2 עובדות סטטיסטיות:
42% מהאמריקאים "סובלים" מעודף משקל.
24% מהישראלים גם.
תיכף תבינו למה אני מציין זאת
מחקר מטעם אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) אומר שזוגיות "תומכת" מגנה מפני עודף משקל.
שלוש הערות מקדימות:
1.אקדים ואומר שהם מדברים על נישואים, אני מעדיף לדבר על זוגיות, כי מוסד הנישואים הוא עפעס… "לא העניין" בהכרח.
- קבוצת הנבדקים כללה רק 94 נבדקים.
- המחקר המקורי מדבר על יחסים חברתיים.
ואין ספק שההסבר שלהם "מעניין": לטענתם השילוב של חיי זוגיות תומכים ו"מחויבות הדדית" the combination of marital commitment and emotional support מחזקים במוח תפקודי "שליטה עצמית" self-control, מסייעים למשקל גוף תקין יותר (נמדד לפי BMI) מטבוליזם תקין של מערכת העיכול ותומכים באריכות חיים.
המחקר פורסם ב עיתון המדעי Gut Microbes ומצא שזוגות שדיווחו על תמיכה רגשית הדדית גבוהה יותר הראו פחות מצבי התמכרות לאוכל, ומטבוליזם תקין יותר של מערכת העיכול מכאלה שלא דווחו על כך.
ארפנה צ'רץ' Arpana Church, החוקרת הראשית (ממחלקת הבריאות של UCLA) אומרת "נישואין תומכים מעצבים ביולוגיה" היא מסבירה שזוגיות תומכת משדרת לגוף בטחון, והדבר מפעיל מנגנון ביולוגי המקושר לבריאות טובה יותר.
משתתפי המחקר עברו בדיקות MRI בזמן שהם מתבוננים בתמונות של מאכלים טעימים לעומת תמונות בקורת שאינן של מזון.
אצל נבדקים שהיו במערכת יחסים של זוגיות תומכת ברמה גבוהה highly supportive relationships נצפתה פעילות מוחית גבוהה יותר באזורים הקשורים לוויסות התאבון וקבלת החלטות, ולדעת החוקרים מצביע הדבר על יכולת טובה יותר לשלוט ב"השתוקקות לאוכל" food cravings.
נבדקים אלה הראו גם פחות סימני התמכרות לאוכל, כגון צורך עז במזונות מסוימים, אי שליטה על כמויות האוכל שהם צרכו, וצורך לאכול גם כשאינך רעב.
החוקרים בדקו גם תוצרים של תיפקוד מערכת העיכול (gut metabolites) ומצאו שאצל נבדקים השרויים במערכת יחסים תומכת הייתה מערכת עיכול חסינה יותר, עם פחות נטייה לדלקות של המעי, הדבר התבטא בנוכחות גבוהה יותר של תרכובות המגינות על רירית המעי ועל מערכת העצבים, שככל שרמתם נמוכה יותר- גדל הסיכוי להתפתחות דלקת ועקה חימצונית oxidative stress.
לדבריהם- ככל שמערכת העיכול בריאה יותר- יש פחות נטייה לעליה במשקל והשמנת יתר.
הם מקפידים לציין שזוגיות בלבד לא מספיקה, מה שקובע הוא מערכת יחסים תומכת, שבלעדיה זוגיות או נישואים זה רק כותרת חברתית ריקה מתוכן.
אנשים שלא במערכת יחסים זוגית יכולים לקבל תמיכה דומה ממקורות שונים, ועוצמת התמיכה היא החשובה והקובעת כמה הדבר יעיל.
"הורמון האהבה"
מסתבר שלאנשים הנמצאים במערכת יחסים יש רמות גבוהות יותר של אוקסיטוצין Oxytocin, המכונה "הורמון האהבה" מאשר לאנשים שלא במערכת יחסים. הדבר משדר לגוף מסר של "הכל בסדר", "את/ה בטוח/ה, ההורמון מקשר בין המוח למעי, והמצב ה"מרגיע" של המוח משפיע על תבניות אכילה, ומונע אכילת יתר והשמנה.
האזור במוח הקרוי dorsolateral prefrontal cortex מכיל קולטנים לאוקסיטוצין, הדבר מסייע לנו לקרוא ולהבין מסרים אנושיים/חברתיים, לפתח מערכות יחסים עם הזולת, לתפקד במצבי לחץ, להיות מסוגלים לבקש עזרה בעת הצורך, ולראות במערכות יחסים מצב מתגמל, גם בזמנים קשים.
גם במערכת העיכול יש קולטנים לאוקסיטוצין, ובה ההורמון מסייע במטבוליזם תקין יותר של מזון, בין השאר בזכות הפחתת הורמונים הקשורים לסטרס המשבשים את תיפקודה, ובשיפור הרגלי התזונה.
החוקרים מקשרים גם בין זוגיות "תומכת" לבריאות כללית טובה יותר ולשליטה עצמית טובה יותר, "זוגיות היא מחנה אימונים לשליטה עצמית" אומרת צ'רץ' 😊. "היכולת "להחזיק" זוגיות לאורך זמן מושפעת מן היכולת להתגבר על דחפים הרסניים/פוגעניים/מזיקים למען "מטרת העל"- שימור הזוגיות, הדבר מחזק ותומך באותם מנגנונים במוח הקשורים לשליטה על התמכרויות ואכילת יתר"
היא גם מדגישה את החשיבות של מעשים/הרגלים קטנים יומיומיים התומכים ומחזקים תחושות בטחון ותקשורת בין בני הזוג, מחוות רגשיות קטנות, התגברות על חילוקי דעות, השלמה בעת וויכוח או מריבה, שימת ה"אנחנו" לפני ה"אני" כנגד בן/בת הזוג, והבעת עניין ואיכפתיות הדדית,
לא מושלמות היא המטרה, אלא נוכחות זה בחיי זה".
מקורות:
Roles of Oxytocin in Stress Responses, Allostasis and Resilience