drbarak

לאורך האבולוציה למד גוף האדם להסתגל לתנאי מזג אויר קשים ואף קיצוניים, האדם הוא כנראה הייצור הסתגלן ביותר עלי אדמות, זהו המין היחיד השורד הן במדבריות סהרה והן בקוטב, הן במעמקי הים והן בחלל. כמעט בכל תנאי אקלים קיצוני יש יצורים חיים, אך רק האדם הגיע ושרד בכולם. ובכל זאת, בעת חשיפה לתנאים מסוימים, נוטים בני האדם לחלות. לפי הסינים יש ששה מחוללי מחלה חיצוניים, אשר חודרים מן החוץ אל הגוף ומעוררים מחלה. כפי שהוסבר בקצרה בשיחה הקודמת, הסיבה למחלה "חיצונית" יכולה להיות עוצמה חריגה של מחולל המחלה, חולשה אבסולוטית או יחסית של האנרגיות המגנות אצל האדם המותקף, או הופעה "מפתיעה", פתאומית, שלא בעיתה, של מחולל המחלה. אחד או יותר מתנאים אלה עלול ליצור מצב בו יכולת ההסתגלות של האדם ירודה, המערכת תיכנס לאי-איזון, והאדם יחלה.
מחוללי מחלה מסוימים נפוצים יותר בתנאים או בעונות מסוימות, כך- מחלות הנגרמות על ידי רוח נפוצות יותר באביב, מחלות הנגרמות על ידי לחות שכיחות בתנאי חיים של לחות, מחלות חום הקיץ מופיעות בקיץ וכו'. עוד תופעה בעלת חשיבות היא נטיית מחוללי מחלה לחדור יחד (כגון רוח עם קור, עם לחות וכו') ונטייתם להשתנות לאחר שחדרו לגוף, כך קור עשוי להפוך לחום, לחות ליובש ועוד, תופעה נוספת היא מסלול חדירת מחולל המחלה: היות ואלה גורמים חיצוניים, הם חודרים מן החוץ פנימה במסלול מסוים, דרך העור, האף והפה, ובסדר מסוים של שכבות אנרגטיות, המסודרות מן החוץ פנימה לפי יחסי יין ויאנג מסוימים.
השכבות, מן החוץ פנימה, הן:
TAI YANG, 太阳, היאנג הגדול, הפגיע בעיקר לקור ומכיל את שלפוחית שתן והמעי דק,
YANG MING, 阳明, היאנג הזוהר, פגיע ליובש ובו הקיבה והמעי הגס,
SHAO YANG, 少阳, יאנג הקטן, פגיע לאש, עם כיס המרה והמחמם המשולש,
TAI YIN, 太阴, יין הגדול, פגיע ללחות ובו הטחול והראות,
SHAO YIN, 少阴, יין הקטן, פגיע לחום עם הכליות והלב,
JUE YIN, 厥阴, יין המוחלט, פגיע לרוח ובו הכבד ומגן הלב.

ככל שמחולל המחלה חודר עמוק יותר, כך יותר קשה המחלה.
מחוללי המחלה החיצוניים הם:
רוח Wind 風 Fēng

הרוח נושבת קרירה

רוח אמנם נפוצה יותר באביב אך קיימת למעשה לאורך השנה כולה. כשרוח מופיעה בעודף או בעוצמה חריגה, זוהי רוח פתוגנית, שהיא אולי מחולל המחלה החשוב ביותר. רוח חיצונית תוקפת תחילה את העור, את שכבת השרירים החיצונית, ודרכי הנשימה.
המאפיין הבולט ביותר של פתולוגיות של רוח הוא התנועה (תנועת יתר או היעדר תנועה), אני מפנה אתכם לשיחה הראשונה בסדרה, ובה שיחה שניהלתי עם בני נוי על הרוח. משמעות הדבר היא שסימנים וסימפטומים המשוייכים לרוח מתאפיינים בשינויים: שינוי מיקום, שינוי אופי, שינוי תנועה (רעד או קפאון/שיתוק). אופייה של הרוח הוא יאנגי, בגלל עוצמתה, כוחה, תנועתיותה, ועל כן היא נוטה לתקוף חלקים עליונים בגוף ואיברים חיצוניים. מחלות רוח חיצונית מתאפיינות בהופעה מהירה ובשינויים מהירים, כך- התקררות/הצטננות/שפעת נגרמת על ידי רוח, אך גם פריחה אלרגית, וגם דלקת פרקים בה כאב הפרקים נודד ממפרק למפרק. כשרוח תוקפת את דרכי הנשימה, מלווה המחלה לעתים ברעד שרירי וצמרמורת. מלבד רוח חיצונית קיימת רוח פנימית, הנוצרת במצבים קיצוניים, בהם מתרחשת תנועה עזה, כגון בחוסר יין או דם, או במצבי חום קיצוניים, כגון במחלות אש (ראו בהמשך).
קור Cold 寒 Hán

