נכון כילדים תמיד אמרו לנו לא להתגרד? אז הם טעו, אפשר להתגרד.

אקדים ואשתף בבעיה בה נתקלתי בעת כתיבת המאמר:

הנושא היום הוא SCRATCHING   כתגובה ל ITCHING

בשפתנו הדלה מתורגמות שתי המלים לגרד, אלא שאחת הוא הסיבה ITCHING והשנייה היא התגובה אליה SCRATCHING.

אני בחרתי לתרגם את שני המושגים כך:

SCRATCHING=להתגרד, גירוד/ התגרדות (הפעולה, הנעשית (לרוב) עם הציפורניים).

ITCHING=גרד/עקצוץ הגירוי על פני העור.

למה אנחנו מתגרדים? התגרדות בתגובה לגרד/עקצוץ הוא גם מהנה וגם מזיק. בבעיות עור, במיוחד מצבי דלקת (דרמטיטיס), גירוד יוצר מעגל קסמים, מגביר את הגרד ומחמיר את התסמינים. עם זאת, גירוד נותר התנהגות שאי אפשר לעמוד בפניה בבני אדם ובעלי חיים, כולל דגים, מה שמרמז על מטרה אבולוציונית שנשמרה במשך מיליוני שנים.

מחקר שנערך לאחרונה על עכברים שפורסם בכתב העת Science חשף כי גירוד מווסת את התגובה החיסונית ואת הרכב המיקרוביום (אוכלוסיית החיידקים) של העור, והתפתח כהגנה מפני זיהומי עור.

עיצוב ניסיוני

כדי להבין את תפקידו של גירוד בתגובה הדלקתית, השתמשו החוקרים בעכברים מהונדסים גנטית ללא נוירונים האחראים לתחושת גרד, שזוהו על ידי ביטוי הגן MrgprA3 , נוירונים אלה -MrgprA3  המופעלים על ידי אימונוגלובולין E ,מעוררים תחושת גרד. עכברים ללא MrgprA3 לא הראו תחושת גרד ולא הצליחו לפתח תגובה דלקתית, כולל חדירת נויטרופילים והפעלת תאי פיטום (mast cell), כאשר הם נחשפו לאלרגנים. אותו הדבר קרה בעכברים רגילים שענדו קולרים כדי למנוע מהם להתגרד. זה מצביע על כך שהתגרדות SCRATCHING, ולא גירוד ITCHING, הכרחי כדי לגרום לתגובה חיסונית מקומית.

ניסויים נוספים גילו שהתגרדות מפעילה מסלול נוירואימוני שמתחיל מנוירונים  TRPV1 המשחררים את החומר, נוירופפטיד-P המשוחרר על ידי נוירונים שחשים כאב במהלך הגירוד. החומר P, , פועל על תאי התורן mast cells, גורם לשחרור "גורם נמק הגידול"- tumor necrosis factor, וכתוצאה מכך הדלקת מוגברת.

עיכוב של נוירונים המבטאים TRPV1 או הפרשת חומר P חסם את התגובה החיסונית הנגרמת על ידי ההתגרדות. לעומת זאת, הפעלת נוירונים המבטאים TRPV1 עם קפסאיצין (חומר שמקורו בפלפל חריף) עורר את אותה תגובה חיסונית שנצפתה לאחר התגרדות.

תפקיד הגירוד

מדוע שרשרת האירועים החיסונית הזו מערבת בגרד והתגרדות? האם נוירונים מעוררי גרד לא יכלו להפעיל ישירות תאי פיטום? ניסויים נוספים מגלים שלגירוד (התגרדות) תפקיד מכריע בוויסות המיקרוביום של העור.

למעשה, מחקרים בעכברים מראים שגירוד משנה את הרכב המיקרוביום במקום הפגוע. כמה סוגים של חיידקים, במיוחד חיידקים בעלי פוטנציאל פתוגני כמו Staphylococcus aureus, מתמעטים בתגובה לשריטות.

ממצאים אלו מצביעים על כך שגירוד משמש כמנגנון הגנה כפול: מצד אחד, הוא מפחית חיידקים פתוגניים, ובכך מוריד את הסיכון לזיהום, ומצד שני, הוא מפעיל תאי פיטום, ומאפשר לעור לעורר תגובה חיסונית חזקה נגד זיהומים חיידקיים.

מחקר זה מיישב את התפקיד הפרדוקסלי של גירוד (התגרדות) כתהליך פתולוגי והסתגלות אבולוציוני עם השפעותיו המזיקות במצבים כמו דרמטיטיס. בעוד שגירוד הוא התנהגות עם יתרונות, לפחות בהקשרים שעבורם הוא התפתח, הוא עשוי גם להחמיר מחלות עור מסוימות על ידי גרימת דלקת ישירה.

הבנת המנגנונים המולקולריים והחיסוניים העומדים בבסיס הגירוד חשפה מסלול נוירואימוני עם יתרונות טיפוליים. טיפולים עתידיים יכולים להקל על גרד בצורה יעילה יותר, כגון במצבים כרוניים, על ידי הפחתת ההיבטים השליליים של התגרדות, כגון דלקת מוגזמת, תוך שמירה על ההיבטים החיוביים של הגנה אנטי-מיקרוביאלית.

חפרתי לכם בראש, אז מספיק שתזכרו את זה:

אמלק: זה בסדר להתגרד, אבל במידה

 מקור:

Scratching promotes allergic inflammation and host defense via neurogenic mast cell activation

Andrew W. Liu .et al. Science, 31 Jan 2025, Vol 387, Issue 6733, DOI: 10.1126/science.adn9390