לאחר כריתת הרחם", היא אומרת.
נשים אינן סטייה מהנורמלי
חוסר הידע הרחב שלנו על הרחם הוא סימפטום של בעיה היסטורית גדולה יותר במדע הרפואה.
"התחושה בספרות הרפואית היא שמה שקורה אצל גברים הוא נורמלי, ומה שקורה אצל נשים הוא סטייה מהנורמלי. זוהי בעיה ענקית, וזה עוול לא רק לנשים, אלא גם לגברים", אומרת בימונטה-נלסון.
"בעבר, וגם כיום, רוב המחקרים התמקדו בגברים או התעלמו מגורמי מין הנבדק/ת מטופל/ת על ידי מיזוג נתונים מגברים ונשים. אבל הדבר יכול להיות בעל השפעה הרסנית על תוצאות הטיפול הרפואי".
הסיבה לכך היא שגברים ונשים מגיבים לעתים קרובות לתרופות בצורה שונה ויש להם תסמינים שונים לאותה מחלה. אי הכללת נשים במחקרים פירושה שהן נוטות יותר לאבחון שגוי או לסבול מיותר תופעות לוואי מתרופות. אי התחשבות כלל במין המטופל/ת משאירה את שני המינים עם עזרה רפואית פחות יעילה.
למשל: במשך רוב המאה ה-20, אבחון התקף לב התבסס על תסמיני גברים, ובכך החמיץ סימנים של התקף לב אצל נשים, ולעתים קרובות היו לדבר השלכות קטלניות עבור נשים. בעשורים האחרונים חלה דחיפה לחינוך טוב יותר לנשים ולרופאים שלהן לזהות התקפי לב אצל נשים ולהגן על בריאות הלב של נשים.
אבל למה להתעלם מנתונים נשיים מלכתחילה? התירוץ הנפוץ הוא שהמחזור החודשי גורם לשינויים המשפיעים על תוצאות הבדיקות, מה שמקשה על מחקר נשים.
"רק בגלל שזה קשה, זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לחקור את זה, או שזה לא חשוב", אומרת בימונטה-נלסון. "רבים טענו שזה מורכב מדי ולא בתחום המחקר שלהם. משמעות הדבר היא שהשאלה היחידה שנותרה הייתה הרלוונטיות לגברים, וזו בעיה."
"נשים אינן רק שונות מגברים", אומרת בימונטה-נלסון. "הן חלק חיוני מהאנושות, ולכן חלק חיוני מהמדע. אנחנו לא יכולים לחקור חצי מהאוכלוסייה, להשמיט נשים, ולחשוב שאנחנו משיגים דיוק ומצוינות במדע וברפואה", היא אומרת. "נתונים חדשים נותנים לנו תובנות לגבי האופן שבו הרחם הוא איבר עוצמתי, ותפקידנו כמדענים להבין זאת".
לקראת טיפול טוב יותר ומדע רפואי מדויק יותר
מכיוון שחלק ניכר מהידע הרפואי שלנו מגיע ממחקרים על גברים, חוקרים חוזרים ליסודות כדי ללמוד במכוון כיצד גוף האישה פועל. פעולה זו תבנה בסיס טוב יותר למחקר בריאותי בהמשך.
במעבדה של בימונטה-נלסון, עוזרי מחקר לתואר ראשון לוקחים איתם את הפרספקטיבה הזו כשהם עוברים לבית הספר לרפואה ולקריירות הקשורות למקצוע. שבעה סטודנטים מהמעבדה סיימו את לימודיהם באביב הזה.
"אני כל כך גאה בסטודנטים שלי ובכמה הם מסורים לחקר השאלות האלה", אומרת בימונטה-נלסון. "כמה מהם התקבלו לבית הספר לרפואה, ורבים מהם נשענים על העיקרון הזה שכרופאים, עליהם להבין את המדע של גברים ונשים כאחד כדי להיות הקלינאים הטובים ביותר שהם יכולים להיות כדי לעזור למטופלים".