מה אומרים זקני צפת?

קור תוקף כשהגוף לא מוכן להופעתו ואינו מצליח להדוף אותו. אמנם קור נפוץ בעיקר בחורף, אבל מאז המצאת המזגן, ויותר בשנים האחרונות, הפכו מחלות קור ורוח לשכיחות בכל ימות השנה. לי יש הסבר משלי לכך, שאמנם לא הוכח מדעית, אך כיוון שאני המצאתי אותו הוא חביב עליי, אז הנהו לפניכם, באופן בלעדי, מוצג לפניכם: בתחתית המוח שלנו יש בלוטה ושמה בלוטת האצטרובל Pineal gland, בלוטה זו משחררת לזרם הדם חומר ושמו מלטונין Melatonin, כמותו נקבעת על פי כמות האור השוררת, ומשתנה גם עם גיל האדם. אחד התפקידים המרכזיים של המלטונין הוא וויסות שתי מערכות חיסון שונות בגופנו, המערכת ההומורלית Humoral immunity והמערכת התאית Innate immunity, טענתי היא שהמוח שלנו מפעיל "תוכנת קיץ" או "תוכנת חורף" על פי עונות השנה, וכמות האור השוררת בהן, כך, בימים של הרבה אור, הגוף שלנו אמור לעבוד ב"מתכונת קיץ", ואם אנחנו נחשפים למזגן, שהוא למעשה מזג אויר חורפי, על פי הרפואה הסינית, מתרחש מצב של רוח וקור המופיעים בעיתוי לא מתאים, שלא בעונתם, ואז אנחנו חולים. ובהקשר זה ראו כאן
קור הוא יין באופיו ועל כן הוא פוגע ומחליש את היאנג, או את האספקט היאנגי של הצ'י, כך, למשל, קור שיחסום ויפגע בתפקוד הצ'י המגן, יפגע ביכולת הגוף לחמם עצמו ותופענה צמרמורות, אם תתרחש פגיעה בצ'י הטחול או הקיבה ייתכנו כאבי בטן ביחד עם קשיי עיכול, או קשיי נשימה והפרשת נזלת וליחה אם הפגיעה היא בצ'י של הראות. וכשקור חודר לשכבות עמוקות הוא יכול להפוך למרכיב מרכזי למשל בדלקת פרקים.
חום הקיץ Summer Heat 暑 Shǔ

מי אמר תל אביב ולא קיבל?

כפי שקור הוא פתוגן של חורף אך עלול להופיע בעונת הקיץ בגלל מיזוג, כך "חום הקיץ" הוא אמנם מחולל מחלה של קיץ, אך עלול לפגוע בנו בחורף בעקבות הפעלת מיזוג/חימום מרכזי. מאפייניו הם של עודף יאנג, כלומר- יובש, לפעמים על רקע הזעה מרובה, חום גבוה, אי שקט, סומק בפנים, דופק מהיר, צמא רב, שתן מועט או מרוכז ובמקים קיצוניים אפילו  אובדן הכרה.
לחות Damp 湿 Shī

אולי תצא כבר מהמים?

