היום אגלה לכם סוד שכל רופא יודע.
כשהייתי סטודנט לרפואה היה לנו משחק, שאני בטוח שמשחקים אותו גם היום: היינו יושבים איפשהו, בבית קפה, או סתם באוטו באור אדום, ולפנינו היה עובר אדם, והיינו משחקים בלנחש מה האבחנה הרפואית שלו, זה המשיך ברגעי החסד השקטים בחדר מיון, כשהיה נכנס מטופל חדש, והגיע למצבים בהם היינו מאשפזים מישהו במחלקה להשגחה, וההסבר, שהיה מובן והתקבל בלי וויכוח היה מתנהל ככה בטלפון לכונן (הרבה פעמים מנהל המחלקה):
- אני: "אני מאשפז גבר בן כך וכך להשגחה"
- מנהל המחלקה: "למה אתה רוצה לאשפז אותו?"
- אני: "הוא לא נראה לי"
- הבוס: "אוקיי, תריץ לו סדרת בדיקות ונראה מה הבעיה"
וזאת, כי תחושת בטן, או אינסטינקט, משחקים תפקיד חשוב מאוד אצל רופאים, ומסייעים באבחנה של מצבים רפואיים שונים, בעיקר כאשר חולים מתייצבים עם תסמינים לא-ספציפיים (למשל- עייפות/חולשה, ירידה במשקל ועוד הרבה). במאמר שפורסם בכתב העתBritish Journal of General Practice מספרים הכותבים כי ראיינו 19 רופאי משפחה שהפנו מטופלים להשלמת בירור בשאלת חשד לממאירות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי השימוש ב"תחושות בטן" להנחיית החלטות קליניות במסגרת רפואה ראשונית תואר לעיתים קרובות, אבל לא נחשב לסיבה "לגיטימית" להפניית חולים להערכת ממאירות. כעת, הם ביקשו לבחון את החשיבות של תחושת בטן בתהליכי קבלת החלטות מצד רופאי משפחה.
החוקרים בחנו את החשיבות של תחושת בטן במקרים אלו.
מהתוצאות עולה כי תחושת הבטן היא מרכיב חיובי וחשוב בהליכי קבלת החלטות, שתמכה בהחלטה לבצע בירור ולהחליט על טיפול. רופאי המשפחה לא כללו את תחושות הבטן שלהם במכתבי ההפנייה, כיוון שהדבר נחשב לא-מדעי. במיוחד בחולים שנפלו בתחום האפור בו לא היו מספיק קריטריונים קליניים שתאמו את ההערכה של רופאי המשפחה כי יש חשד לממאירות.
רופאי משפחה חיפשו דרכים "לגיטימיות" לאשרר את תחושות הבטן שלהם, כגון ע"י איסוף נתונים קליניים אובייקטיבים, פרוצדורות אבחניות, הפניה והתייעצות עם עמיתים למקצוע.
רופאי משפחה דיווחו כי תחושות הבטן שלהם הן מרכיב חשוב בקבלת החלטות במסגרת רפואה ראשונית ותוספת חיונית להנחיות הקליניות. הצעדים שנלקחו בכדי לתמוך בתחושות הבטן שלהם תאמו לצעדים הצפויים מטיפול רפואי טוב.
בקיצור- כשהרופא שלכם אומר שמשהו לא נראה לו
ומבקש שתבצעו בירור- תקשיבו לו.
(למותר לציין שמדובר לא רק ברופאי משפחה)
מקור:
השאר תגובה