סדף אסדיפר Sadaf Asadifar, סטודנטית לתואר ראשון, השתמשה בעבודתה במעבדה של בימונטה-נלסון כבסיס לעבודת הגמר שלה, שחקרה כיצד הורמוני מין משפיעים על שינויים קוגניטיביים ומוחיים במהלך ההזדקנות. אסדיפר, שהגיעה לארה"ב עם משפחתה כפליטה, הוכרה כבוגרת מצטיינת של מכללת בארט הונורס לאביב 2024. היא מקווה להיות מנתחת לב-חזה. היא אומרת: "עלינו להיות בעלי האומץ להמשיך ולהניע תגליות מדעיות לטריטוריות לא מוכרות ולהתגבר על דוֹגמוֹת כאשר המדע אומר לנו לעשות זאת" דברי פרופסור הת'ר בימונטה-נלסון.
בעוד בימונטה-נלסון מעצבת את הדור הבא של אנשי מקצוע בתחום הבריאות, היא גם מרחיבה את הידע על כריתת הרחם והזיכרון יחד עם עמיתה למחקר ב-ASU, פרופסור ג'ייסון ניוברן Jason Newbern Professor. פרויקט המחקר המשותף שלהם בוחן כיצד כריתת הרחם משנה את מערכות הנוירוטרנסמיטרים של המוח.
"הקבוצות שלנו נרגשות לאחד כוחות כדי לחשוף את המנגנונים הביולוגיים הבסיסיים של הקשר המסקרן והלא מובן הזה בין תהליכים רחמיים ותהליכים קוגניטיביים", אומר ניוברן, שעובד בבית הספר למדעי החיים. "לדוגמה, טרם זיהינו אובדן חריף בתת-הסוגים של נוירונים שנבדקו עד כה. במקום זאת, הנתונים שלנו מצביעים על כך שייתכנו שינויים תפקודיים כרוניים במעגלים נבחרים באונות הקדמיות של המוח. מחקר נוסף של האנומליות המולקולריות הקשורות למעגלים אלה עשוי לסייע בזיהוי סמנים ביולוגיים פוטנציאליים למחקרים קליניים או ליידע את פיתוחן של אסטרטגיות מניעה."
כשהם חוקרים את הקשר בין הרחם למוח, הצוותים של בימונטה-נלסון וניוברן ירחיבו את הבנתנו לגבי איבר זה, אשר זכה להתעלמות ולא מוערך מספיק.
בסופו של דבר, מחקרים שיאירו את בריאות האישה לאחר כריתת רחם יציידו את הרופאים ואת מטופלותיהם בהזדמנויות רבות יותר לשיפור הבריאות. יותר נשים עשויות לבחור לשמר את הרחם שלהן במידת האפשר, או שהן עשויות פשוט להבין טוב יותר את גופן לאחר כריתת רחם. בינתיים, חוקרים יכולים לפתח טיפולים לשיפור התוצאות לאחר הליך זה, שאותם הרופאים יוכלו לספק.
"ככל שנבין יותר על גוף האישה, כך נשים ורופאיהן יוכלו לקבל החלטות מושכלות יותר לגבי ההשלכות האפשריות של הסרת מבנה גינקולוגי שתואר באופן מסורתי בטקסטים רפואיים כרדום וחסר תועלת כאשר אינו נושא עובר", אומרת בימונטה-נלסון. "עלינו להיות בעלי האומץ להמשיך ולהניע תגליות מדעיות לטריטוריות לא מוכרות ולהפוך דוגמה כאשר המדע אומר לנו לעשות זאת."
אמל"ק: אם יש גידול סרטני אז אין ברירה אלא לכרות, אבל לכל בעיה שאינה ממאירות- נסו כל אופציה אחרת לפני שאתן הולכות לכריתת רחם. ואם אין ברירה- הכינו עצמכן ותלמדו מה אפשר לעשות לטפל בתופעות לוואי של הפעולה.
מקורות:
American Heart Association: The slowly evolving truth about heart disease and women