אצלנו שוררת הלחות, לפחות בשפלה, במרבית השנה, ובעיקר בקיץ. גם בסין שייכת הלחות, כמחולל מחלה, לסוף הקיץ, עת היאנג מתחיל לדעוך והיין מתעצם. ואכן, לחות היא פתוגן יין באופיו. היא פוגעת באלה המתגוררים באזורים לחים, בעוסקים בעבודות הכרוכות בלחות ומים, בניזונים ממזונות המגבירים לחות, ובבעלי טחול חלש, שבגינו אין גופם מסוגל להפטר מעודפי הלחות. הלחות מאטה זרימת צ'י ומכבידה, היא מסרבלת תפקוד איברים, מנפחת, מגבירה הפרשות, נותנת תחושת כובד ולאות ו"משיכה כלפי מטה". במצבים קשים היא תתבטא בבצקות, גושים, דלקות והפרשות שונות, ואף כליחה המצטברת בדרכי הנשימה.
יובש  Dryness 燥 Zào

are you happy to see me dear??

הסתיו הוא עונת היובש. מחלות יובש מתאפיינות במיעוט נוזלים והפרשות, בסדקים בעור ובריריות, צמא, בשיער, עור וצפורניים יבשים ופריכים, מיעוט שתן, עצירות, שיעול יבש ואפילו דמי, ייתכנו גם הפרעות ווסת, בגלל "יובש בדם".
אש Fire 火 Huǒ

yes, I am

המושג אש בא להבדיל בין חום פיזיולוגי, נורמלי, ובין חום פתולוגי, שמקורו לרוב חיצוני. בהיות האש פתוגן יאנג, היא נוטה לעלות ולתקוף את חלקי הגוף העליונים. ביטוייה סומק, דופק מהיר, חום גבוה, צמא קשה אך גם הזעה מרובה, אודם בעיניים, בפה ובשפתיים, פצעים בפה, דימומים ודלקות חניכיים, כאב ודלקת בגרון, בסינוסים, באוזניים, שטפי דם, עצירות וחולשה. בגלל תנועת האש, עלולה להתפתח "רוח פנימית" שיכולה להתבטא ברעד או בשיתוק (כגון באירוע מוחי), ואם האש תוקפת את הלב- גם התקפים פסיכוטיים או מאניים.
בשיחה הבאה: ייסורי הנפש.

Avatar Tree of Souls

כתבה חמישית בסדרת כתבות שלי באתר NRG

אם בין הצופים בסרט אווטאר היה אדם שעיסוקו ברפואה סינית, הוא בוודאי חייך בינו לבין עצמו כאשר נתגלה בפניו "עץ הנשמות" המוכר בשמו בשפת הנאווי כ Vitraya Ramunong. זאת, כיוון שהעץ, על זרעיו המרחפים, וכל האינטראקציה עימו, ודרכו עם הישות Eywa הם למעשה תאור הדומה להפליא לתיאור המציאות על פי הרפואה הסינית.

היום מתחיל להתבהר גם למדענים במערב כי אנחנו מתקיימים בתוך מציאות בה הכול מחובר ומקושר, בתוך רשת תקשורת רב-קווית ורב כיוונית. ומסתבר שהאינטרנט הוא רק חיקוי של המציאות: הסינים זיהו כבר לפני אלפי שנים שהכול קשור לכל, באמצעות מתווך, שהם הגדירו כסוג של אנרגיה (אני מפנה אתכם שוב לתורת השדה המאוחד של אלברט איינשטיין).

לאנרגיה הזאת נתנו הסינים שם, קוראים לה צ'י 氣, QI. (שימו לב שכשאני כותב מלים סיניות באותיות לטיניות זה לא תמיד נראה כפי שהייתם מצפים, הסיבה לכך היא שאני משתמש בשיטה הקרויה פיניין PINYIN, שהיא המקובלת היום בסין, ובה למשל צ  כותבים Z, אבל צ' כותבים Q, ש כותבים X , ז' כותבים ZH וכו'). מי מכם שעסק אי פעם בקראטה מכיר מילה זו בהגייתה היפנית: KI. ומיד אסביר.
אבל תחילה, כרגיל, קצת כתב סיני.
הצלמית הסינית למילה צ'י מורכבת משני חלקים:
חלק עליון: סיר שמכסהו מורם ע"י אד הנפלט ממנו, מהותו יאנג: 气
וחלק תחתון שהוא גרגר אורז, המתבקע בעת הבישול, הוא החומר, ועל כן מהותו יין: 米

יחד הם מרכיבים את המילה צ'י: 氣, והיא, ככל דבר, בנויה מחלק יין, גשמי, וחלק יאנג, טהור, בלתי מוחשי באופן פיזי אלא בזכות עוצמתו, פעילותו. (אני מזכיר לכם את השיחה שלי עם נוי על הרוח והעצים, בפרק I ).
אלא שעל פי הרפואה הסינית קיימים מספר סוגי אנרגיה החיוניים לקיום החיים. חלקם חומריים יותר- יין באופיים, וחלקם פחות חומריים, יותר יאנג.

