במבוגרים עם השמנת-יתר תועד דמיון בהיקף הירידה במשקל הגוף והשיפור בחלק מהמדדים למחלות לבביות ומטבוליות לאחר הגבלת זמני האכילה ל-4-6 שעות ביום למשך חודשיים, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Cell Metabolism.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לערוך השוואה בין שני סוגי דיאטה של צום לסירוגין, אכילה בלוחות זמנים מוגבלים, הכוללת אכילה במהלך 4 שעות בלבד (דיאטת הלוחם), או 6 שעות בלבד (דיאטת 18:6) במהלך היום וצום במהלך היום. לא ברור אם דילוג על ארוחת בוקר משפיע לרעה על המשקל והמטופלים עשויים להדגים היענות גבוהה יותר למשטר אכילה במידה והם יכולים לאכול בזמני ארוחת הערב המשפחתית הרגילים.

לאור זאת, הם השוו בין דיאטה שכללה הגבלת אכילה לשעות אחה"צ/ערב מוקדם, כאשר המשתתפים יכלו לאכול בין 13:00 ל-19:00 (18:6) או מ-15:00 עד 18:00 (20:4)

המחקר כלל 58 משתתפים בגילאי 18-65 שנים, עם מדד מסת גוף (BMI) בטווח 30-49.9, עם משקל גוף יציב ואורח חיים יושבני או פעילים במידה מתונה, אך ללא סוכרת. המשתתפים חולקו באקראי לאחת משלוש קבוצות:

  • 19 בקבוצת אכילה 20:4,
  • 20 בקבוצת 18:6,
  • ו-19 בקבוצת ביקורת, ללא צום.

לאחר 8 שבועות, בקרב משתתפים שהגבילו את זמני האכילה שלהם תועדה ירידה ממוצעת של 3.2% ממשקל הגוף הראשוני, בעוד שבאלו בקבוצת הביקורת נרשמה ירידה של 0.1% בלבד ממשקל הגוף ההתחלתי.

בקרב המשתתפים בשני משטרי הדיאטה המוגבלת בזמן תועדו ירידות דומות ברמות אינסולין בצום, תנגודת לאינסולין ועקה חמצונית, (Oxidative Stress) אך אימוץ שתי הגישות הללו לא השפיע על לחץ הדם, ערכי LDL, HDL, או טריגליצרידים.

בקרב משתתפים שהגבילו את זמני האכילה תועדו אירועים חריגים קלים (סחרחורות, בחילה, כאבי ראש ושלשול), אשר הגיעו לשיא לאחר שבועיים ונעלמו עד לשבוע השלישי מבלי שוב.

שיעורי הפסקת ההשתתפות במחקר היו נמוכים יותר בקרב אלו שהיו רשאים לאכול 6 שעות ביממה (5%), בהשוואה לאלו שהיו מוגבלים ל-4 שעות חלון בהם יכלו לאכול במהלך היום (16%) ובהשוואה לקבוצת הביקורת (26%). מרבית המשתתפים הפסיקו את ההשתתפות במחקר בשל התנגשות של לוחות הזמנים וחשוב מכך, אף אחד לא פרש מאחר ולא אהב את ההתערבות שכללה הגבלת האכילה לשעות מסוימות.

אז תחשבו על זה

מקור:  https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S1550413120303193