מן ההקדמה ברור כבר כי מדובר בדבר שהוא אוורירי, קל, כמעט אנרגיה טהורה, כמו האד, או, לחילופין, מוצק, ארצי, כמו גרגר האורז. פוטנציאלית הוא מכיל את כל החומר והאנרגיה (שהם אחד). הצ'י נע בין החומר לאנטי-חומר. בתהליך מתמיד של שינוי והתמרה. זוהי אנרגיית החיים, הכוח המניע, ה"אֶתֶר" של היוונים הקדמונים, הוא מקור/שורש/בסיס החיים. הוא אחד, אך יכול להתבטא בצורות רבות. יש משמעות גם לדרך בה מתורגמת המילה: אנרגיה, אד, נשימה, גלים אתריים, וכו'. מדובר על המכלול, ה-CONTINUUM המשתרע בין החומר לאנרגיה. ועצם קיום המושג מנציח את השוני הבסיסי בין התפיסה המערבית, המפרידה/מבחינה בין רוח לחומר, ולבין התפיסה של המזרח הרואה בהם ביטויים שונים של אותו שלם, הנקראים לפעמים שמיים וארץ, כביטוי להיבטים השונים של אותו שלם, והמקבילים במידה מסוימת ליין ויאנג. כך גם החיים והמוות הם רק מצבי צבירה, או דחיסות, שונים של צ'י. צ'י במצב דחוס הוא חומר, או גוף, וכשאדם מת הוא הופך לרוח, כשם שקרח הופך למים, או מים לאד. האדם נתפס כתוצר האינטראקציה של צ'י השמיים וצ'י האדמה. חיבור הצ'י של שני אלה נותן את צ'י האדם, את האדם עצמו.

שמיים, ארץ, אדם

ה-צ'י הוא הבסיס ליקום, לחומרי ולרוחני שבו. שני היבטים של הצ'י חשובים במיוחד ברפואה הסינית:
1.    צ'י הוא אנרגיה המתבטאת בו זמנית ברובד הנפשי וברובד הפיסי.
2.    צ'י נמצא בשינוי מתמיד ובתנועה , כשהוא סמיך, צפוף יותר, ביטויו בחומר.

קיימים סוגי צ'י שונים בגוף האדם, אך בסיכומו של דבר הם ביטויים שונים לאותו אחד. מעשית, יש חשיבות בהבדלה בין סוגי ה-צ'י השונים. הצ'י משתנה בהתאם למיקומו ותפקודו, על כן פתולוגיה של כל סוג צ'י תתבטא בקליניקה שונה ותדרוש טיפול שונה.
קיימים שני היבטים לצ'י מבחינה רפואית:
1.    צ'י כתוצר הפקה של האיברים, שתפקידו להזין את הגוף והנפש, צורתו משתנה בהתאם למקום ולתפקוד. זהו חומר פיזיולוגי הנוצר בגוף.

2.    צ'י המייצג את התפקוד של איבר מסוים, במובן זה הוא שונה מן הראשון, הוא אינו מייצג חומר אלא אוסף פעילויות, פונקציות, (לא הצ'י השוכן באיבר מסוים, אלא עוצמתו, כוחו, פעילותו של האיבר. והפוטנציאל שלו).
לכל איבר הצ'י שלו, אך הוא גם נע במסלולים, jīng luò 經絡 אשר במערב בחרו לקרוא להם מרדיאנים MERIDIANS, כמו שקוראים לקווי האורך של כדור הארץ.

ב"גדול ישנם שני ממקורות לצ'י.

מקור אחד מכונה "השמיים הקדומים", Pre heaven 先天, זה הצ'י המולד, שקבלנו ממפגש האנרגיות של הורינו, זו האנרגיה הבסיסית, הראשונית, הטבועה בנו מן הלידה. אולי הקארמה שלנו, הדנ"א, הקוד הגנטי שלנו. הוא בנוי ממרכיבים מספר שאפרט בהמשך.

המקור השני הוא צ'י "השמיים המאוחרים" Post heaven 后天, הנרכש, אותו אנחנו מייצרים, בונים, משמרים או מכלים במהלך חיינו, מן האוויר שאנו נושמים, המזון שאנו אוכלים, ממערכות היחסים שאנו מקיימים.

צ'י השמיים הקדומים Pre heaven Qi  先天氣 הוא בנוי משני סוגי אנרגיה, קודם כל מהצ'י המקורי YUAN QI 元氣 (אולי יעניין אתכם לדעת שאת המילה יואן כותבים בדיוק כמו שכותבים מעיין, מקור מים, נביעה), זהו הצ'י הראשוני, הקדום, שקיבלנו מההורים, דומה לחומר יסוד אחר- ה"תמצית", עליה ידובר בהמשך, אך פחות מוצק, הוא יותר אינפורמציה מאשר חומר. הוא "תמצית" בצורת צ'י, מקורו בכליות ומשכנו בין שתי כליות, עליו נאמר שהוא כולל בתוכו את היין ואת היאנג המקוריים ORIGINAL YIN & ORIGINAL YANG, שהם מקור כל היין והיאנג שבגוף. מעין MESSENGER RNA של ה-DNA.
תפקידיו:
1.    הכוח המניע של כל פעילויות הגוף, יש לו כושר תנועה, חיוניות. בהיותו סוג של צ'י הוא נע בכל המרידיאנים, הוא מקשר בין ה"תמצית" לצ'י.
2.    הוא הבסיס לצ'י של הכליות וקשור לתפקודן, הוא שוכן באזור הקרוי "שער החיים"-命門 Ming Men, הוא מספק את החום לקיום פעילויות הגוף.
3.    הוא נוכח (מעין קטליזאטור) בכל תהליכי ההתמרה בגוף, מסוג אחד של צ'י לסוג אחר.
4.    הוא מקל על יצירת הדם (מ-GUQI שהוא צ'י המזון).
5.    הוא נמצא ויוצא מנקודות המקור: YUAN POINTS, דיקור בנקודות אלה "מגייס" אותו, שם גם ניתן לטפל בו. מסלולו מאזור הכליות דרך ה-"מחמם המשולש" אל המרידיאנים.
סוג אחר של אנרגיה הקשור לשמיים הקדומים קרוי תמצית, או ESSENCE, ובסינית JING 精 ועליו ידובר בנפרד.

צ'י השמיים המאוחרים  Post heaven Qi  后天氣 כמה סוגים:

1.    GUQI ה-צ'י המופק מן המזון, המוצק והנוזלי. המזון מגיע לקיבה, שם הוא עובר תהליך עיבוד ראשוני, והופך ל-GUQI ע"י הטחול, שהוא איבר יין יותר, הצ'י מועבר לריאות, ומשם ללב, שם יהפוך לדם. תהליך התמרה זה נעשה בעזרת צ'י הכליות וה-YUAN QI. תפקיד הטחול במהלך זה חיוני ביותר, והוא תהליך ההתמרה וההנעה: הטחול אחראי להעברת הצ'י אל החזה, ולכן נאמר עליו שהוא "מעלה", זהו כיוון הזרימה הנורמאלי של צ'י הטחול. אם יש הפרעה בזרימתו, והיא תהיה כלפי מטה, לא יהיו הנעה והתמרה ראויים, ויופיעו למשל שלשולים. GUQI נמצא במצב ראשוני וגס, ולכן לא זמין לניצול ע"י הגוף, אך הוא אבן היסוד לצ'י של הגוף, לכן חשיבות רבה כל כך למזון, לכמותו ואיכותו.

2.    KONG QI האנרגיה הזמינה, המתקבלת מן ה"מזון הגזי"= האוויר.

3.    ZONG QI מהשלוב של KONG QI ו-GUQI, , נוצר בחזה צ'י החזה, או צ'י הגדול (DA QI 大氣), הוא המזין את הלב והריאות ועוזר להם בתפקודם (לריאות-שליטה על צ'י ונשימה, וללב שליטה על הדם וכלי הדם). הוא מבקר את הקול והדיבור, ועוזר בהזרמת הדם לפריפריה, בעיקר לידיים. הוא ממוקם ב"ים האנרגיה העליון", הצ'אקרה של החזה. זו אנרגיה מאוד פגיעה לרגשות, כגון עצב, או צער.

4.    ZHENG QI האנרגיה ה"אמיתית", הנכונה, TRUE QI, השלב האחרון בהתמרת ה-צ'י, הנעשית בעזרת ה-YUAN QI המשמש גם כאן כקטליזטור, זה השלב הטהור והמעודן ביותר, זהו הצ'י הזורם במרידיאנים, מקורו בריאות. ולו שני אספקטים: YING QI ו-WEI QI. זוהי גם כל האנרגיה הזמינה בעת התקפה על הגוף, אז מתבצע מעין "גיוס כללי". ה"חוסן" של האדם.

4א. YING QI האנרגיה המזינה, ה"אימא", תפקידה הזנת הגוף על איבריו. קרובה מאוד לדם, סמיכה, מאוד יין, נעה במרידיאנים ובכלי הדם, היא קבועה בתנועותיה, בכל שעה משעות היום נעה במרידיאן מסוים, היא אחת האנרגיות המופעלות בדיקור.

4ב.  WEI QI ה-צ'י המגן, מאוד יאנג, חיצוני, נמצא בכל מקום, מחוץ למרידיאנים, גס יותר, תפקידו להגן מפני גורמים חיצוניים התוקפים את הגוף. כגון קור, חום, רוח ולחות. בנוסף הוא גם מחמם, מלחלח ומזין חלקית את העור והשרירים, הוא מווסת את פתיחת וסגירת הנקבוביות ולכן אחראי על הזעה, הוא קובע גם את חום הגוף. הוא נמצא תחת שליטת הריאות, האחראיות על העור ועל נקבוביות ההזעה, לכן חולשה בצ'י הריאות גורמת לאדם להיות פגיע להתקררות. חולשה שלו יכולה להתבטא למשל בהזעה ספונטנית במשך היום, כי הצ'י לא מסוגל להחזיק בנוזלים. מיקומו מסביר את ההיגיון שבגרימת הזעה בעת התקררות: ע"י הנעת צ'י הריאות ופתיחת הנקבוביות גורמים לזיעה להוציא עמה יחד את הרוח והקור, הנחשבים לאחראים לגרימת רוב המחלות. המקור שלו בכליות, מן ה"תמצית", יחד עם ה-YUAN QI, הוא מוזן ע"י הקיבה והטחול, הוא תוצר עיבוד של יאנג הכליות, וזה מסביר למה עמידות בפני מחלות תלויה גם בחוזקן של הכליות ולא רק הריאות. ה-WEI QI עובר את כל הגוף 50 פעמים ביממה: 25 סיבובים חיצוניים ביום ו-25 פנימיים בלילה, ועל כן בלילה רמת ההגנה שלנו יורדת. מסלולו ביום במרידיאנים היאנג ובלילה במרידיאנים היין. הוא יוצא בבוקר בזווית העין הפנימית, פותח את עינינו ומעיר אותנו, אחראי על ערנות ומנגנון ההתעוררות, ונכנס בערב בצד הפנימי של העקב.

5.    ZHONG QI האנרגיה ה"מרכזית", של המחמם האמצעי (אזור מרכז הגוף), המשפעלת את הטחול והקיבה, חולשתו מתבטאת בצניחת איברים, או בפגיעות למחוללי מחלה חיצוניים. הוא למעשה ביטוי של שילוב צ'י הטחול והקיבה.
6.    XIE QI אין זה צ'י של הגוף, אלא צ'י המופיע כביטוי לצ'י "רע", של גורמים פתוגניים (מחוללי מחלה) וחיצוניים.
לסיכום:
חמישה תפקידים לצ'י:
• הוא אחראי על הנעה והתמרה
•    הוא אחראי על החזקת הדברים במקומם
•    הוא אחראי על הרמה
•    הוא אחרי על הגנה
•    הוא אחראי על חימום
בשיחתנו הבאה אסביר ואפרט עוד על הצ'י

Qi